נופים ירוקים; כבשים פועות; אגמים תכולים; טירות מקבריות ופסגות מושלגות. רגע, Rewind – פחות מיממה קודם: כבישים; פקקים; תחנות דלק; די וי די; פרינגלס ובעיקר עצבים מרוטים.
הלונדונים יצאו מהכרך הגדול ושמו פעמיהם לעבר הלייק דיסטריקט (Lake District) בצפון הרחוק.
ההחלטה לבקר במעוז האגמים של אנגליה, נבעה – תאמינו או לא – ממבחן “ידיעת החיים ב-UK” שנאלצו הלונדונים לעבור בכדי להאריך את ויזת השהייה בממלכה. כן, מסתבר שזה שיש לונדונית קטנה שמדברת במבטא צפון-לונדוני שאפילו אביה מתקשה להבין, ולונדוני פספוס עם תעודת לידה שנראית כמו תואר אבירות – לא מספיק. שני ההורים המהגרים נאלצו ללמוד על בודיקה המלכה הלוחמת, על קרבות כמו אגינקורט ובוסוורת’, על מסורת אכילת המינס פאי בחג המולד, על פרחי הלאום השונים (שוב פעם הסקוטים נדפקו עם דרדר לאומי) וגם על הגנים הלאומיים.
וכך ברגע של חוסר שפיות לילי החלטנו להזמין מקום ולהכיר קצת את הגן הלאומי הגדול ביותר בממלכה – ה-Lake District. כדי להעצים את החווייה, היעד שנבחר הוא הצפוני ביותר מכל נ”צ המיושבות בתחומי הגן. כל כך צפוני כך שהנסיעה מ-Askham Hall שליד פנרית’ הצפונית, לאדינבורו הסקוטית אורכת שעתיים בלבד (ואילו מלונדון חמש עד שבע שעות, בהתאם לתנועה).
אז נכון מדובר גם בבנק הולידיי וויקנד, וכל המקומות התיירותיים בעיירות הנמצאות במרכז מחוז האגמים כבר היו Fully Booked או שלא התלהבו, בלשון המעטה, מאירוח של ילדים קטנים… הפסד שלהם. כך ביום שישי בבוקר שמנו את פעמינו ועלינו לרכב. חמושים כאמור ב-DVD ו-(לא מספיק) ממתקים. SWEET NORTH – HERE WE COMES.
לא נעייף אתכם עוד עוד פרטים על הנסיעה המזוויעה שעברנו. מסתבר שהאנגלים לא פראיירים, ועל הטריק של לצאת ביום שישי בבוקר כשיש סופ”ש ארוך, כולם שמעו. הצוות ב-Askham Hall (שהיה מסביר פנים וסבלני גם נוכח כל השאלות בתהליך ההזמנה) התכונן מראש להגעתנו המאוחרת, והכין לפנינו שולחן הדור (היתה הזמנה לארוחת ערב) בחדר פרטי במסעדה במקום.
עוד לפני כן – נופים מושלגים, מרחבים ירוקים, והמון המון (המון!) כבשים קיבלו את פנינו. אפילו זיכרון הנסיעה הזוועתית מצליח לדהות במעט כשאנו יורדים מה-M6 ומתחילים לתת ל-4×4 להרוויח את לחמו בפעם הראשונה. Askham Hall החל כצריח בימי הביניים, שהורחב לטירה ב-1575. במאה ה-19 הרוזן מלונסדייל, ומשפחתו (the Lowthers) רכשו את המקום, והלה נשאר בבעלותם עד היום. לאור העובדה שהרוזן הסב בזבז את מרבית כספי המשפחה ונכנס לחובות, המשפחה שבבעלותה היו מרבית האדמות באיזור, החלה להדק את החגורה. כדרך לעשות קצת כסף, הבעלים הנוכחי Charles Lowther הפך את המקום למלון בוטיק בשנת 2012. ב-2016 הלונדונים חנו את מכוניתם בחצר הפנימית (ולא בחנייה הראשית) כיאה לישראלים עייפים ורעבים, השאירו את התיקים ושמו פעמם אל המסעדה.
