כשהשמש זורחת בתחילתו של סתיו לונדוני, הלונדונים מחליטים לעשות מעשה ולקחת את שני הקטנטנים לנקודה הצפונית של עמק התמזה. עם מקומות מוכרים כמו איטון, אוקספורד, וווינדזור – עמק התמזה טומן בחובו את ערי הזהב של האריסטוקרטיה האנגלית. כך, לפני הפקקים של יום ראשון ובלי הרבה תכנון מראש – אנו מתחילים במה שאנו מקווים שיהפוך לסדרת פוסטים על עמק התמזה: ביקור ב-St. Albans
o
הנסיעה לסט. אלבנס אורכת כ-35 דקות מלונדון, כשאין פקקים. ברכבת, ההגעה קלה עוד יותר באמצעות ה-Thamselink מקינגס קרוס או ווסט המפסטד. העיר היתה השנייה בגודלה תחת הכיבוש הרומי, ובימי הביניים המגנא כרטא נכתבה בה. במחצית המאה ה-15 נערכו בעיר שני קרבות חשובים במסגרת “מלחמות השושנים”, תקופה בה הוכר השוק של העיר (הפעיל עד היום!). זהו גם מקומו של Ye Olde Fighting Cocks המצוי בפאתי העיירה, המתיימר להיות הפאב העתיק ביותר באנגליה.
הקתדרלה
עם שלושה נוסעים מעולפים, החנה הלונדוני את הרכב בחניון ומייד הבין שלונדון זה לא כאן: £5 לארבע שעות חנייה במרכז העיר זו בהחלט אלטרנטיבה הגיונית לחיפושים אחר מקום חנייה. הליכה קצרה דרך מרכז מסחרי חביב לרחוב הראשי הביאה אותנו לתובנה נוספת:
England is not New England. הכוונה היא שמי שמחפש בתי אחוזות לבנים ושלכת זהובה מוטב שיישאר בלונדון או ייסע לחוף המזרחי של צפון אמריקה. עמק התמזה הוא עתיק, והבתים מתקופת ימי הביניים, ואפילו אלו שעברו שיפוץ בימי המלכה ויקטוריה הם יותר במראה ה-“shabby” אם להיות כנים.
כאשר 2/3 מהנוסעים התעוררו כבר בחניון, הלונדונית הקטנה מתעוררת לה לאחר רגע של חוסר תשומת לב מצד הלונדוני שמשאיר את העגלה לטייל ללא ליווי מבוגר בירידה לקתדרלה המרכזית של סיינט אלבנס. מי שהתעוררה היישר לניסוי בעצירת פתע של כוחות G מקבלת את הסיטואציה החדשה בהבנה לא אופיינית, ואנו נכנסים לחלל הקתדרלה.
הביקור במקום מתאפשר בין 10:00-16:00 על בסיס יומיומי (למעט יום א’ ובחגים) ללא תשלום. חלל הקתדרלה מעוטר ברוזטות וויטראזים מרהיבים הקשורים להיסטוריה של המקום. בין הדמויות המונצחות פה תוכלו למצוא את הקדוש אלבן, שנחשב לקדוש המעונה הנוצרי הראשון באנגליה, ואת האפיפיור אדריאנוס ה-IV שהיה מיושבי המנזר של סיינט אלבן – האפיפיור האנגלי היחיד בהיסטוריה.
ב-1213 נפגשו פה אצילים אנגליים וניסחו את המגנא כרטא, צ’רטר היסטורי חשוב שאיפשר חופש יחסי וקניין אישי, והגביל את כוחו של המונרך האנגלי, עליו אולץ המלך ג’ון לחתום כשנתיים מאוחר יותר. עובדה זו גרמה ללונדוני לתהות אם המלך ג’ון היה רעב ועייף כמותו – לא פלא שהסכים לחתום על מסמך שכזה.
פארק וורולמיום
הפארק הנמצא בפאתי העיירה וצמוד לקתדרלה (זה רק נשמע דרמטי, מדובר בעשר דקות הליכה ממרכז העיר) לוקח את שמו מהעיר ששכנה פה בתקופת הכיבוש הרומי, לפני שזו התגלגלה והפכה לסט. אלבנס המודרנית. זהו פארק של כ-400 דונם, עם אגם מלאכותי שנבנה ליד נחל Ver העובר בעיירה.
הפארק מתגאה בזאת שיש בו הרבה מאד פעילויות לילדים בינהם: Crazy Golf course, זיהוי ציפורים הנמצאות בפארק, הפעלות, עתיקות רומיות וכמובן ה-Splash Park שהוא למעשה אוסף של מזרקות/מקלחונים צבעוניים וזעטוטים שרצים בתוכו בלי קשר למזג האוויר. לאור העובדה שהשמש השקרנית לא הצליחה לחמם מעבר ל-16 מעלות והרוחות העזות, נמנענו מהספלאש פארק – יודעים שהלונדונית הקטנה יכולה לקפוץ למים בלי צל של מחשבה שנייה.
מכאן לאחר דיונים רבים – החלטנו ללכת את עשר הדקות במסלול הליכה יפהפה לאורך הנהר, כשהמטרה: בית הוואפל בתחנת המים של קינגסבורי. למרות שהלונדונית הקטנה התעקשה על סטארבקס, דיון סוער בקבוצת הפייסבוק המקומית של האמהות הלונדוניות, הבטיח שמדובר במוקד עלייה לרגל קולנרי.
