שמונה ימי מילה נסתיימו להם כבר מזמן, והלונדונים מחליטים לנצל את הימצאות האבות והאמהות,
ויוצאים לספק קרייב שנצטבר במשך (כמעט) תשעה ירחי לידה, של סושי ואוכל יפני.
בכלל, הרצון לבדוק את INKO NITO שהפכה לאחת בולטת בנבחרת ההכוכביא של קבוצת “רעבים בלונדון “
בערה בקרבנו זמן רב, ואין כמו הימצאותה של הדודה מ’ (י’ – תלוי את מי שואלים) בשביל לחגוג אוכל אסייתי.
האם INKO NITO תיכנס לדבריא של מסעדות יפניות בלונדון? לרגל החג הזה בו מחפשים “גלוטן פרי” בכל מקום,
הלונדונים מסקרים יפנית קצת שונה בקצב של “אחד מי יודע”. מתחילים.
אחד – השף אורן קינג. האיש הוא ללא ספק מלך. מבלי להכביר במילים אורן הספיק לעבור בהרבה מסעדות שוות, מישלניות וכאלה (Hide, Roka, Dinner by Heston, ה-Fat Duck ועוד) ולמרות שהכרנו רק באותו ערב, סיפק לנו הדרכה צמודה (ראו תמונה) כולל כל מיני סודות מקצועיים. ממש מקווים לראות את אורן פותח מקום משלו בקרוב, ולא – לא רק בגלל הפינוקים 🙂
אורן תודה – היה ממש נחמד!
אורן תודה – היה ממש נחמד!
שיעור פרטי עם השף אורן
שני שיפודים. השיפודים של INKO ITO מגיעים ישירות מגריל הרובטה המרשים במרכז המסעדה. למי שלא מכיר, גריל רובטה או בשמו המלא robatayaki הוא הגרסא היפנית למנגל. כבר ראיתם אותנו במקומות שמשתמשים בגריל רובטה דוגמת רוקה האלמותית, זומה וג’ין קיצ’י, אבל מעולם לא סיפקנו עליו יותר מדי מידע. “ההמצאה” החלה לשמש דייגים יפנים מהאי הצפוני Hokkaido שהיו צריכים גריל לא רק בכפר אלא גם על סירות העץ, מבלי שתהיה סכנה לשריפת הסירה. בסוף שנות ה-70′ קמפיין של הממשלה היפנית שנועד לטפח תיירות באי המרוחק, הובילה לכך שיותר יפנים נחשפו לסגנון הבישול, וזה התפשט לאוסקה ושאר איי יפן ובשנות האלפיים אף לארה”ב ואירופה.
השיפודים ב-INKO ITO מגיעים בצמד (“שני שיפודים”), כאשר בתפריט פלפל פדרון עם מיונז אומאמי ולימון (מנה מעניינת ולא חריפה כמצופה), יקיטורי עוף עם רוטב טריאקי מעושן, שרימפס עם שום ורוטב לימון פלפל יפני, ובטן חזיר בזיגוג וויסקי יפני.
השיפודים ב-INKO ITO מגיעים בצמד (“שני שיפודים”), כאשר בתפריט פלפל פדרון עם מיונז אומאמי ולימון (מנה מעניינת ולא חריפה כמצופה), יקיטורי עוף עם רוטב טריאקי מעושן, שרימפס עם שום ורוטב לימון פלפל יפני, ובטן חזיר בזיגוג וויסקי יפני.
שיפודים יפנים – כמו מנגל ב”מיני ישראל”
שלושה סמסים. הרבה דברים ב-INKO NITO מסתדרים יפה בשלשות, וכדי שלא נצטרך לבחור – נספר דווקא על שלושת הסמסים שקדמו להזמנה שלנו. למעשה המקום כ”כ ווירד, שנראה היה כי באיזשהו שלב מערכת ההזמנות של המקום הפכה לתבונית והחלה להתכתב איתנו.
– Unfortunatly our kitchen closes at 20:30. We cannot take your booking that late. Would you like to come at a different time?
– 7:30?
– Perfect. See you Later.
– thanks
– You’re do in 30 minutes’ if you’re running late please call as we cam only hold….”
