הבית ברחוב Bywater

הוא פסע על מדרכות הרחוב הלונדוני הסואן, וחצה את הכביש לאחר שאוטובוס הקומתיים האדום חלף. הוא נעמד בפינת הרחוב הצדדי שלאורכו בתים בצבעי פסטל חיוורים, והלך לאטו לכיוון בית מספר 9. הוא נעצר.

היא עמדה מולו ברחוב הקטן, היא חיכתה שעוברי האורח יחלפו להם והכניסה יד לכיס המעיל. הוא עמד במבט מופתע והיא שלפה. הרעש היכה גלים והפר את שלוות הרחוב הלונדוני השקט.

לא – לא מדובר בפסקה הלקוחה מתוך רומן של ג’ון לה קארה. הרעש היה רעש הצמצמם. כן, היא צילמה אותו כאשר הלכנו לסיבוב בלב ליבה של צ’לסי. צילמה אותו מול בית מספר 9 – כתובתו המפורסמת של ג’ורג’ סמיילי מרומני הריגול של לה קארה וסרט הקולנוע Thinker Taylor Soldier Spy.
הבית המפורסם עומד באחד מהרחובות היותר יקרים בדרום לונדון, שבתיו השלווים לא מעידים על המולת סלואן סקוור וקינג’ס רואד הסמוכים – איזורי הבילוי ה”פוש” של דרום לונדון.

Sloan Square הינה כיכר בלבה של צ’לסי, סביבה ניתן למצוא מסעדות (Chelsea Brasserie מומלצת אבל לא נרחיב כרגע), ברים ובוטיקים יוקרתיים (אחת מחנויות Tiffany & Co הפזורים בעיר נמצאת כאן). מצדה האחת של הכיכר נמצא את רחוב Sloan street שמתאפיין בחנויות מעצבים ומוביל עד ל-Knightsbridge. מצדה השני מתחיל King’s Road שגם הוא רחוב חנויות ידוע, עמוס ברשתות אנגליות ומהיבשת, מסעדות ובתי קפה. הוא מזוהה כרחוב המועדף על האחיות מידלטון.
מעבר לזה, מעבר צר מצדו הדרומי של הכיכר – יוביל לגלרייה שאנחנו אוהבים במיוחד, הנקראת Saatchi.

Saatchi Gallery

סאצ’י גלרי ממוקמת בלב כיכר Duke of York והבניין עצמו נקרא Duke of York’s HQ, אליו עברה הגלריה בשנת 2008.
הגלריה מציגה בעיקר תערוכות של אומנות מודרנית ונותנת במה לאמנים צעירים. מאז שאנחנו על הקו תל-אביב – לונדון, הספקנו לראות שם תערוכה של אמנים מודנים סיניים שחנכה את המטה החדש (מ-ד-ה-י-מ-ה) ותערוכה של פיסול מודרני בריטי.
מבנה הגלריה עצמו נעים ורחב, ומחולק לחללים במספר קומות. אגב, החל מ-2009 עבר למבנה החדש גם חדר השמן של האמן ריצ’רד ווילסון. החדר בעצם כולו ממולא בשמן ויוצר אילוזיה של חלל כפול בשל בבואתו. אדי הסולר במקום מזכירים מסדר נשק בצבא ועלולים לעלות לכם לראש… הגלריה הנה חינם אין כסף – אבל אל תנסו להגיע דקה אחרי סגירה (תאמינו לנו – ניסינו!)

התערוכה הנוכחית בגלריה היא של אמנים גרמנים מודרניים וזוכה לכותרת  GESAMTKUNSTWERK: NEW ART FROM GERMANY. מדובר בתערוכה מגוונת שכוללת תמונות קיר, פסלים ומיצגים שונים ומשונים. בין פרחים ועציצים שהורכבו משארי פלסטיק ועיתונים, מצאנו גם כמה תמונות קיר צבעוניות ומרהיבות. פסלים של נשים ענקיות בצבע זרחני היו מעניינות מאד, וקיר שלם שכוסה במראות וגזרי נייר צבעוני היה יכול להיות מושלם אלמלא הנודניק עם הכובע מגבעת שהסתיר לנו בצורה קונסיסטנטית.

La Bottega

היא רצתה לשבת בחוץ. בשמש. בלונדון. היא לא ממש רצתה לאכול – רק קפה ומשהו קטן. הוא כרגיל היה רעב. בין שלל המסעדות הפזורות באיזור סלואן וקינג’ס רואד החלטנו דווקא למצוא את הדלי האיטלקי עליו הצביע האייפון, ממש במקרה. וטוב שכך.
לה בוטגה כבר מזמן הפכה לרשת של 4 סניפים הפזורים באיזורים מאוד אופנתיים, כקונטרה לנוף הבריטי המלוקק: צ’לסי (כאמור), בלגרוויה, סאות’ קנזינגטון וסיינט ג’יימס.
לסניף בסלואן הגענו לראשונה ביום שמש נהדר, אך אבוי לא היה אף מקום בחוץ סביב שולחנות העץ. המקום בפנים עמוס וניתן להסתפק בקפה ומאפה איטלקי או לאכול משלל מאכלי הדלי האיטלקי – המתחילים בפוקצ’ה אסקלופ (בינינו זה סנדוויץ’ עם שניצל, כן?) – ממשיכים בסלטי ענק ואנטי פסטי – ומסתיימים בלזניה או פסטה שהוכנו באותו היום.  כיאה למקום איטלקי המדפים עמוסים בטובין מיובאים שאפשר לקנות הביתה (עוגיות, שימורים וכיו”ב) וכמובן שכוס פרוסקו או בקבוק בירה פרוני הם לחם חוקת המקום.

לאחר כעשר דקות המתנה הבחנו בעננים מדאיגים מתגנבים להם משני צידיה של השמש התמימה שלא הבחינה בכלום. לפיכך החלטנו לעשות מעשה – ראינו פוטנציאל, אז הצענו לזוג הודים חביבים שדיברו זה עם זו מבעדי שני שולחנות סמוכים לקחת את הצעד הראשון ולשתף כוחות. הבחור היסס – אך הבחורה הראתה נכונות, ומה יותר מתאים מדייט ראשון שמתחיל כמעשה של פילנתרופיה עבור זרים שרוצים לשבת בשמש? שליש גן עדן עבורנו? אולי. אך אבוי, ברגע שהתיישבנו חבורת העננים כיסו את השמיים והחלו להזליף עלינו ממטרים לונדוניים חזקים. עברנו פנימה וסיימנו את הארוחה של יום ראשון שמשי כהתחממות בדלי האיטלקי השכונתי, עם כוס מקיאטו וקנולי אורגינל מחכים שהסערה תחלוף.