אז ה-FAT DUCK זה לא – אבל ה”וואפל האוס” של סיינט אלבנס הוא בהחלט מקום מיתולוגי. כמות האנשים שהשתרכה בכניסה כמה דקות אחרי שהתיישבנו – הובילה אותנו למסקנה שבכ”ז מדובר באחד מהמקומות ששווה לבקר בהם.
עוד לפני שקיבלנו את האוכל כבר ההיפסטר שבשולחן הסמוך הספיק להעלות צילום אומנותי של כוס הקפה שלו (בגודל של קערת מרק) לאינסטגרם. מעבר לאווירה נעימה על גדות נהר וור, הבנו מהר מאד שבית הוואפל הוא גם It-Place וגם ידידותי לילדים.
הלונדונית הקטנה הייתה בעיקר עסוקה בפירוק של גליל פרינגלס שלא הספקנו להחביא (ההורים העייפים כבר נואשו מלהתווכח) ואנו סוקרים, ביחד עם הלונדוני הקטנטן, את התפריט שנחלק לוואפלס מלוחים (Savoury) ומתוקים, וכן מילקשייקים שנראים משמינים באופן מיוחד.
וואפל מחיטה מלאה עם חומוס (שנעשה במקום), רוטב עגבניות וצ’ילי, רוקט, נבטים ואבוקדו היה מצויין לדידו של הלונדוני אם כי חריף. רק ריח הדמוי פיצה של וואפל עם צ’דר וביקון ליד העפיל על החווייה היחסית בריאה.
וואפל ספיישל עם תותים טריים ורוטב שוקולד היה הצלחה – תשאלו הן את הלונדונית הקטנה שהשאירה לרגע את הפרינגלס ללא השגחה ואת הלונדוני הקטנטן שלא נתן לעובדה שאין לו שיניים לעצור מבעדו.
בגזרת השתייה וויתרנו על המילקשייקים והלכנו על קפוצ’ינו ובייביצ’ינו בגרסאות תואמות עבור הלונדוניות (אגב, הבייביצ’ינו היה בגודל מספיק עבור מבוגר)
ה-High Street והשוק
מכאן החבורה הולכת לה על רחוב Fishpool חזרה לעיר. זהו רחוב עם קסם מיוחד כאשר צד אחד של הבתים נמצא על מדרכה מוגבהת עד כדי כך שיש צורך בעליה של 2-3 מדרגות בין הכביש לרחוב. בספם של חלק מהבתים אפילו תמצאו בקבוקי חלב מזכוכית כמו פעם. ההליכה חזרה לרחוב הראשי אורכת כרבע שעה שבסופה אנחנו מגיעים לכיכר מגדל השעון שבראשית ה-Highstreet של סיינט אלבנס.
לצליליו של אקורדיוניסט (“אני מוכן לשלם לו רק כדי שיפסיק” אמר הלונדוני) – הקטנטן שותה בקבוק של צהריים ואילו הבנות קופצות להם ל-“Raindrops on Roses” חנות חביבה של דברים לבית, לילדים ודברי יצירה מקוריים, שהכנסותיה הולכות למאבק בסרטן.
תחזית מזג האוויר שדיברה על גשם בשעות אחה”צ – מתממשת מוקדם מהצפוי, כאשר כרגיל היום השמשי הופך לו ליום אפרורי וסותם את הגולל על תוכניותינו להמשיך ליער Bluebells (פעמונית) הנמצא בצפון של עמק התמזה. הרחוב הראשי הופך לשוק שיש בו מכל וכל (פעיל בימי שבת ורביעי) ופועל מאז המאה ה-9 (!!!), אבל כאמור התאגד במאות ה-15 או ה-16.
הבנים משתגעים כאשר הבנות נעלמות כל כמה דוכנים (טוב אחד מהבנים בעצם ישן, אז אתם יכולים לנחש מי משתגע), ואנו עוצרים את עצמנו שלא לקנות מהחלות הממלואות בקרם ומצופות סוכריות, או אבטיח נפיל-אליפטי .
דוכן ה-Good Buns נראה מדהים (אבל צרבתי להפליא) והמוכר לא כ”כ מבסוט מהלונדוני שמצלם את הררי השומן ולא מזמין שום דבר. גם הקצב שבאופן מוזר מוכר בשרים מתוך משאית נראה טוב מאד, ואם דיברנו על הוורסטיליות של הדוכנים קשה שלא לציין את המוכר של הדשא הסינטטי ואת דוכני התבלינים והכפתורים.
השוק מסתיים בכנסיית St. Peters המטופחת שאירחה חתונה “פוש”ית במיוחד, אליה החלטנו לא להתפרץ (הפעם). עייפים ומרוצים נרדמו 3/4 מיושבי המכונית בנסיעה היחסית קצרה חזרה לצפון לונדון.
סיינט אלבנס כתחנה ראשונה בעמק התמזה היתה מבטיחה. הביקור לא עורך יותר מכמה שעות, וביום יפה יותר (או עם נוסעים בעלי קצת יותר סבלנות) ניתן להמשיך ליער כאמור או מערבה לתחנות הבאות כמו איטון וווינדזור. במקום יש גם Patting Zoo המהווה אטרקציה לילדים באיזור, שאין להם גישה לקיבוץ בישראל. בהחלט מומלץ.
2 thoughts on “St Albans”