דבר ראשון כדאי לציין שלהגיע לקמדן טאון בשבת בערב – לא היה בראש התכניות שלנו לסופה”ש. יותר מזה, אנחנו די משתדלים שלא להגיע לקמדן טאון בכלל. קמדן הנו מחוז הסליז הצפוני של לונדון – איפה שסן פרנסיסקו פוגשת את הקיטקט של ברלין ותוסיפו לזה את הפאנקיסטים מהמזרקה בכיכר דיזינגוף.
אבל ברצינות, בקמדן ניתן למצוא בעיקר את שוק הג’אנק של סופה”ש, מועדונים ופאבים לצעירים, וחנויות קעקועים אה לה פאנק. לכאן בורחים ההיפסטרים שלא מצאו את עצמם בשורדיץ’ – ולמען ההגינות נציין שיש הרבה אנשים שאוהבים את המקום (כולל אחותו) ומדובר באחד מהיעדים היותר מתויירים בעיר.
אבל ברצינות, בקמדן ניתן למצוא בעיקר את שוק הג’אנק של סופה”ש, מועדונים ופאבים לצעירים, וחנויות קעקועים אה לה פאנק. לכאן בורחים ההיפסטרים שלא מצאו את עצמם בשורדיץ’ – ולמען ההגינות נציין שיש הרבה אנשים שאוהבים את המקום (כולל אחותו) ומדובר באחד מהיעדים היותר מתויירים בעיר.
לאסאקוסה הגענו בגלל הסטודנט ובת זוגו 😉 שכבר חצי שנה מנסים להיכנס למקום הזה. השמועה אומרת שאסאקוסה היא אחת ממסעדות האוכל היפני הטובות בלונדון, עד כדי כך שיפנים היו צובאים על דלתות הכניסה. הצרה היא – כך על פי האגדה האורבנית – שאיזה מערבי לבן שמע על המקום, ראה כי טוב ומאז לא ניתן להשיג יותר שולחן.
ההזמנה הראשונה שהסטודנט הצליח להשיג הייתה לעשר בלילה, והנסיון להקדים את השולחן הסתכם בצעקות ביפנית מעברו השני של הסלולרי, וניתוק. הסטודנט היה כל כך לחוץ שהאירוע יגרום לו להיות פרסונה נון-גראטה במקום, שכל הנסיעה לקמדן הוא לא הפסיק למלמל “משהו יקרה עם ההזמנה… משהו יקרה עם ההזמנה…”
המציאות עולה על כל דמיון.
הגענו למסעדה כעשרים דקות לפני הזמן, ודווקא התקבלנו בזרועות פתוחות. המקום שמבחוץ נראה כמו בית אריזה של בקבוקי סויה קיקומן נראה מבפנים כמו התחנה המרכזית של טוקיו תחתית. כל שולחן במקום, המעוצב בגוונים של בורדו-חום-אדום, היה תפוס. בין הלוח הרשום ביפנית לחתולי החרסינה המנופפים, הובלנו על ידי המארחת שנראית כמו גיישה בדימוס לעבר גרם מדרגות צר ומסוייד. הקומה התחתונה ממשיכה במסורת העיצובית של המקום והקיטש מחוזק על ידי צבא מלצריות בקימונו כתום וווקי טוקי מוצמד לחזה. ננסה להתעלם מהפיקולה בחליפה אדומה שהצליחה להפיל כל דבר ברדיוס שני מטר סביבנו.
התפריט באסאקוסה יכול להיות בקלות מושא ספרו של פרנץ קפקא. התיאורים באנגלית לא עוזרים להבין מה בדיוק במנה, והעובדה שמדריך מישלן לטוקיו יותר דק מהתפריט הזה – לא קידמה אותנו לשום מקום. אם זה לא מספיק, יש גם חלק עם ציורים של מנות – דווקא עוזר אם מתעלמים מאווירת מסעדות רחוב הקוואסאן התאילנדי המוכר לשמצה, וגם תפריט מנוילן של ספיישלים (אנו מניחים שזה מה שזה היה).
המלצרית שלנו, שכמו שאר הצוות דמתה לאמא פולניה בגרסא יפנית, לא סייעה אלא רק הנהנה לכל שאלה שהוצגה בפניה. למען האמת, לא רק שלא סייעה אלא גם העכירה את האווירה כשהכריזה שמנות הסושי ממתינות בתור של עשר שולחנות וייקח להן כשעה להגיע. ממש קוניצ’ואה (感謝).
המלצרית שלנו, שכמו שאר הצוות דמתה לאמא פולניה בגרסא יפנית, לא סייעה אלא רק הנהנה לכל שאלה שהוצגה בפניה. למען האמת, לא רק שלא סייעה אלא גם העכירה את האווירה כשהכריזה שמנות הסושי ממתינות בתור של עשר שולחנות וייקח להן כשעה להגיע. ממש קוניצ’ואה (感謝).
אחרי התלבטויות ממושכות וכדי להבטיח את מקומנו בתור (בנתיים התקבלה קריאה בקשר שהלחיצה אותנו קמעה) הזמנו מבחר מצומצם יחסית של מנות, כאשר היתרון הבולט במקום הוא במחיר הנוח. בקבוק של סאקי חם (למרות שכל מי שישב שם שתה בירה אסאהי) וההמתנה מתחילה.