שפע מחמאות על המסעדה ה”כמעט מישלנית” בניצוחו של השף ריצ’ארד סווייל נעניק בהמשך. רק נציין שמתוך נאמנות למסורת המקומית – המסעדה משתמשת בחומרי גלם הגדלים באיזור, ואפילו השום הפראי נקטף מגדות נהר Lowther (הכ-ל קרוי פה על שם המשפחה). ירקות ואפילו חזירים, תרנגולות וכבשים גדלות במקום מאחורי הטירה, ותצטרכו לנעול את ה-Wellies שלכם כדי להתחקות אחרי הלונדוני והלונדונית הקטנה במסע חיפוש אחר Peppa & Suzy
מילה נוספת על המלון – המקום הוא כמו מבוך, ולקח קצת זמן עד שהבנו איך לחזור לחדר. יש מספר אגפים, כאשר החדרים החדשים ביותר באגף הצפוני והחדרים הישנים נמצאים בצריח, עם גרם מדרגות מאתגר. הצוות מצומצם מאד, והרוב עובד פה בשיטת הכבוד – מרבית האורחים מתכנסים בלילה לשבת בחדר האורחים מול האח המרשים, כאשר הבר עובד בצורה חופשית ואנשים רושמים כל משקה שלקחו. באנגליה זה עובד.
אחד הדברים שכל מהגר באנגליה יודע זה שבלייק דיסטריקט תמיד יורד גשם. אז כנראה שזוג המהגרים המסכן מלונדון קיבל פס מהקב”ה ונחתנו על אחד הימים היותר יפים שהיו פה. לאחר שיחה עם זוג מבוגר שמבקר במקום אופן קבוע, ומפה שהוכיחה את עצמה עדיפה על ה-GPS, התחלנו בנסיעה דרום-מזרח לאורך ימת המים Ullswater. זהו תוואי דרך מרהיב, העובר ליד יישובים “הדבוקים” לאגם. מיד לפני העיירה Glenridding זורם מפל מים בשם Aira Force. הגעה למפל עצמו מצריכה חנייה והליכה במסלול ולאור מצב שינה עמוקה של הקטנטנים נאלצנו לוותר על כך.
מכאן תוואי השטח נעשה קשה במיוחד, כשהשיא במעבר צר הנקרא Kirkstone Pass. כמעט שנאלצנו לחזור על עקבותנו תודות לאוטובוס תקוע, אבל עם עזרה מפקחית מקומית הצלחנו לחלוף לשמאלו שבינינו מרווח כחוט השערה. מכאן, הדרך פשוטה יותר עד לעיירה הציורית (והתיירותית) Windermere המצאת על אגם Windermere.
סיבוב חפוז בעיירה שנראית כאילו לקוחה מאגדת עם הספיק לנו, אבל זוהי עיירה יחסית גדולה, ואפשר בקלות לבלות בה יום שלם. החלטנו לעלות צפונה שוב בכביש A591 לאחות הקטנה והפחות מתוירת Grasmere.
אפילו עמי ותמי היו מתבלבלים – גראסמר
Grasemere היא בדיוק מה שעיירה קטנה באנגליה צריכה להיות:
רחוב אחד ראשי, כנסייה אחת יפה, נהר הזורם במרכז (River Rothay), ומוטיב אחד מרכזי – ג’ינג’רברד! טיול חפוז, גלידה ביום שמש אנגלי, חתונה ציורית בכנסייה (שהיתה אטרקציה מרעישה למרבית המקומיים עד כדי כך שהכלה דפקה איחור מהסרטים) ואנחנו מוכנים להמשיך.
