ביקורה של אמו של הלונדוני לרגל חופשת ה- half-term הובילה את הלונדונים לביקור מחודש בעמק התמזה. כך, ביום שישי שמשי אך קר, הרחיקו הלונדוני, אמו ושני הלונדונים הקטנים מערבה כדי לצוד עתיקות במחוז ברקשייר, לבקר בהנלי ולחזור ללונדון להצגה שכולם מדברים עליה. הלונדונים עם טיפים לטיול הבא שלכם בלונדון – לא רק פריימרק!
o
לכל אחד יש איזשהי סטייה קטנה, תחביב שהוא איננו גאה בו באופן מיוחד, אך הוא נשאר נאמן אליו גם במחיר שהסוד הנורא יתגלה. ללונדוני ולאמו מדובר בצפייה בשקיקה של תוכניות העתיקות ב-BBC (משודר גם בישראל ב-BBC PRIME), בינהם: Flog it!, Cash in the Attic ו-Antiques Road Trip.
למי שלא מכיר, התכניות מפגישות, בפורמטים שונים מומחים מ-א-ד אנגלים לעתיקות, ובריטים מערי הספר. בד”כ, הצופים נתקלים בידע מרשים של עתיקות מימי ג’ורג’ כלשהו, תחרות קבוצתית או סבתא עם שיניים בריטיות עקומות שגילתה סרוויז בשווי הפנסיה החודשית שלה אי שם בעליית הגג. תחביב.
עתיקות בהאנגרפורד
כאמור, כחלק מהביקור של סבתא לונדונית, הוחלט שהנכדים והלונדוני ילוו אותה בפעם הראשונה שלה מחוץ ללונדון, לעיירות הספר האנגליות רוויות העתיקות. ישנן מספר המלצות על עיירות של עתיקות במרחק שעה-שעתיים מהבירה, כאשר האנגרפורד במחוז ברקשייר (כשעתיים מלונדון מערבה על כביש ה-M4) היא אחת הידועות.
האנגרפורד היא עיירה מנומנמת עם שוק היסטורי שממקומת כארבעים דקות נסיעה מרידינג, כך שהיא “אוף” עמק התמזה. העיירה הושמה על המפה ראשית ב-1688, כשוויליאם נסיך אורנג’ הסכים לקבל את התואר וויליאם השלישי מאנגליה, בעת ששהה בפונדק ה-Bear Inn בעיירה. ב-1987 העיירה התפרסמה בשל טבח שביצע סוחר עתיקות ממורמר, אשר ירה למוות ב-16 אנשים ושם קץ לחייו.
למרות הפתיחה הדרמטית, האנגרפורד היא מוקד עניין בשל היותה עיירת עתיקות מובהקת, עם מספר בתי עתיקות והתאגדויות של סוחרים. כמו כן, כל יום רביעי (ובחלק מסופי השבוע) יש בעיירה שוק פשפשים פתוח.
ועם כל הכבוד לעתיקות, הן חיכו כל כך הרבה זמן, כך שלא יזיק להם לעלות עוד גרגר אבק. התחנה הראשונה היא בית הקפה של Eliane הממוקם על ה-Highstreet, הרחוב הראשי של העיירה, בצלע של חצר פנימית מבודדת. המקום נקי ומטופח, בעיצוב מודרני לבן והוא מציע שלל של עוגות ביתיות ומאכלים מתוחכמים – סלטים כמו באוטולנגי, קציצות ירק, חליטות תה וקפה משובח. זהו בין המקומות המומלצים ביותר ב-Trip Advisor בעיירה ולא בכדי. אווירה נעימה, כוס קפה, תה קמומיל, מיץ ומאפים (נחשו מי למי) ואנו צועדים לנו כבר לחנות העתיקות הראשונה, ה-Hungerford Arcade Antiques & Collectables
הארקייד, לא כזה של משחקי וידאו, מאגד בתוכו מבחר של כמאה סוחרי עתיקות, המציגים יחדיו באותו מתחם. המקום הוא מבוך של חלונות ראווה וארונות עמוסים בכלי הגשה, קריסטלים, מנורות ופמוטים, צעצועים ועוד ועוד ועוד.
