מקומות שרק לונדונים מכירים (Takeaway ב-6 פאונד)

כבר שבועיים שאנחנו לא ממש מבלים, לפחות לא במובן הפשטני של המילה. הקור משתולל, הגשם בא והולך וגם לונדונים אמיתיים מעדיפים את הרדיאטורים המפנקים על פני שיטוטים ברחבי הכרך. בצל המצב הנוכחי החלטנו לרכז מספר המלצות של מקומות ‘טייקאווי’ שרק לונדונים אמיתיים מכירים. אל דאגה – אם אתם מתיירים ואין ממש דירה או משרד לשבת ולאכול בהם, הרי שגם אנחנו בדרך כלל מסיימים את המנה כבר בכיכר הסמוכה.

במרבית המקומות אפשר גם לשבת, אבל חוויית האיסוף, בד בבד עם מציאת פינה נחמדה לאכול בה – דקה לפני שהאוכל כבר קר ממזג האוויר ההפכפך – תהפוך אתכם ללונדוניים אמיתיים, על אחת כמה וכמה אם מדובר בפחות מ-8 מעלות בחוץ, ותגדילו להוסיף לארוחה בירה קרה. בהצלחה.

פיצה מתוך משאית בסוהו – Pizza Pilgrims

הם:

צהרי יום שישי, הבוס שלו לא נמצא והוא מנצל את העובדה כדי לחתוך מהעבודה מוקדם ולפגוש אותה בסוהו ההומה. ה-debate של מה לאכול לארוחת צהריים מרצד כמו משחק של פינג פונג בין שניהם, כאשר מספר מקומות (טאפאס, סנדוויצ’ים, ברים מסוגננים וכיו’ב) כבר נפסלים או על ידה או על ידו. השיטוט מוביל אותנו לשוק Berwick, אוסף של דוכנים עלובים שנשארו במקום כרמז לשוק מפואר שהיה פעיל כאן בשנות ה-60 וה-70. מספר ירקנים, דוכן דגים, דוכן פרחים, והודים שמוכרים קארי זה פחות או יותר מה שיש פה, לנגד חנויות ספרים ועיצוב ישנות.

עוד לפני שהגענו למשאית של Pizza Pilgrims הנמצאת בקצה השוק, צדו את עינינו מספר עוברי אורח שהחזיקו בידם פיצה בגודל אישי+ הנראית כאילו ירדה מגן עדן לכל היותר או נאפולי לכל הפחות.

על הפיצריה הקטנה שאופה את הפיצות הנאפוליטניות שלה הישר מתנור לבנים המותקן בגבה של משאית ירוקה קטנטנה הוא כבר שמע, והיא שלא ממש הייתה במצב רוח לפיצה – הודתה שלחלוק פיצה אישית+ עם לבבות ארטישוק ושום מעושן, זה רעיון לא רע בכלל. ההזמנה נלקחת על ידי קבוצת אנגלים צעירים שנראית כמו להקת רוק מתחילה, העלות 6 £ לפיצה, וניתן לבחור בין 3 טעמים משתנים, אתמול היה מרגריטה, פיצה עם נקניק איטלקי חריף וכאמור הדואו ארטישוק-שום.

במקום שני כיסאות, או שאופציה נוספת היא ללכת ולאכול ב-Golden Square הסמוך.

טורקיה הקטנה ב-Aldgate

הוא:

שיחת ה-whatsaap עם החברים מהעבודה הישנה בישראל טרפה את הקלפים: בעוד החבר’ה במזרח התיכון יורדים על אבו-חסן וטורק-לחמג’ון לארוחת צהריים, הוא נשאר עם טעם רע בפה לאור העובדה ששני המקומות החביבים עליו נמצאים במרחק של 5 שעות טיסה… ההכרזה שהוא הולך לAldgate מרחק יריקה מ-Whitechappel המסתערבת בשביל להביא קבב טורקי, התקבלה בקריאות שמחה אצל חבריו לעבודה הנוכחית, וכך גם רשימת המזמינים הלכה והתארכה.
Antique Grill הוא מקום טורקי אסלי, הממוקם ליד אוניברסיטת East Anglia שממלאת את רחוב Middlesex בסטודנטים זרים – המוסיפים צבע לעשרות השפות הים תיכוניות המדוברות במקום. המקום הוא מסעדה, שבצידה גריל ארוך, אבל בשעות הצהריים תראו רק “סיטי בויז” אנגליים מגיעים למלא הזמנות מהמשרדים הסמוכים ברחוב ליברפול. בסופו של דבר, שלושה סוגי קבב עיקריים נמכרים בתוך קופסת פלסטיק, ומוגשים עם רוטב צ’ילי, סלט כרוב, חסה, מספר ירקות סמליים עם לימון, ופיתה אחת: דונר סטייק כבש, טבוק (עוף) ועדאנה (קבב כבש חריף). תוספות כמו חומוס, גבינת חלומי, וסלטים נמכרים גם כן. טייק אווי בכ-6.5 £ וניתן לאכול במשרד או ברחבת בניין הגרקין הקרוב למקום, אם אתם מתייירים.

