אח, לא זה הפוסט שרצינו לכתוב על שוק ספיטלפילד. מחול הניחוחות של שוק האוכל והדוכנים נגוזו; הצבעים של פיוז’ן המנות והעתיקות נצבעו באפור; קולות הבישול והמקח, נדמו. אפילו ההקלות על ה’לוקדאון’ הבריטי עוד לא הגיעו לכאן, וכך מדווש לו הלונדוני בין דוכני השוק הריקים, ומנסה לדמיין את הרוכלים והקונים.
שוק ספיטלפילד – אין מה לבכות, בואו נתכנן את הביקור העתידי, With a little help of our friends (שווה לקרוא עד הסוף).
שוק ספיטלפילד – אין מה לבכות, בואו נתכנן את הביקור העתידי, With a little help of our friends (שווה לקרוא עד הסוף).
מתמקדים באוכל. ימים יפים בספיטלפילד
שוק ספיטלפילד, שהתחדש בשנים האחרונות, הפך להיות הגייטוויי בין הסיטי לשורדיץ’. הוא עומד מאחורי הבניין המפלצתי של הבנק RBS המסמל את הסיטי הקפיטליסטית, ומאחוריו Commercial Road, מקום בו הסיטי נגמרת והאולד איסט אנד מתחיל. מפגש מזרח ומערב – לונדון סטייל. בעבר היה זה המרכז הסיטונאי של הפירות והירקות של לונדון, וכמובן שהאיסט אנד היה הגליציה הלונדונית – השטעטל המקומי. כיום, ה-Fruit & Veg Market נמצא בכלל במזרח העיר ליד לייטון (אחרי סטרטפורד סיטי) וכדי להבין כמה מעט נשאר מהאיסט אנד היהודי של לונדון, תוכלו בעתיד הרחוק להצטרף לסיורים שלנו.
שער בין מזרח למערב – ספיטלפילד נטוש
מוניציפליה
אבל בואו רגע נעזוב את הנוסטלגיה, ונדבר בירוקטריה מוניציפלית. תאמינו או לא, שאנחנו אומרים ספיטלפילד, אנחנו בעצם מדברים על שני שווקים שונים:
Old Spitalfields Market – זהו שוק האוכל המוכר והתוסס, 44 מסעדות וחנויות, 88 דוכנים ו-25 “סטריט פוד טריידרס” משוויץ האתר של השוק. כולם בשוק מקורה תחת קורת גג וויקטוריאנית אחת. לשוק זה מספר חנויות עיצוב ובגדים יוקרתיות כמו Jo Melone, & Other Stories, ועוד וכן מועדון האופניים הזכור לנו מהפוסט על האופניים – Rapha.
לעומתו, Spitalfields Market – הוא שוק פשפשים ועתיקות, עם “Style Market” של בגדים בימי שבת, ושוק אמנים קבוע. לשוק זה מסעדות במשכן קבע כמו גלווין לה-שאפל היוקרתית, וכן מספר משאיות אוכל מצומצם, בינהם החבר’ה של הראפים מהקסאווה (מי שעוקב אחרינו כבר מכיר), פסטה איכותית, טורקיה ועוד.
כאמור שני השווקים עובדים זה לצד זה, שניהם מפעילים אירועים חופפים (הישן עם שוק ווינטג’ בימי חמישי, כקונטרה לשוק יום שבת של המתחרה, שוק תקליטי ווייניל בשישי כקונטרה לדוכני שוק הפשפשים ועוד ועוד ועוד). השווקים בבעלות של שתי חברות שונות, כאשר ה-“ישן” נמצא תחת הבניין המקורה כאמור, “הרגיל” נמצא ב-open space הגדול שבין בנייני המשרדים והמסעדות, ואילו ה-“חדש” זה בכלל שוק הפירות והירקות הסיטונאי שנמצא כיום בלייטון תחת השם New Spitalfield Market. מבולבלים? גם אנחנו…
Old Spitalfields Market – זהו שוק האוכל המוכר והתוסס, 44 מסעדות וחנויות, 88 דוכנים ו-25 “סטריט פוד טריידרס” משוויץ האתר של השוק. כולם בשוק מקורה תחת קורת גג וויקטוריאנית אחת. לשוק זה מספר חנויות עיצוב ובגדים יוקרתיות כמו Jo Melone, & Other Stories, ועוד וכן מועדון האופניים הזכור לנו מהפוסט על האופניים – Rapha.
לעומתו, Spitalfields Market – הוא שוק פשפשים ועתיקות, עם “Style Market” של בגדים בימי שבת, ושוק אמנים קבוע. לשוק זה מסעדות במשכן קבע כמו גלווין לה-שאפל היוקרתית, וכן מספר משאיות אוכל מצומצם, בינהם החבר’ה של הראפים מהקסאווה (מי שעוקב אחרינו כבר מכיר), פסטה איכותית, טורקיה ועוד.