דמיינו לכם לפסוע במקום שכזה, שכל ארון שני עמוס בכוסות וצלחות פורצלן או קריסטל, עם לונדוני בן שנתיים עמוס אדרנלין. מכורים לריגושים? הלב של הלונדוני ביצע קפיצות ראש היישר לתחתונים, מספר פעמים.
במקום מבחר אקלקטי למדי של חפצים, בין כוס ביצה של הלו-קיטי במחיר £2 וכלה בפמוטי כסף ששווים כחצי אלפייה. על דלפק המכירה סוחרים חביבים, מוכנים להרים את הטלפון לדילר הרלוונטי במקרה ויש צורך להתדיין על המחיר.
במקום גם בית קפה בקומה העליונה, הכל דחוס ופחוס כייאה לענתיקות. לתשומת לבכם, לא ברור לאיזה קטגוריה נעלי ג’ימי-צ’ו נכנסות, אבל אם אתם מידה 38 ומוכנים להיפרד מ-£40 (לפני מקח) תוכלו ‘לזכות’ בזוג הנ”ל.
המוכרים החביבים נתנו ללונדונים הקטנטנים מזכרת של מטבעות אנגליות עתיקות עם הסבר ממצה על שיטת השילינג-פני-קראון (זה עדיין מסובך), גימיק חביב שהמוכר האנגלי הכריז “We are the only shop that gives money away”. הקטנים התלהבו, אבא תשמור לי ומאז שכחו מהנושא. הלאה.
המסע שלנו ממשיך אל עברו השני של ה-High Street כאשר ביקרנו בעוד חמש חנויות עתיקות. אגב, ציד מתוכנן אחר פמוטי נחושת יפים לשבת לא צלח, ורק חדות העין של הסבתא הלונדונית מנע קטסטרופה בדמות פמוטים עם שריטה עמוקה בצד.
לחנות השעונים של האנגרפורד הגענו רק כדי להציץ בשפע השעונים העתיקים במקום. מוכר עם משקפי-מגדלת בירך אותנו למרות שברור היה שרכישה לא תתרחש כאן. העובדה שהסבלנות של הקטנים פקעה, התבטאה בספורט חדש שהמציאו שכלל איסוף של אבני חצץ -זריקתן – בכי על זריקתן (וחוזר חלילה). למען האמת לאור ריבוי החנויות בהן אסור להם לגעת בכלום – היה זה נס שהם שרדו עד כה.
חנות נוספת שרצינו להזכיר היא ה-Great Grooms Antique Centre שמצריכה נהיגה כשלוש דקות צפונה וחציית התעלה. זהו בניין מתקופת המלכה אן, בן שלוש קומות, עמוס לעייפה בחפצי אומנות, נוי ועתיקות אחרות. הרמה של המקום ללא ספק עולה על חנויות אחרות, אולם הלונדוני חש לא בנוח נוכח מגבעת קצין אס.אס וקסדת חייל וורמאכט שהוצאו למכירה.
הסיבה שהוחלט לציין אותם בלבד ולא להרעיף תמונות היה סיפור שבעל המקום, שנראה משכיל ונורמטיבי, בחר לספר, כשהוא גילה שאנחנו מישראל. הוא החליט לחלוק עמנו את הקוריוז המשעשע שהשגריר הישראלי לאנגליה הקודם (דניאל טאוב) ביצע כמה רכישות במקום והוא, בעל המקום, הופתע מאד לגלות שהוא יהודי “לאור העובדה שאין לו אף גדול בכלל.” זוהי סוג של אנטישמיות סמויה שהמחזיק בה אפילו לא מודע לכך. עזבו BDS או הפחדות אחרות של הפייק ניוז בישראל שכמעט ולא שמעו עליהם פה; אנטישמיות מושרשת כמו זו שהציג בעל החנות, ניתן לראות ביצירותיו של שייקספיר ובהרבה סטרואיטיפים שמיוחסים ליהודים ע”י אנשים נורמטיבים גם בלונדון ובמקומות מרכזיים באירופה, ולאו דווקא בערי ספר קטנות. כך או כך – מי שרוצה לבקר במקום שיגגל.
