לונדון: רק אם אתה (לא) תייר

אז לקראת החורף הקרב ובא, חשבנו שמי מכם שבכל זאת ירצה לבלות את תקופת הכריסטמס כתייר בעיר הקפואה, ישמח לדעת שגם ללונודנים אמיתיים יש מקומות בילוי ופעילויות שהם מנסים להחביא מהתיירים ההמונים שנדחסים להם ברחובות אוקספורד/קובנט גרדן/קמדן.

להלן אוסף של המלצות שהצלחנו לרכז באי אלו שנות “לונדוניות”, חלקן אף פורסמו במגזין ה-ES של ה-Evening Standard, בכתבה שזכתה לכותרת “Shhhh! Don’t tell the tourists”. מאחר שאנחנו ישראלים (עם אחד – דיסק אחד!) אנחנו חושפים עבורכם את דיברות ה”עשה-אל תעשה” אם אתם רוצים לתייר בלונדון כלונדונים אמיתיים.

תחבורה

זה נכון שריקשות הן ידידותיות לסביבה, אבל הן מאד יקרות ולמען האמת גם קצת משפילות (מי צריך שימשכו אותו בני אדם אחרים במרכז העיר – מה אתם הקיסר קאליגולה?!). בניגוד גמור ה-PediBus הוא הרבה יותר דמוקרטי: דמיינו לכם פלטפורמה צפה של 12 אנשים, ישובים סביב שולחן פיקניקים, כאשר כל אחד מפדל תוך כדי שתיית אלכוהול. הסיורים עוברים בהרבה אתרים בעיר, ונכון שזה נראה מצחיק – אבל תהיו שתויים אז למי איכפת?

http://pedibus.co.uk (צריך להזמין מראש)

אז נכון שנסיעה באוטובוס קומותיים אדום סביב העיר היא אחת החוויות המזוהות ביותר עם לונדון, אבל למה להסתפק בגרסה התיירותית כשאפשר להנות מהדבר האמיתי?! קו 73 יוצא מתחנת וויקטוריה, כך שאם תקדימו לתפוס אותו באחת התחנות הראשונות אולי תצליחו אפילו לתפוס את המושב הראשון בקומה השנייה (ייתכן ותצטרכו להפיל איזה זקנה או ילד יפני בדרך… המטרה מקדשת את האמצעים…) ולהשקיף על כל המסלול, מארמון באקינגהאם, דרך הייד-פארק, סלפרידג’ס, הספרייה הלאומית (שזכתה לתואר המפוקפק “הבניין המכוער בלונדון”) ותחנת הרכבת של קינג’ס קרוס.

לכל עיר גדולה יש תחנה אחת בה החלפת הרכבת התחתית היא נוראית ביותר. בלונדון זו היא Greenpark, התחנה הצמודה לארמון באקינגהאם ורחוב פיקדילי, בה ההליכה בין קו הג’ובילי האפור לבין קו פיקדילי הכחול אורכת כ-10 דקות באוויר דחוס ומלא תיירים, זיעה ומצלמות Cannon. במקום זה, תמצאו לכם פארק ירוק נחמד, כמו ה-Hampstead Heath בצפון לונדון – הרחק מהמולת התיירים. בהנחה שהגשם לא יכה בבירה, תוכלו להנות מאווירה פסטורלית של האגם, אווזים, ואוויר צח!

אוכלים ושותים

כבר הסברנו בעבר שהפאבים “השכונתיים” שנראים לכאורה ידידותיים למשתמש האלכוהוליסט, נרכשו מזמן ע”י רשתות פאבים אימתניות שמגישות אוכל סטנדרטי ובירות שמיוצרות בצורה המונית. מה לעשות גלובליזציה מודל המאה ה-21, הגיעה אפילו לפאב השכונתי שלכם. במקום זה תוכלו לבקר במספר מצומצם של פאבים שנשארו עצמאיים ויגישו לכם בירות בוטיק שמיוצרות בתהליך ביתי ולא המוני. Urban Sessions שהתחיל כסוג של פסטיבל בירה עצמאי ב-Hackney Wick הוא אחד כזה שמגיש אך ורק “Craft Beers”  יחד עם אווירה של היפסטרים ואוכל רחוב. אוקי, נכון זה ממוקם בסוף העולם..  מקום אחר שמפתיע עם בירות בוטיק שלא ניתן למצוא בהרבה מקומות הוא דווקא מוזיאון הטייט, שמגיש בירות ייחודיות – http://www.tate.org.uk/download/file/fid/31623

אז כבר דיברנו הרבה על ההמבורגריות החדשות שנפתחו בלונדון בשנה שחלפה. נראה שטרנד המקומות העצמאיים נמצא בשיא פריחתו נכון לסתיו 2013, עם מבחר לא רע בכלל של קציצות לונדוניות. בין המקומות המומלצים ע”י הלונדונים: Honest Burgers (סניף בבריקסטון, סוהו ובקמדן), Tommi’s Burger Joint, Patty & Bun, ואפילו המקומות שמנסים להתצטייר כבורגרים “סליזים” כמו ה-Meat Liquor, Meat Market ו-Dirty Burgers אי שם בצפון הרחוק של העיר, עושים עבודה טובה.