מספר חנויות מוכרות פה את לחם הג’ינג’ר אבל רק חנות אחת מתהדרת בלחם המקורי. מדובר במשהו בין קרקר ללחם, חתוך בפרוסות שבהתחלה ננגסת בקושי ואח”כ נמסות בפה. הטעם הוא ג’ינג’ר חזק עם פאנץ’ חריף. במקום נמכר גם שוקולד שמיוצר בפנרית’, מתבלים ועוד. אפילו שלקח לנו חמש דקות לתפוס את התמונה המושלמת של המוכרת החביבה עם הלונדונית הקטנה, התור שהתהווה מאחורנו לא רטן ולא צעק; האנשים רק חייכו באדיבות והמתינו לתורם. אנגליה.
את הנסיעה חזרה לפנרית’ עשינו דרך כביש A6 המקומי ולא דרך הכביש המהיר. מילה למטייל באנגליה: כביש המסומן ה-M הוא דרך מהירה ולכל אחד כזה יש כביש מקביל המסומן ב-A, גם הוא מהיר אך עשוי לעבור דרך עיירות. אם יש לכם זמן תתעכבו על ה-Aים. זה כדאי. בערב הלכנו לפאב המקומי עם הקטנטנים. כל הכפר של Askham היה שם, באווירה נעימה של פאב אנגלי, אם כי אוכל בינוני ומטה.
לאור שבועתו של הלונדוני שהוא לא מתכוון לעמוד בכל פקק אפשרי בסביבת מנצ’סטר רבתי, ביום למחרת יצאנו מוקדם ככל האפשר מזרחה, כשאנו צולחים את אנגליה דרך ה-M1 העובר ליד נוטינגהם פורסט (זה מרובין-הוד) ולייסטר (אלו מהגבינה והאליפות המפתיעה).
רגע לפני אבל, אנחנו עוצרים לביקור חפוז ב-Lowther Castle הטירה המרהיבה הצמודה ל-Askham. למעשה רק המעטה החיצוני של הטירה והגנים נשמרו (לאור עלויות האחזקה האסטורנומיות שאילצו את הרוזן האב להרוס את פנים הטירה והגג). היום האתר מתוחזק ע”י ה-English Heritage Trust והעיזבון של המשפחה, כאשר תהליך רסטורציה שעשוי לקחת כחצי יובל נמצא בעיצומו. הטירה מוקפת, איך לא, במרבצי כבשים בלתי נלאיים.
מצעד המזון
קשה שלא לספר על חוויית המזון שמציע Askham Hall בניצוחו של השף ריצ’ארד סווייל. ייתכן ועזרה העובדה שהגענו מורעבים מהנסיעה (שכללה בעיקר פרינגלס ושוקולד, ובקבוק של פורמולה אחד) ושהתכבדנו בחדר אוכל פרטי ומלכותי. £50 יעלה פה תפריט ערב לבנאדם (שכולל שלוש מנות) – לא זול אבל לאור התמורה, בהחלט כדאי. מנת ילדים תהווה תוספת £10 (ספגטי בולונז או פיש פינגרס, בהחלט זול לכמות האוכל). לחמניות בריוש אפויות עם גבינה היו ללא ספק האטרקציה המעיקרית ונאלצנו למחול על הכבוד האנגלי שלנו ולבקש מנה נוספת.
מנה ראשונה חזה ברווז ברוטב שוקולד מריר היתה מדהימה, כאשר זו מוגשת עם פואה גרא מכוסה קרמבל תפוחים וירקות.
מנת הסקלופס ברוטב, עם קייל ושרימפס קטנים הייתה טובה אך יותר מבולגנת.
הטרבוט על מצע של אספרגוס ו-Lamb lettuce (כיאה למקום המוקף בכבשים) היתה מצויינת.
והפילה עם הפירה היה תאווה לחיך ולעיניים. התמונה מדברת בעד עצמה.
ארוחת הבוקר של Askham (הכוללה במחיר החדר) מספקת תמורה מצויינת: ביצים באיזה סגנון שתרצו, סלמון מעושן, ובופה קונטיננטלי עם מאפים טריים, לחם, ריבות, יוגורט ומוזלי ועוד.
על הג’ינג’ר שלעיל כבר דיברנו באריכות, יש לציין שהוא לא נשמר לתקופה ארוכה, ולכן מומלץ לחסל את החבילה בימים הסמוכים לביקור. יש דברים שצריך לנסוע רחוק בשבילהם ככל הנראה.
