הניסיון הכושל משבוע שעבר להיכנס ל-10 גריק סטריט השאיר אותנו עם טעם רע בפה. לא, האלטרנטיבה דווקא הייתה טעימה, אלא כאשר הלונדונים נזרקים מהדלת הראשית – תהיו בטוחים שהם יחזרו דרך החלון!
כך הגענו חמושים בביטחון עצמי גבוה ובמיטב המלתחה למסעדת הביסטרו האנגלי בלב הסוהו, לא מוכנים לקבל תשובה שלילית, במיוחד נוכח העובדה שהשכמנו לצאת לארוחת ערב, בשעה שלא תבייש הגשה ראשונה בבית גיל הזהב (שבת ב-6).
אה כן, אם שכחנו לציין אז נזכיר שמדובר בחלק מהטרנד הלונדוני המעצבן – מסעדות שלא מקבלות הזמנות מראש … “יהיה לנו שולחן עבורכם עוד כשעה עד שעה וחצי” חייכה המארחת [דמיינו לעצמכם רעש של מראות נשברות בנבכי מוחנו] … “תשאירו מספר טלפון ואני כבר אתקשר אליכם” היא הבטיחה. כיצד מעבירים שעה וחצי בסוהו מבלי להגיע שיכורים (ומלאים) מדי לארוחה? שלא נדבר על כך שהוא כבר הגיע רעב מראש (בכ”ז early bird dinner) ועם הרעב באה העצבנות … הניסיון ‘לבגוד’ עם ברפינה התגלה כעקר נוכח התור המטורף שהתפתל לו כמו נחש בחלל המסעדה..
לאחר הרבה לבטים, כשכבר הצלחנו להגיע לידי החלטות ולהזמין – אזרה המלצרית אומץ וביקשה מאיתנו בעדינות בריטית לעבור לשולחן אחר כדי שתוכל להפוך את שלנו למקום לשישייה. ניאותנו ומיד הפכנו לשולחן החביב על צוות המלצרים שהורכב מבחור יווני חביב (Greek Street !!) וצמד בריטיות חמוץ/מתוק.
שתי מנות ‘ראשונות’ נוספות הוסבו על ידינו למנה עיקרית מאחר שהחלטנו ללכת על מוטיב ‘פישי’ (לאור העובדה שמנות הבשר היום היו בעיקר חזיר ועז טחונה במין בורקס … מצמרררררר). מנת הטונה הצרובה עם ארטישוק ועלים ירוקים הייתה מעולה, וגם מנת הסרטן עם שומר ותפוז דם הייתה טובה מאד. בכלל נראה היה שמישהו במטבח ‘נתקע’ עם סטוק של תפוזי דם – שהיו מוטיב בולט בהרבה מנות על הלוח.
מנת נתחי דג בס, העיקרית היחידה בעצם, הוגשו על מצע של תרד, ורומנסקו (כרובית ירקרקה שנראית כמו ציור קוביסטי) הייתה טעימה וקלילה.
מאחר שעד עתה הארוחה הייתה נעימה ולא כבדה, הרשנו לעצמנו “להתפרע” עם שני קינוחים: קרפציו תפוז דם עם סורבה קמפרי ופיסטוק הייתה פתיח מרענן לסופלה שוקולד כבד וטעים מלווה בגלידה שמיימית של פרלין-שקדים.. יאם!
|
Ten Greek Street
10 Greek st. no reservations |
||
