להסתפר באיסטנבול, וויסקי וסיגרים בקנרי

את הפוסט הזה עשינו שונה במקצת מבדרך-כלל.. הוא עבר בשבוע שעבר חוויה מסוג אחר, בסיטי של לונדון (לא לא חוויה מהסוג הזה, באמת אנחנו מתפלאים עליכם!). ערב הבנים שלו כלל טיפוח אה לה סטייל טורקיה בלב ליבה של הסיטי ולילה שנגמר עם יותר מדי וויסקי וקוהיבות עם הלקוחות.. בניגוד לבדרך כלל – גוף ראשון זכר ולא רבים, תהנו!

(…)

זה התחיל מקביעה של אחד הקולגות שלי – שקרא לי לזנוח את הנאמנות שלי לספר הישראלי, מאחר ומצב הראש היה איך לומר – רחוק מלהיות מסודר ונקי כיאה ל”סיטי סליקר” לונדוני. העובדה שאני מסתפר אחת לשלושה חודשים לערך בשל החשש שלי משביל בצד האנגלי , לא התאימה למפגש שלנו עם לקוחות באותו הערב.
אז נכון שאני לא מרבה להזכיר פה מפגשים עם לקוחות (למרות שיש הרבה כאלה), אבל העובדה שנכנעתי להפצרותיו של הקולגה שאבוא איתו לגלב הטורקי שלו באולד סטריט – גבול שורדיץ’ והסיטי של לונדון – פתחה את הערב בצורה חווייתית כך שהחלטתי בכל זאת לשתף..

האיזור של Old Street מוכר ככר פורה של מספרות טורקיות. הקולגה מכיר מקום מיוחד ובהחלט בכניסה ל-Legend Barber Shop או אם תרצו Hair Saloon, הבנתי על מה מדובר. כסאות הספר פונות לכיורים לבנים מול מראות בסגנון שלא יבייש את קאובוי של חצות. המחירון סח על תספורת, תספורת עם מכונה, שטיפה, גילוח ועוד, או החבילה הכוללת בעלות של £29.
כבר כמה שנים שאני רוצה גילוח כמו בסרטים אבל מבטו העקום של ג’ינו, טורקי בעל ידי זהב המתנשא לגובה מטר תשעים, שהופקד על הטיפול בי, והתער בידו, שנראה כאילו נלקח מכלבוש באיזמיר -גרמו לי לדפיקות לב. בטורקיה כמו בטורקיה, הסביר לי הקולגה, אם כבר הבעתי עניין – ג’ינו יעלב אם לא אקח את הטיפול הכולל, אז כדי לחסוך לב שבור מהספר הטורקי שלי – הסכמתי.

התספורת עברה בשלום ואז הגיע הזמן לרוטינה – מהכיסא נשלפה תוספת להניח את הראש, וג’ינו התחיל להכין את הקצף החם. מגבת חמה על הפנים זה בין ה-פינוקים בהא הידיעה, שהיו לי בזמן האחרון. קצף חם וגילוח עם תער, ואחרי שמתגברים על העובדה שיש פה בחור שיכול לשחוט אותי בפחות מחמש שניות – הכל נהיה רגוע יותר. קיסם בוער לשערות האוזניים (לא משנה שאין לי) קרם לפנים, רכינה קדימה לכיור וחפיפה + מסאז’ עם שמן טורקי, ומדובר בסך הכל בחצי שעה הכי מרגיעה שהיתה לי בסיטי של לונדון. קפה טורקי ורחת לוקום לקינוח – תענוג צרוף. הבעיה היחידה שעלתה היא שהרחתי כמו ג’נטלמן טורקי בשלושה ימים שעקבו. נו טוף…

חלק ב’ של הערב התחיל בזה שישבנו כחצי שעה נוספת בפקקים בדרך לקנרי וורף. הגשם של אפריל היכה על שמשות המונית ואנחנו התחלנו לדאוג שמא נאחר לארוחה. למי שלא מכיר, קנרי וורף הוא סוג של ניו יורק לעניים: המרכז הפיננסי של לונדון נחלק בין הסיטי המוכר לבין קנרי וורף- מקום שם נמצאים בניינים גבוהים של בנקים כמו HSBC, סיטי, להמן ברות’רז ז”ל ועוד.

הפגישה התקיימה במסעדת בויסדייל הממוקמת בקומה העליונה של Cabot Place, עוד אחד מהמולים השזורים ברחבי קנרי וורף (יש הרבה כאלה שלפעמים נראה כי כולם מחוברים ובעצם אפשר להגיע לכל מקום ברציף מבלי לצאת מהבניין) . בויסדייל מתגאה בעובדה ש”בעולם מודרני היא מציעה את הטוב ביותר מהעבר”. ובעיני מדובר באחת משלוש מסעדות הבשר הטובות ביותר בלונדון: שנייה רק ל-Hawksmoor המצויינת (תקבל פוסט משלה) ועולה על גודמנ’ס. אגב שלושתן לא זולות בכלל, במידה ותהיתם.