השף קינג מסביר שבראשון הם סוגרים את המטבח מוקדם מהרגיל מאחר ואין הרבה ‘תנועה’. זה עדיין לא מסביר מערכת הזמנות ששולחת לך הודעה של “ערה?” ב1 בלילה…
– Unfortunatly our kitchen closes at 20:30. We cannot take your booking that late. Would you like to come at a different time?
– 7:30?
– Perfect. See you Later.
– thanks
– You’re do in 30 minutes’ if you’re running late please call as we cam only hold….”
השף קינג מסביר שבראשון הם סוגרים את המטבח מוקדם מהרגיל מאחר ואין הרבה ‘תנועה’. זה עדיין לא מסביר מערכת הזמנות ששולחת לך הודעה של “ערה?” ב1 בלילה…
ארבעה עלי חסה מגיעים עם מנת לחי הבקר. המטרה היא כמו בפקין דאק להרכיב לבד ראפים מעלי חסה, עם רוטב מיסו קוריאני חריף (מעולה) וגילוחי דייקון כבוש. מנה מענגת, גם בטעם וגם ברמת ההתעסקות.
לא חסים עלינו – הרכב לחי בקר בעצמך
חמש חתיכות “ניגאקי”. התפריט מגדיר את הניגאקי כשמו כן הוא – משהו בין ניגירי למאקי.
כנגד ארבעה ניגאקי דיבר התפריט: אחד חכם, ה-KFC: שזה בעצם סושי כרובית מטוגנת ברוטב צ’ילי; אחד רשע, ה-Chirashi: סלמון, ילו טייל ושיסו ווסאבי (היחיד שלא ניסינו); תם, ה-Cali: זהו בעצם רול קליפורניה מיתמם: בשר סרטנים, אבוקדו, טוביקו ויוזו; ושאינו יודע לשאול – ה-OTT שהוא ספייסי טונה, עם יוזו מיונז חריף, בצל ירוק וקוויאר.
למען האמת החכם לקח פה בהליכה. הקליפורניה הגיע עם בצל ירוק למורת רוחה של הלונדונית שעברה לעבודות מריטה, וה-OTT היה טעים אבל ממש לא OVER THE TOP – הקוויאר כמעט ולא הורגש ואפילו הספייסי היה חסר מהספייסי טונה. מנות טובות סה”כ.
כנגד ארבעה ניגאקי דיבר התפריט: אחד חכם, ה-KFC: שזה בעצם סושי כרובית מטוגנת ברוטב צ’ילי; אחד רשע, ה-Chirashi: סלמון, ילו טייל ושיסו ווסאבי (היחיד שלא ניסינו); תם, ה-Cali: זהו בעצם רול קליפורניה מיתמם: בשר סרטנים, אבוקדו, טוביקו ויוזו; ושאינו יודע לשאול – ה-OTT שהוא ספייסי טונה, עם יוזו מיונז חריף, בצל ירוק וקוויאר.
למען האמת החכם לקח פה בהליכה. הקליפורניה הגיע עם בצל ירוק למורת רוחה של הלונדונית שעברה לעבודות מריטה, וה-OTT היה טעים אבל ממש לא OVER THE TOP – הקוויאר כמעט ולא הורגש ואפילו הספייסי היה חסר מהספייסי טונה. מנות טובות סה”כ.
ניגאקי! מדובר בסושי ולא בקריאת קרב יפנית
שישה בקבוקים. לא לא ששתינו. זה מספר הבקבוקים שהצליח הלונדוני שהיה קצת ‘טיפסי’ להפיל מתצוגת הבקבוקים הדקורטבית בכניסה למקום בזמן שחיכינו לאובר. במקום מבחר קוקטיילים מעניין, כאשר אנחנו הלכנו על ה-Inko Spritz המורכב מיין מבעבע, יוזו (שוב יוזו), אפרול ואבטיח, ויש גם בגרסא לא אלכוהולית. זה לא הוויסקי סאוואר עם שומן פקין דאק ששתה הלונדוני אצל A. Wong (כן כן) אבל בהחלט קוקטיילים מעניינים רצים פה: נגרוני בגרסה עם סאקה שזיפים, או ה-Hokaiddo Warmer ע”ש אותו אי ממקודם (הא? רואים איך ההיסטוריה חוזרת!) שמכיל רום, סאקה אגסים ושוצ’ו.