Henley-on-Thames
להנלי, הגיע הלונדוני עם הרבה ציפיות, שכן מדובר בעיירת התמזה היפה מכולן, לפי כל. הנסיעה ארכה כארבעים דקות (דרך רידינג) והיתה יכולה להיות נינוחה בהרבה אלמלא נורת אזהרה של ההונדה החליטה בדיוק להרים ראש.
העיירה יפה באמת, אבל לא משהו מרהיב עין מעבר לעיירות שכבר ביקרנו בהן בעמק התמזה או מחוצה לו. הלונדוני למשל סבור שניו פורסט ומחוז האגמים טומנים בחובם עיירות קטנות ציוריות הרבה יותר. יחד עם זאת, הסיטואציה של ערב שבת, עם שני זעטוטים שדורשים את המקדונלד’ס שהובטח להם בחזור, מזג אוויר קר שמתחיל להחשיך, ונורת החיווי הסוררת, ברור שהטיול בהנלי-און-תמז היה רחוק מפסטורלי.
זוהי עיירה לשבת שמשית בבוקר, כאשר בתי הקפה המקומיים בתפוסה מלאה, והנהר מלא בשייטים שמגיעים למקום בשל מסורת השיט העשיר שלה (בעבר הלא רחוק נערכה כאן תחרות אוקספורד-קיימברידג’ השנתית בחתירה, כאשר אוקספורד מעדיפים את הנלי וקיימברידג’ את לונדון, וכן מתקיימת פה רגטה מלכותית כל קיץ).
להנלי היסטוריה עשירה, והיא היוותה אבן פינה של מלכים רבים, המגיפה השחורה, ועוד נקודת עצירה של וויליאם ה-III בדרך ללונדון (שכנראה בחר לעצור בכל עיירת ספר בעמק התמזה). הגשר המרשים שמחבר את שתי גדות הנהר עומד על תילו משנת 1786, וצריח הפעמון של הכנסייה St Mary the Virgin נבנה במאה ה-16!
המשט של הנלי (הרגטה) הפך ל”מלכותי” תודות לאלברט (כן זה מה-Victoria) שכמו כל מוסד אנגלי אפשרי – הפך לפטרון שלו ב-1851 מתוך מטרה להצטייר כמונארך אנגלי ולא ברטי הגרמני. אגב, ליד גינת Friar Park תוכלו לראות (מבחוץ) את ביתו של החיפושית ג’ורג’ האריסון ז”ל, שקנה ושיפץ את בית האסטייט הצמוד לגינה ב-1970, וחי בו עד יום מותו.
המילטון והאחים רייט
מילה טובה ללונדונית שהצליחה להשיג כרטיסים למחזמר הכי מבוקש בעולם כרגע – הלוא הוא Hamilton בתיאטרון ויקטוריה פאלאס – סיפור חייו של מזכיר האוצר האמריקאי הראשון אלכסנדר המילטון: אחד המוחות המבריקים מבין האבות המייסדים של ארה”ב; יד ימינו של ג’ורג’ וושינגטון; ושנהרג בדו-קרב בסוף טראגי למדי.
מאחר וכל הישראלים מנסים להשיג כרטיסים למופע, הסכימה הלונדונית לחלוק עמכם את הסוד. נכון, שלא ניתן להזמין כרטיסים עד בערך שנת 2238, ונכון שלא ניתן לקנות מספסרים מאחר שמבדקי הזהות שיערכו לכם בכניסה לא יביישו את טובי החוקרים של לה”ב 433.
יחד עם זאת, לאור העובדה שאנשים הזמינו כרטיסים כשנתיים מראש, קיימים ביטולים. לפיכך, נצלו את שעות שהותכם במלון בלונדון לעשות REFRESH עצבני ב-Ticket Master להופעה של אותו היום. התוצאות עשויות להפתיע גם אתכם.
פסקול מעולה – הלונדונים מוצאים עצמם מזמזמים אותו כבר במשך שבוע ואפילו הקטנטנים התמכרו (הם לא זכו לצפות בהצגה אליה הכניסה מוגבלת מגיל עשר). מופע מקפיץ שמבטיח הנאה אפילו למי שאינו חובב הז’אנר (כמו לונדוני מסויים).