בדומה לשתי האחרות – בויסדייל מוכרת דווקא מהסיטי – שם היה הסניף המקורי. הסניף בקנרי וורף הוא היחידי בו ביקרתי והוא מורכב ממספר חדרים. בקומה התחתונה: Oyster Bar (שנראה יותר כמו פאב אנגלי), מרפסת עישון (באנגלית זה נשמע יותר טוב – Cigar Terrace) וה- Cuban Library, חדר שלם שמוקדש לטעימה ועישון של סיגרים.
מתחילים להבין על מה מדובר? בויסדייל היא קפיצה לתחילת המאה העשרים או סוף המאה התשע עשרה, אז היה ניתן לעשן בפנים ולהנות מוויסקי משובח. אח! איזה וויסקי יש פה: הקומה השנייה היא קומת המסעדה וה-Whiskey Bar שמציע לטענתם למעלה מ-1,000 סוגי מאלט וויסקי.

הערב התחיל עם קוקטיילים ודלמור בן 18 שנה. ההמשך – שני מגשים שהכילו שני תריסר של Duchy of Cornwall Native Oyster No.3 – צדפות בגודל של כף יד. כמה חבר’ה גם הזמינו את ה”‘The ménage á trois” – מבחר של שלישיית סוגי סלמון מעושן.

אני נמנעתי מלאכול יצורים שנראים כאילו הגיעו מבת הים הקטנה של דיסני, במקום כמו בויסדייל זה נראה לי ממש חילול הקודש. מה שכן, חיממתי את הבטן עם האגיס (Haggis) מאכל סקוטי שנראה כמו קציצה, אבל רק נראה כמו… אני אחסוך תיאורים אבל רק אסביר שהאגיס היא קציצה שעשויה מחלקים פנימיים של הכבש יחד עם שיבולת, בצל ותבלינים – שבמסורת מבושלים בתוך בטן הכבשה עצמה. נשמע נורא אבל למעשה מדובר במאכל טעים נורא וגם ככל הנראה הגורם מספר אחת לכך שגברים סקוטים מתים בגיל ששים וחמש (כך לפי נהג מונית חביב באדינבורו). האגיס פה מוגש עם שוט ג’וני ווקר שחור ורצוי לשפוך קצת על המנה לפני שאוכלים.

אחר כך הוא הגיע. המלך של הערב. סטייק סינטה על העצם (Sirloin) במשקל 14 אונקיות (כ-400 גרם). בשלב הזה אני הפסקתי להיות המארח ואני גם לא ממש מסוגל לומר לכם מה אכלו האחרים. בחרתי עם רוטב ברנדייס (שיותר התאים לצ’יפס עם הקליפה המעולים) אבל יש גם ברוטב פואה גרה עם כמהין וגם עם אספרגוס ורוטב פלפל-צ’ימיצ’ורי שהרבה יותר מתאים. כך או כך העשר דקות הבאות היו שלי ושלו, עשינו אהבה או איך שתקראו לזה – בזמן שהחבר’ה התדיינו האם אני נמר או בז אוכל נבלות לאור העובדה שבצלחת שלי נשארה רק פקעת עצמות. לעילא ולעילא.

הארוחה הסתיימה עם סטיקי טופי פודינג’ (מוגש עם גלידת ווניל) ובליווי דיג’סטיף של בלוויני בן 15 שנה. משם ירדנו לספריית הסיגרים הקובנית, שמברכת אותנו עם כורסאות עור וגפרורי ענק. אני ואחד החבר’ה ירדנו על קוהיבה, ושניים אחרים הסתפקו בברנד קובני יותר צנוע. החיסרון היחיד הוא שלאור חוק העישון בפאבים באנגליה אי אפשר לשתות אלכוהול בספרייה. כך שעשר דקות של שיחה על סיגרים התמסמסו ועברנו למרפסת העישון הצופה על כיכר קבוט ורציפי הרון שמדרום.

את בויסדייל תמצאו גם בעיר וגם בבלגרוויה – כאשר בקנרי וורף המקום מציע גם ערבי ג’ז למי שבקטע. האוכל מצויין וניתן בקלות לשבת על המבורגר משובח או סטייק צנוע יותר. מספרות טורקית ממלאות את כל החלק המערבי של שורדיץ’ ולגברים מדובר בפינוק ובפנים חלקות כמו טוסיק של תינוק לכשתיים עשרה עד עשרים השעות הבאות.

לסיכום: גלב טורקי חוויה. וויסקי משובח. סטייק אלוהי. קובנים מעולים. כמעט כל מה שגבר צריך.
חצי כוכב ירד לאות הזדהות עם החצי השני שלא נכח.

---

The Legend Gents Hair Saloon   106 Old street 020-7490-0150

Boisdale of Canary Wharf Cabot Place, Canary Wharf 020-7715-5818 http://www.boisdale.co.uk/canary-wharf