ה-Lake District היא חווייה אנגלית במיוחד. נופים קסומים, אגמים מרהיבים ועיירות עם בתים שנראים כאילו היו עשויים מג’ינג’ר. אל Askham Hall הגענו די בטעות, ועצם העובדה שמדובר במקום מרוחק ומבודד בקצה הצפון-מזרחי של הגן הלאומי, ממש במרכז מחוז Cumbria רק תרם לחוויה. הקסם של המקום לא פסח עלינו וגם אם היינו נתקעים אל מול האח כשגשם בחוץ – קשה היה להתלונן. חבל שזה כ”כ רחוק!
מילה נוספת: ספר הביכורים של הלונדוני מוצע כעת למכירה מוקדמת. מדובר במותחן ריגול המתרחש ברובו בלונדון, ובמרכזו גיבור ישראלי שבעל כורחו נקלע לעולם הריגול של המוסד וה-MI6, עם קנוניה שמובילה עד למסדרונות ווסטמינסטר. $5.99 למהדורה אלקטרונית; $13.99 לספר רגיל (בתוספת דמי משלוח לישראל). ניתן להזמין מAmazon כבר עכשיו.
Askham Hall
Telephone +44-1931-712350
{
(function($){
jQuery('#infopopup-source-peppa').hide();
})(jQuery);
(function($){
jQuery('#infopopup-source-ullswater').hide();
})(jQuery);
}
function ensureInfoPopupVisible(jqSelector){
(function($){
var jqElement = $(jqSelector);
var position = $(jqElement).position();
if(position.left < 0){
$(jqElement).position({
of: 'body',
my: 'left',
at: 'left'
});
}
})(jQuery);
}
(function($){
$(document).ready(function(){
if(/Android|webOS|iPhone|iPad|iPod|BlackBerry|IEMobile|Opera Mini/i.test(navigator.userAgent)){
$('#infopopup-source-peppa').position({
of: 'body',
my: 'left center',
at: 'left center',
offset: '0 0'
});
}else{
$('#infopopup-source-peppa').position({
of: $('#infopopup-link-peppa'),
my: 'center center',
at: 'center center',
offset: '0 0'
});
}
$('#infopopup-link-peppa').bind('mouseenter', function(){
infoCloseAllPopups();
$('#infopopup-source-peppa').show(100);
ensureInfoPopupVisible('#infopopup-source-peppa');
});
$('#infopopup-link-peppa').bind('mouseleave', function(){
infoCloseAllPopups();
$('#infopopup-source-peppa').hide(100);
});
if(/Android|webOS|iPhone|iPad|iPod|BlackBerry|IEMobile|Opera Mini/i.test(navigator.userAgent)){
$('#infopopup-source-ullswater').position({
of: 'body',
my: 'left center',
at: 'left center',
offset: '0 0'
});
}else{
$('#infopopup-source-ullswater').position({
of: $('#infopopup-link-ullswater'),
my: 'center center',
at: 'center center',
offset: '0 0'
});
}
$('#infopopup-link-ullswater').bind('mouseenter', function(){
infoCloseAllPopups();
$('#infopopup-source-ullswater').show(100);
ensureInfoPopupVisible('#infopopup-source-ullswater');
});
$('#infopopup-link-ullswater').bind('mouseleave', function(){
infoCloseAllPopups();
$('#infopopup-source-ullswater').hide(100);
});
});
})(jQuery);
</script>
<!-- End of InfoPopup's interference with this page! -->
<script type=)
var inboxs = new Array();
inboxs['hidezeronumberitem'] = "yes";
inboxs['selectors'] = '.tooltips_list > span';
inboxs['navitemdefaultsize'] = '12px';
inboxs['navitemselectedsize'] = '14px';
inboxs['number'] = "no";
jQuery(document).ready(function () {
jQuery('.member_directory_table').directory(inboxs);
jQuery('.navitem').css('font-size','12px');
})
1 thought on “מחוז האגמים”