כאמור שני השווקים עובדים זה לצד זה, שניהם מפעילים אירועים חופפים (הישן עם שוק ווינטג’ בימי חמישי, כקונטרה לשוק יום שבת של המתחרה, שוק תקליטי ווייניל בשישי כקונטרה לדוכני שוק הפשפשים ועוד ועוד ועוד). השווקים בבעלות של שתי חברות שונות, כאשר ה-“ישן” נמצא תחת הבניין המקורה כאמור, “הרגיל” נמצא ב-open space הגדול שבין בנייני המשרדים והמסעדות, ואילו ה-“חדש” זה בכלל שוק הפירות והירקות הסיטונאי שנמצא כיום בלייטון תחת השם New Spitalfield Market. מבולבלים? גם אנחנו…
Burt, This bloke won’t haggle – פשפשוק
אז מה אנחנו יודעים על ההיסטוריה של השוק ?
ב-1682 נתן המלך צ’ארלס השני היתר לקיום השוק באותו המקום בו הוא עומד היום. באותה תקופה נמלטו הנוצרים ההוגנוטים מצרפת, ומאחר ועסקו בעיקר באריגה ותפירה, הם השתכנו באיסט אנד והחלו להציג את מרכולותיהם בשוק. בראשית המאה ה-18 חייטים אירים התיישבו באיזור, ואחריהם עובדי צווארון כחול אחרים פולנים, רוסים ומזרח אירופאים, בינהם יהודים רבים שברחו מהפוגרומים. משלח ידם של מרבית היהודים היה במסחר (בדים, בגדים, סיגרים וכו), ובמהרה איזור השוק והאיסט אנד בכללותו הפך לאיזור מאד יהודי. באמצע המאה העשרים, כשהיהודים כבר מתפזרים להם לצפון לונדון, האיזור העני חווה גל של עלייה מהודו, בנגלדש ואיזורי אסיה אחרים, ובתי הכנסת שהחליפו את הכנסיות במהרה התחלפו במסגדים.
השוק עצמו, באיזור שנקרא Spittle Field שהיה שטח פתוח, נרכש ע”י תאגיד הסיטי של לונדון בשנת 1920, והחל לשמש כשוק סיטונאי כאמור לפירות וירקות. ב-1991 השוק התפצל: החנויות הקמעונאיות, שהיו אז מאד עלובות, נשארו ואילו השוק הסיטונאי עבר ללייטון. ב-2005 השוק שוב התפצל לשני האיזורים שאנו מכירים היום, כאשר המטרה היתה מסחרית גרידא (בחלק המערבי נבנו משרדים בעיקר). התחרות השוקית שאנו רואים היום היא פרי של הטרנד של העשור האחרון של אוכל רחוב, וכן של תרבות הווינטג’ שופינג שהביאה איתה הפריחה של שורדיץ’ ההיפסטרית הסמוכה.
השוק עצמו, באיזור שנקרא Spittle Field שהיה שטח פתוח, נרכש ע”י תאגיד הסיטי של לונדון בשנת 1920, והחל לשמש כשוק סיטונאי כאמור לפירות וירקות. ב-1991 השוק התפצל: החנויות הקמעונאיות, שהיו אז מאד עלובות, נשארו ואילו השוק הסיטונאי עבר ללייטון. ב-2005 השוק שוב התפצל לשני האיזורים שאנו מכירים היום, כאשר המטרה היתה מסחרית גרידא (בחלק המערבי נבנו משרדים בעיקר). התחרות השוקית שאנו רואים היום היא פרי של הטרנד של העשור האחרון של אוכל רחוב, וכן של תרבות הווינטג’ שופינג שהביאה איתה הפריחה של שורדיץ’ ההיפסטרית הסמוכה.
אומרים שהיה פה שמייח בשנות ה-80
אוכל קדימה אוכל
אז אם מתעלמים משתי היישויות השונות של השוק, בעצם ספיטלפילד הוא ה-מתחם בה”א הידיעה לסטריט פוד. תמצאו פה סניפים אירעים של מוסדות יידועים כמו Monty’s Deli, The Real Greek, הזווית הישראלית עם הסניף המקורי של הפלאפל Pilpela של אורי דינאי, ומיינסטרימים שונים כמו Chop’d וווגאממה. בינהם, ואולי מעניינות יותר הם דוכני השוק העצמאיים, שמספקים חוויות קולינאריות אתניות במגוון שקשה להשיג במקומות אחרים: Chai Brothers, Ricebrothers, Sud Italia, Jiaba, Cafe Caribbean, Shrimpy, Merkamo Ethiopian הן רק דוגמאות למקומות שאפשר להבין מהשם שלהם מה בדיוק הם מבשלים. Two Nigerian Boys, The Duck Truck, Charred, הם דוגמאות נוספות, Chalana הברזילאית, Yi Fang לתה פירות טיוואני, Dirty Bagels, Fen Noogles… אנחנו יכולים להמשיך אבל אולי עדיף שתגלו את זה בעצמכם.