ומההיפ-הופ של המילטון, ישירות לדייט נייט שמפרגנת לנו הסבתא-לונדונית בלילה האחרון שלה. ואם מעמק התמזה חזרנו, הרי שאין כמו מסעדת דגים היפסטרית בשביל להישאר עם טעם של עוד.
ה-Wright Brothers (לא אלה מהמטוס) זהו מוסד לונדוני הממוקם בבורו מרקט שליד לונדון ברידג’, שמתמחה בדגים ופירות ים עם דגש על מולים וצדפות (Oysters). ה-Wrights הם גיסים שבשנת 2002 פגשו את ז’רום, מגדל צדפות צרפתי, והחליטו לזנוח את הקריירות שלהם כדי להפוך את הצדפות מאוכל יוקרה של מסעדות מישלן המעונבות – למעדן שווה לכל כיס. הם פתחו חווה לגידול צדפות בקורנוול ובשנת 2005 פתחו את המסעדה הראשונה שלהם.
מאז, האחים פתחו ארבע מסעדות נוספות (סאות’ קן, ספיטלפילד בטרסי ולאחרונה גם בסוהו), אולם הראשונה של בורו מרקט נחשבת לססגונית ביותר והמקורית ביותר. האווירה היא אווירה אפלולית של בר, כאשר המנות כתובות גם על לוח שחור בגיר לבן, וברגע שחומרי הגלם המשובחים נגמרים – המנות מתחלפות.
מ’ ו-ד’, חברים ישראלים מהצ’כונה (בלונדון) שלאחרונה עברו להם עוד יותר צפונית-לונדון, הגיעו כדקתיים אחרינו, ויחד תפסנו את אחד משולחנות הבר הגבוהים. לזכותם של מ’ ו-ד’ ייאמר שהם זרמו עם השטויות של הלונדוני שהתעקש על מסעדת דגים ושחתך את הסמול-טוק בשביל לאכול מוקדם יחסית.
ג’יי ריינר הוא מבקר המסעדות של הגרדיאן הלונדוני. הוא בחור די נחמד אבל עם פרצוף כזה שאינו מרוצה באופן תמידי. נו, כזה שנראה כאילו תמיד הוא מריח ריח לא נעים. ומאחר ואפילו ג’יי הרעיף שבחים על מנת הסרדינים של האחים רייט, נראה היה שאין מנוס מלהתחנן למלצר שישדל את השף להוציא לנו אותה (מאחר שעוד לא חזרה לתפריט). ואכן ג’יי צודק, זוהי מנת פתיחה של סרדינים ברוטב סלסה ושום שהייתה פשוט מעולה, מוגשת על לחם טבול בסלסה.
ד’ מסכימה איתנו שכל אחד צריך לנסות מנה שונה. לפיכך היא אסטרטגית מחכה שמ’ יזמין את המנה שלו (קלטנו אותך!) מאחר ולמ’ אין שום בעיה שכל אחד יאכל לבד, ועל השולחן יונחו ארבע מנות זהות. כך או כך, בין המנות העיקריות – דלי המולים של ד’ היה בהחלט טוב (מספיק לגדוד) ואילו הסרגוס השלם (Sea Bream) של הלונדוני – מוגש ברוטב סלסה ירוקה היה פשוט מצויין.
אין ספק שהאחים רייט יודעים איך לבשל דגים, האווירה האפלולית בבורו מרקט מזמינה, ואם חזרתם לא מזמן מעמק התמזה – הרי שמאכלי ים רק ישלימו את החוויה.
מסבתא לונדונית נפרדנו וחזרנו לשיגרה, עד הפעם הבאה שנחליט להתחפש לציידי עתיקות בריטים עתיקים. להנלי אולי נחזור אם אי פעם יהיה פה קיץ!!!
| Hungerford Arcade Antiques & Collectables 26-27 High St, Hungerford https://www.hungerfordarcade.com/ |
Eliane he Courtyard, 24 High St, Hungerford http://elianesmiles.com |
|
| Wright Brothers Borough Market Borough Market, 11 Stoney Stree thewrightbrothers.co.uk |
Hamilton Victoria Palace Theatre Victoria St, Westminster https://hamiltonmusical.com/london/ |
1 thought on “עמק התמזה III – עתיקות בהאנגרפורד והנלי-און-תמז”