מרקי המיסו הגיעו מהר והיו סבירים מינוס. מרק העוף הריח באופן חשוד כמו Pork…
ביף טריאקי היה עשוי בצורה מעולה, ומיקס טמפורה (ירקות, דג ושרימפס) היה טעים. הדבר היחיד שפגם בהנאה היה שביקשנו רוטב טריאקי לשאר האוכל והמלצרית הציעה קודם כל שנגרד את הרוטב שנשאר במנת הביף. כשהיא הבינה שההצעה שלה לא סבירה בכלל – קיבלנו גם רוטב בצד. חבל ללכלך כלים, לא?
ביף טריאקי היה עשוי בצורה מעולה, ומיקס טמפורה (ירקות, דג ושרימפס) היה טעים. הדבר היחיד שפגם בהנאה היה שביקשנו רוטב טריאקי לשאר האוכל והמלצרית הציעה קודם כל שנגרד את הרוטב שנשאר במנת הביף. כשהיא הבינה שההצעה שלה לא סבירה בכלל – קיבלנו גם רוטב בצד. חבל ללכלך כלים, לא?
להמשך הגיעו רגלי תמנון מטוגנות – מנה סבירה שוב. וטמאגו (חביתה יפנית) עם אונאגי (צלופח) בזילוף של רוטב טריאקי – מנה טובה למרות שבאופן מפתיע החביתה הזכירה יותר חביתה של בית מערבי לכל דבר. מנה נוספת של שיפודי לבבות לקחה אותו חזרה למחוזות של שוק מחנה יהודה. לא מה שציפינו אבל טעים.
בזמן שהמתנו לסושי הספקנו להעלות השערות בעברית לגבי השולחן הצמוד אלינו – שם בחור בחזות של ישו לבוש שמלה, ישב עם שלוש דוגמניות גרמניות. הלה רבו על תשומת לבו של הבחור שכונה על ידינו גואל רצון של קמדן. מוסיף לביזר בהחלט.
שתי מנות הסושי שהוזמנו הגיעו לפני חלוף השעה וכללו מבחר של סשימי וניגירי, ושני רולים. הכמות יפה ובהחלט מתומחרת נמוך יחסית ללונדון ולסושי בכלל (כ-£6 לכל מנה). הניגירי היה טוב (אהבנו את השילוב של ווסאבי בין האורז לדג, שצבע את הדגים הלבנים בגוון ירקרק) והסשימי היה סביר. אחד מהדגים (שוב המלצרית לא סיפקה הרבה הסברים) היה באופן חשוד בטעם ומרקם של הרינג מעושן. דגמלוח.
המנה מוגשת עם אורז סושי בצד שבושל יפה אחד אחד.
המנה מוגשת עם אורז סושי בצד שבושל יפה אחד אחד.
לא הספקנו לסיים לאכול והמלצרית/מאמא (ママ) כבר שלחה את הפיקולה המוכשרת להניח ארבע כוסות תה שומשום (?) על השולחן, לא לפני שזו הפילה את המטרייה שלו. רצינו להזמין גם קינוח אבל אבוי המטבח כבר נסגר וגם השיחה הקולחת ביפנית בווקי טוקי לא הועילה.
לידע כללי המקום מציע גלידת בטעמים קונבנציונליים, יחד עם גלידת תה ירוק, ערמונים, שומשום ועוד משהו יפני שלא הצלחנו לשחזר מהזיכרון. פנקייק יפני עם רוטב שעועית אדומה נשמע כמו קינוח פוטנציאלי, רק שכאמור שערי המטבח נסגרו ב-11.
לידע כללי המקום מציע גלידת בטעמים קונבנציונליים, יחד עם גלידת תה ירוק, ערמונים, שומשום ועוד משהו יפני שלא הצלחנו לשחזר מהזיכרון. פנקייק יפני עם רוטב שעועית אדומה נשמע כמו קינוח פוטנציאלי, רק שכאמור שערי המטבח נסגרו ב-11.
ביציאה שפע ברכות וחיוכים ביפנית, אולי החבר’ה היו שמחים שהמקום מתפנה מאחר וארוחת הצוות כבר היתה ערוכה על הדלפק (בתמונה). ההליכה בצינת הלילה של קמדן טאון לתחנת האוטובוס במורנינגטון קרסנט, בין עשרות נערים שיכורים, הייתה הדבר הכי מציאותי שקרה לנו הערב.
לסיכום: באסאקוסה לא תמצאו את הסושי הטוב בעיר, בניגוד למה ששמענו, גם לא את האוכל היפני הטוב ביותר. יחד עם זאת ה-value for money בשילוב עם ה-חוויה, והעובדה שכ-ו-ל-ם רוצים להיות שם – מביאה לכך שבכל זאת מדובר ביעד שמצדיק ביקור, במיוחד לחובבי קמדן.
| Asakusa 265 Eversholt Street, Mornigton Crescent 020-7388-8533 (reservations required) |