פיש אנד צ’יפס בסיטי – Alexander’s

הם:

על בר הדגים הפינתי, הממוקם בסיטי סמוך לכיכר Finsbury שמעו כולם בעבודה שלו. למעשה, אין מתמחה אחד שלא נאבק עם מערום של קופסאות שמנוניות לפחות פעם אחת בחייו. כדי למקסם את חווית הלונדון עבורה ועבור אחותה, הלכו השלושה בנבכי הסיטי כאשר עצירה לבירה ופיש אנד צ’יפס היא נקודת ציון הכרחית. אלכסנדר’ס סיפק את הסחורה.

המקום הוא בר ארוך ושמנוני, כאשר מקומות ישיבה לאורך הקיר המקביל, אינם מזמינים כלל וכלל, ואילו כיכר Finsbury הסמוך, שביום שמשי יהיה עמוס בגופות לבנבנות התרות אחרי השמש, נראה כאופציה העדיפה יותר.
המקום מציע ארבעה סוגי דגים: קוד, הדוק, רוק (6.95 £ בקופסא עמוסת צ’יפס) ופלייס (סול) או סקמפי (סוג של שרימפס) שעולה קצת יותר. כתוספת מומלץ מאד mushy peas או קולסלאו ב-1.5 £ (חריגה מהתקציב אנחנו יודעים…). למקום גם יש מבחר של home made pies אבל למען האמת מעולם לא ניסינו אותם.

לונדון כמו שלונדון צריכה להיות – רק אל תשכחו לצאת מה’ישראליות’ ולפזר גם חומץ על הצ’יפסים!

עוגות ברחוב אליזבת’ בצ’לסי

היא:

החלון המזמין של בוטיק העוגות Peggy Porschen ברחוב אליזבת’, אולי הרחוב הכי ‘צ’לסי’ בבלגרביה, זכה מצידה למבטי הערצה ומספר תמונות בפלאפון, כבר בעבר. אולם, כאשר ה’עו”ד האופה’ מגיעה לביקור קצר של 12 שעות בין ארה”ב לישראל, אין ספק שעצירה אצל פגי היא must.

המקום ורוד ומעוצב להפליא, העוגות וה-cupcakes מסודרות בקפידה כאילו היה זה בית מרקחת למאפים; ובמדפים מסביב – מגוון של עוגיות, ספרים ואביזרים לאפייה. שולחן אחד ארוך ומספר שולחנות פזורים קטנים, מאפשרים להנות מ-“five o’clock tea party” כמיטב המסורת הבריטית. באחר הצהריים של יום שבת, המקום מתמלא בחבורות של צעירים או צעירות, משפחות עם ילדים, והרבה עוברים ושבים שנכנסים להציץ ולקחת אספקה של מתוקים למלא את בתי צ’לסי הוויקטוריאניים שלהם.

cupcake או פרוסת עוגה + קנקן תה לשתיים יעלה לכם 11.95 £ ואם המקום הומה מדי, אפשר לקחת את הדברים ל-Eaton square הפארק הפרטי הסמוך, ולהתחנן לאחד המקומיים שיכניס אתכם.

למי שבקטע, ‘פגי’ מתפקדת גם כאקדמיה לאפיה, עיצוב וקישוט עוגות. ואם תהיו מספיק נחמדים – אולי עורכת הדין, שאופה בכישרון לא פחות טוב/יפה מפגי, תואיל בטובה כבר לזנוח את עולם המשפטים ולפתוח סניף תואם פגי בבזל בת”א, לטובת המעריצים.