אפטר-ול מדובר באפרול – אינקו שפריץ
שבע מנות. בתפריט הן טבעוניות, מה שהופך את INKO NITO לאחלה מקום עבור טבעוניים כמובן ו/או שומרי כשרות שלא מחפשים בהכרח תעודת הכשר. מנת חסת הבייבי ג’ם עם רוטב צ’ילי קוריאני, בצל על האש ורוטס וופו יפני (שמשום מה אינה מסווגת כמנת גריל רובטה אבל החסה בהחלט יושבת על הגריל לאחר כבוד) היא אחת המנות המצויינות האלה – מזכיר את רוקה רק עם חסה. ט-ע-י-ם.
ממש אבן חן – ג’ם חסה על הרובטה
שמונה חברות שונות פתח השף והמסעדן ריינר בקר עד כה והוא משמש דירקטור בכל אחת מהן. החברות מחזיקות כל אחת בחלק ממסעדות הרשת כוללות את ZUMA בנייטסברידג’ ובמוקדים שונים בעולם (ניו יורק, מיאמי, בנגקוק, אבו-דאבי, איסטנבול, רומא ועוד), ROKA לה ארבעה סניפים בלונדון, וסניף נוסף בקרוב בדובאי, Oblix בשארד, כמובן ה-Shochu Lounge שמתחת לרוקה בשרלוט סטריט, ועוד היד נטויה.
הפולמוס שרץ ברשת הוא האם ריינר הוא גאון קולינרי או שמא הוא מספק לקהל הרבה פצפצים ונצנצים והורס כל חלקה טובה באוכל היפני/אסייתי המסורתי עם פיוז’ן שעטנזי נוראי. מה שאין חולקין – הוא שהגרמני הבינלאומי הוא אחד מהאנשים המשפיעים ביותר על הקולינריה המערבית בעשור האחרון. שמועות שהוא רוצה לצאת מהעסק תמיד קיימות, בנתיים נצטט את הטיפים של ריינר להצלחה (שאולי תדבוק גם בנו ככה): צברו ידע רב; תמיד תתלהבו (“Be passionate”); וזכרו שהכישלון הוא חלק בלתי נפרד מההצלחה! תרשמו את זה על עוגיית מזל והא לכם עוד מסעדת אסיין פיוז’ן מצליחה. טה-דה!
הפולמוס שרץ ברשת הוא האם ריינר הוא גאון קולינרי או שמא הוא מספק לקהל הרבה פצפצים ונצנצים והורס כל חלקה טובה באוכל היפני/אסייתי המסורתי עם פיוז’ן שעטנזי נוראי. מה שאין חולקין – הוא שהגרמני הבינלאומי הוא אחד מהאנשים המשפיעים ביותר על הקולינריה המערבית בעשור האחרון. שמועות שהוא רוצה לצאת מהעסק תמיד קיימות, בנתיים נצטט את הטיפים של ריינר להצלחה (שאולי תדבוק גם בנו ככה): צברו ידע רב; תמיד תתלהבו (“Be passionate”); וזכרו שהכישלון הוא חלק בלתי נפרד מההצלחה! תרשמו את זה על עוגיית מזל והא לכם עוד מסעדת אסיין פיוז’ן מצליחה. טה-דה!
ציון תשע מקבל הצ’יפס במנת ה-INKO steak frites שהיא ספייסי סטייק סינטה שיושב על צ’יפס דק דק שאורן קינג נשבע שהוא עשוי מתפוחי אדמה טריים במקום. בכלל מדובר במנה מעולה: לקחו מנה מאד אירופאית ועשו לה גרסאת אסיין-פיוז’ן. אוקי, אז אנחנו מודים שזו קטגוריה די מונפצת, אבל דבר ראשון – רבאק, יש שלושה עשר בתים לשיר הזה והרעיונות שלנו מתחילים להיגמר. דבר שני – כל מי שעקב אחרי הלונדונים במרוצת השנים יודע כמה אנחנו אוהבים צ’יפס וכמה אנחנו אוהבים לדרג דברים, ובמיוחד לדרג צ’יפס. אז תשע. זה הציון. דיל ווית’ אית.
