פיש אנד צ’יפס, גולש, שניצל ?!

כבר הרבה זמן שמתחשק לנו בראסרי. כן, בראסרי כמו זה שאפשר למצוא באבן גבירול פינת דוד המלך. ובלונדון יש לנו את הפריווילגיה ללכת ישר למקור – ה-Wolesley – הבראסרי המיתולוגי של לוסיאן פרויד והברנז’ה של לונדון שנמצא בפיקדלי. אוי, אנחנו בלונדון ולמרות שהזוג מבן יהודה הכין אותנו יותר משבוע מראש – מקומות לוולסלי לערב שישי נדירים כמו למצוא בייקון בגולדרס גרין בשבת.

ה-Delaunay, הוא המקום ‘החדש’ מאותו בית היוצר, שמציע תפריט דומה לזה של הוולסלי עם נגיעה של ווינה. המסעדה, שממוקמת דווקא בסיטי, הצליחה להכניס אותנו בהתראה “כה קצרה” ואפילו הסכימה בניגוד לנוקשות האנגלית הרגילה – לדחות את הגעתנו בכחצי שעה מאחר שילדיהם של הזוג המתארח, דרשו מקדונלד’ס לפני שההורים נעלמים. הילדים יודעים מה הם רוצים.

הוא, בניגוד להרגלו, הסכים לחזור לסיטי לאחר יום העבודה, במיוחד לאור ההבטחה של התפריט המזרח אירופאי במקום; והיא שמחה לטעום נגיעות של בראסרי מרחק יריקה מקובנט גרדן. כולם מרוצים.

כבר בכניסה ל-Delaunay מגלים שהקלות בה קיבלנו מקום מתחלפת במהרה בקשיחות בריטית משובחת. העיצוב גרנדיוזי וחשוך, המעילים מופקדים בכניסה, ואסור לצלם (פחחח… הצחקתם אותנו!!).
המלצרים לבושים כמיטב המסורת בווסט ועניבה ומתרוצצים כאחוזי אמוק במקום הרועש והומה לפחות כמו תחנת פדינגטון. את המלצר – שנראה כמו ספק אלק בולדווין ספק דסטין הופמן – כבר זיהינו ממסעדה אחרת בלונדון, העונה לשם סקוט’ס (עוד תשמעו ממנה). חלטוריסט? לא ולא, אלק/דסטין אומר שהחליט לעבור למקום יותר טרנדי וחדש, וה-Delaunay עונה על ההגדרה במדויק.

התפריט של ה-Delaunay – בדומה לזה של הבראסרי – מחולק לעשרות חלקים ללא סדר הגיוני. מרקים • סלטים • מנות פתיחה • ביצים • קוויאר • סנדוויצ’ים • מנות ראשונות • דגים • מבחר נקניקים • מנות עיקריות • שניצלים • תוספות • גבינות • קינוחים • פטיסרי • Coupes (כוסות שמפניה עם גלידות) ועוד.  רק להבין מה אנחנו רוצים לאכול לקח לנו כעשרים דקות, בו בזמן שהרו”ח ניהל מו”מ עם המלצר הראשי בכדי לקבל את סיסמת ה-Wi fi של המקום.

הוא, התאכזב מאד שמבחר הנקניקיות – שוב – מכיל חזיר. אבל התעשת מהר והיה הראשון לראות מעל לחלה הדקה והפריכה עם חמאה (טעים!!) ולהזמין. האחרים הצטרפו מהר, ועם בקבוק סוביניון בלאן זול פתחנו את הארוחה. אגב, למרות שמדובר במסעדה שנחשבת למפוארת – המחירים סבירים ביחס למסעדות יוקרה אחרות בסיטי.

את הפתיחה התחילו הבנים עם מרק גולש שהיה מצויין, וסרדינים על לחם קלוי שהיו סבירים פלוס. הבנות מאידך, חלקו סלט אנדיב עם גבינת רוקפור (בצד), אגסים ורוטב הולנדייז שהיה מוגש כמו מגדל יאצי.

למנות עיקריות – הוא, כאמור התגבר על האכזבה ועבר ל-plan B: שניצל וינאי (עשוי מבשר עגל) בגודל של צלחת שלמה. הם (גם הזוג וגם היא) בסונטה משעממת ומתואמת הזמינו כל אחד פילה דג פורל (trout) עם כרישה ברוטב ריזלינג. בצד צ’יפס פריך ומצויין בנייר אפייה (כמו שהבראסרי מחקים, רק עם נייר עיתון), גרטן תפ”א וברוקולי עם שקדים. הכל היה מצויין. באמת ללא מילים. הוא זנח את היין, והשלים את החווייה האוסטרית עם בירה גרמנית קרה מהחבית.

השיחה הייתה קולחת ושוב ושוב נתקלנו בסירובם של המלצרים וצוות המסעדה לצלם אותנו (ניסינו להפיל אותם אחד אחד וללא הואיל). בשלב מסויים, פתחנו מפה של לונדון וסימנו להם שלל אטרקציות שיוכלו להתחיל כבר למחרת לקחת את הפמליה ולשוטט ברחבי העיר (מדובר ברו”ח, עו”ד, בן, בת, תינוק ומטפלת – תרומה נאה לתמ”ג האנגלי!)

על קינוחים אוסטרים כמו שטרודל או sheiterhaufen (משהו עם תפוחים וקלבדוס) לא הצלחנו להגיע להסכמה – היא מאד בעייתית כשזה נוגע לתפוחים בסיום הארוחה – והסכמנו לחלוק מוס שוקולד לבן+מריר ואת אחת ממנות ה-Coupes (נבחרה Lucian – גלידת אגוז לוז, שקדים ופיסטוק עם קצפת ורוטב ריבת חלב חם – ~ כ-2,000 קלוריות).  טעים ומרענן.

שבעים ומרוצים הראינו לזוג, שהגיע יש לציין רק כמה שעות קודם לכן – ולמרות זאת התמודד עם העומס בגבורה, איך אוכלים בלונדון בסטייל. עוד כמה דקות במבואה של Delaunay ואנחנו מרשים לעצמנו להרגיש כמו לורדים בריטים מקסימום או משפחת פון-טראפ במינימום. מחר יום חדש והדוכס מבן יהודה צריך שלהורים יהיה מרץ להרים את האפריון (עגלה) ברחבי ממלכת הטיוב חסרת המעליות.

לסיכום: האוכל בראסרי עם טאץ’ של ווינה. מחירים יקרים מינוס. מאד נהנינו.

		The Delaunay 55 Aldwych 020-7499-8558