לפני כשנה ה-“גרגרן הבררני” (בלוג אוכל לונדוני שאנחנו מאד אוהבים) עשה עבודה טובה בסיקור המקומות העצמאיים http://pickyglutton.com/2012/08/28/where-to-find-the-best-indie-burgers-in-london/

Sightseeing

כן, אפילו הלונדונים לא הצליחו למנוע מהאחיינים שלהם באחד מביקורי “לונדון עם הילדים” המפורסמים שלנו, להצטלם בפלטפורמת הרכבת ¾9 “האמיתית” שהוקמה בתחנת הרכבת של קינג’ס קרוס לאחר שסדרת ספרי הארי פוטר זכתה להצלחה. אבל מהנסיון לומדים ובהמלצתנו החליפו את עמדת התיירים המעצבנת הזו, בביקור בסמטת דיאגון האמיתית, זאת אומרת Cecil Court הנמצא ליד תחנת Charing Cross. זוהי הסמטה שהיוותה את מקור ההשראה לחנות העתיקות בה רוכשים פוטר הצעיר וחבריו את ציוד הקוסמים שלו… מה?? גם לילדים מגיע!

אין ספק שמוזיאונים כמו ה-British Museum (אפילו אמו של הלונדוני רצתה לראות את אבן הרוזטה!!) , ה-Tate, ה-Royal Academy וכו’ הם ביקור חובה בבירה. יחד עם זאת, ההידחסות בתורים המטורפים (במיוחד בזמן שיש תערוכה מבוקשת) לצד סטודנטים זרים ואוטובוסים של תיירים מסין עשויה להיות חווייה מתישה. בקרו באתרים של  מוזיאון המדע, הספרייה הלאומית, ה-Natural Historty Museum, ה-V&A וה-Design Museum. אלו מציעים מדי חודש בחודשו after-hours session בהם תוכלו להימנע מההמונים ולראות תערוכות מסויימות אחרי השקיעה. לעיתים גם הטייט, הרויאל אקדמי והבריטיש מצטרפים לחגיגה. שווה בדיקה.

שופינג

אם אתם מחפשים גותים, קולר של כלבים לבני אדם, חשיש מזוייף, באנג מניאון או פירסינג לפיטמה – בבקשה be our guest ותלכו לשוק של קמדן, נקודה שחורה בפני העיר שמשום מה מושכת תיירים ותיירים ישראלים באופן ספציפי. לעומת זאת, אם לא בפריטים הנ”ל חפצינן אפשר ללכת לכל שוק אחר שמציעה העיר האקלקטית: אוכל בבורו מרקט (יום שבת), ענתיקות בברמונדסי, בגדי ווינטג’ בבריק ליין, פשפשים/אוכל/בגדים ב-Spitalfield market שבגבול שורדיץ’ (שבת), שוק הפרחים של קולומביה. ועוד!

אלא אם כן חשקה נפשכם במסכה של הנסיך הארי וכובע של הדגל הבריטי כמו של ג’ואי מ’חברים’ – אין באמת סיבה להתעכב בחנויות המזכרות הפזורות להם ברחבי העיר, ובמיוחד בריכוז גבוה סביב כיכר פיקדילי. מזכרות מגניבות באמת ניתן למצוא במספר חנויות ייחודיות: ראשית, חנות המזכרות של מוזיאון ה-Tate שמציעה אביזרים מודרנים והדפסות במקום של יצירות אומנות מפורסמות על פוסטרים – שירות שמספקת גם חנות המזכרות של מוזיאון ה-V&A. האחרונה אוחזת גם באוסף משובח של תכשיטים מעניינים, אביזרי אופנה ופריטים לבית בשילוב חנות ספרים מגוונת שהופכת את החנות ליעד מומלץ במיוחד ואחד האהובים על הלונדונית ובנות משפחתה באופן אישי.

יעד בריטי נוסף ומומלץ – אם כי מעט יותר יקר, היא קומת המזכרות בקומת הכניסה של בית הכלבו ליברטי, מוצרי נייר, כרטיסים, מזכרות ושוקולדים הכל עם תו תקן של מצוינות בריטית ונוטף סטייל. ואילו Vintage Magazine Shop היא חנות קטנה ומגניבה בסוהו שמציעה פוסטרים ישנים, חולצות מעניינות (כאלה שרואים על סטודנטים בהפגנות הקוטג’ למינהם) ושפע של פיצ’פקס. http://www.vinmag.com/