לא מסובכות – פחמימות פשוטות בספיטלפילד
אז כל הרעיון הזה לכתוב על שוק ספיטלפילד דווקא בתקופה זו עלה בגלל שהחבר היקר הלונדוניטס “שלח” את הלונדוני שעדיין עובד בסיטי בימים טרופים אלו, לבדוק אם ספיטלפילד חוזר לשגרה (אגב, התשובה היא ‘לא שלילי בזנטי’…). הלונדוניסט, הלא הוא עומר לוגסי, איש רב פעלים שבין היתר מדריך בעוונותיו גם סיורים קולינריים בשווקים בלונדון, בינהם ספיטלפילד.
אז אם כבר הוא מסנג’ר אותנו, החלטנו לשאול אותו – עומר, למה אתה כל כך אוהב את השוק הזה ?
“שמעו, אני אוהב את העובדה שמדובר מצד אחד בשוק מאוד נקי ומתוקתק, מודרני ומסודר, וגם מקורה שזה נהדר לסיורים בימים גשומים, ומצד שני יש בו משהו יצירתי וצבעוני מאוד, כאילו המיקום שלו בין הסיטי לשורדיץ׳ משפיע עליו משני כיוונים שונים. אה, וגם יש בו אוכל מופלא מכל העולם, שאני אשמח לקחת אתכם לחוות אותו כמו שאנחנו המקומיים אוהבים.”
אז אם כבר הוא מסנג’ר אותנו, החלטנו לשאול אותו – עומר, למה אתה כל כך אוהב את השוק הזה ?
“שמעו, אני אוהב את העובדה שמדובר מצד אחד בשוק מאוד נקי ומתוקתק, מודרני ומסודר, וגם מקורה שזה נהדר לסיורים בימים גשומים, ומצד שני יש בו משהו יצירתי וצבעוני מאוד, כאילו המיקום שלו בין הסיטי לשורדיץ׳ משפיע עליו משני כיוונים שונים. אה, וגם יש בו אוכל מופלא מכל העולם, שאני אשמח לקחת אתכם לחוות אותו כמו שאנחנו המקומיים אוהבים.”
כל הרחובות כבר ריקים – שוק בסגר
תקופות אחרות, ללא הכובד של קוביד
אז אם כבר תפסנו את עומר, לא ניתן לו להסתפק בפסקה קטנה. תן לנו רשימה של מקומות שברגע שמשבר הקורונה-קוביד מסתיים – חייבים לרוץ וללכת לאכול. ה-TOP THREE שלך.
“טופ ארבע, גם תופס? תרשום!
Smokoloko – בשרים מעושנים בסגנון ברזילאי, הפיקניה שלהם אליפות.”
“טופ ארבע, גם תופס? תרשום!
Smokoloko – בשרים מעושנים בסגנון ברזילאי, הפיקניה שלהם אליפות.”
סמוקולוקו – תנור רותח בצורת קטר רכבת
“Yum Bun – לחמניות מאודות פלאפיות וממכרות, חובה לנסות את הפטריות ואת הדג או העוף המטוגן.”
יאם באן – נראה יאם לגמרי!
“Merkamo – אוכל אתיופי טבעוני, צבעוני ומגוון.”
מרקמים במרקאמו – ויגאן אתיופי?!
“Shrimpy – כריכי ומנות שרימפס מפתיעות, לצד עשב ים מישראל”
שרימפי – זה בעשב, דאמי!
במבט קדימה – לא צריך לבכות. הקורונה תחלוף, ונחזור לשמוע את קולות השוק, ריחות הבאנס או הבשר או ה… השלם את החסר, וגם התמקחות בשוק הווינטג’ עוד תגיע לה. במבט לאחור, אולי כדאי לחשוב על כל הפעמים האלו שהייתם בלונדון ונחפזתם לבזבז את יום שבת בפריימארק כזה? אז הנה, הזדמנות לרסטארט: בין אם אתם מחפשים איתנו בסיור את השורשים היהודים של האיסט אנד (ולסיים עם סולט ביף בייגל בינוני שהלונדוני – געוואלד – אוהב) או בסיור עם לוגסי שיכיר לכם תה בורמזי על לחמניה טאיוונית, בצדו של שורש פרואני, או בעצם אולי אתם רוצים ללכת ולהנות פה לבד? העיקר שתבואו, אנחנו וספיטלפילד מחכים.
רחוב ברשפילד הריק מאדם
קרדיט צילומים:
תמונת השוק – Dancing in High Heels – בלוג לונדוני מעולה מאת Felicia Tan
השוק בשנות השמונית – Bishopsgate Institute
תמונות השוק השונות – Barney Moss, Pwila, Herry Lawford
רחוב ברשפילד – רוברט מור
תמונות השוק הנטוש – הלונדוני
תמונות המאכלים השונים – עומר לוגסי