סטייק-צ’יפס גרסאת המזרח, ציון 9
עשר לירות סטרלינג, הוא הסכום שמרבית המנות בתפריט לא עוברות. עובדה זו, שתשומת לבנו הופנתה אליה ע”י מספר ביקורות שקראנו על המקום (מי אוהדות יותר, מי אוהדות פחות), מכניסה את INKO NITO לקטגוריה של מסעדה בעלות בינונית/לא יקרה, שתכ’לס זה החידוש האמיתי בינה לבין המסעדות האחרות של ריינר.
אחד עשר קלוריות שווה כל כפית של הקינוחים שאכלנו פה. אוקי אז ניחשתם שזה גם נתון די מומצא, אבל שלושת הקינוחים של המקום (לפנק לפנק לפנק) מצויינים אחד אחד: מוצ’י מרענן בטעמים שוקולד, מאצ’ה ומנגו; קוקוס חרוך במרקם של גלידה, כם סויה וגרנולה יפנית (מה שזה לא יהיה) ושני מקלות Pocky ירוקים מבצבצים להם מתוך המנה; הבראוני שוקולד וולרונה פרי מוחו של אורן – מוגש נימוח וחם, עם קרם טונקה, טופי ופקנים מסוכרים – שחיתות לשמה. נכון שזה לא קינוחים אסייתיים במיוחד (חוץ מהמוצ’י כמובן) אבל טעים, כבר אמרנו?
מתוק מתוק – טעם החיים
מוצ’י מצה – מוצ’י בשלושה טעמים
שתיים עשר זו השעה בה המקום נפתח יום יום. INKO NITO היא מסעדה קלילה, שבהחלט עשויה להיות מקום לארוחת צהריים בה אמנם מסובין סביב הדלפק, אך היא קלילה באופן יחסי (וזאת בתנאי שמגבילין את הבטן ולא אוכלים שלוש עשר מנות -ראו ס’ הבא).
שלוש עשר מנות הכנסנו לבטן (לא כולל קינוחים) אבל מי סופר, נכון?
בניגוד לביקורת הלא אוהדת (בלשון המעטה) של ג’יילס קורן בטיימס, שאמר שהמקום הוא “הרבה סוגי בישול שנמעכו יחד למקום שמועצב יתר על המידה ע”י מעצב זר” אנחנו דווקא חושבים ש-INKO NITO הוא מקום טעים שקולע לטרנד האסיין פיוז’ן ולקהל יותר צעיר שלא בהכרח יכול להרשות לעצמו לבקר ברוקה פעם בחודש. נכון שלא כל המנות הפילו אותנו מהכיסא (למשל הכרובית בפרמזן שהיתה טעימה אבל הבילד-אפ אליה גמר אותה בעבורנו) אבל המנות שהפילו אותנו – הפילו אותנו לקרשים עם טעמים מדוייקים וחגיגה של יוזו.
בניגוד לביקורת הלא אוהדת (בלשון המעטה) של ג’יילס קורן בטיימס, שאמר שהמקום הוא “הרבה סוגי בישול שנמעכו יחד למקום שמועצב יתר על המידה ע”י מעצב זר” אנחנו דווקא חושבים ש-INKO NITO הוא מקום טעים שקולע לטרנד האסיין פיוז’ן ולקהל יותר צעיר שלא בהכרח יכול להרשות לעצמו לבקר ברוקה פעם בחודש. נכון שלא כל המנות הפילו אותנו מהכיסא (למשל הכרובית בפרמזן שהיתה טעימה אבל הבילד-אפ אליה גמר אותה בעבורנו) אבל המנות שהפילו אותנו – הפילו אותנו לקרשים עם טעמים מדוייקים וחגיגה של יוזו.
אינקו ניטו היא רוקה לעניים? לא בהכרח הגדרה רעה!
רובטה גריל – אני יודע!
  |
|
INKO NITO +44 (0)20 3959 2650
website and online booking-mayfair/ (most table are for “walk ins” |
