היי! לא נעלמנו ! הלונדונים גאים לבשר על הגעתה לאוויר העולם של לונדונית חדשה, רק שהיא עוד לא יודעת שהיא לונדונית בכלל. כן כן, קראתם נכון – הלונדונים הרחיבו את המשפחה, ולאור ניסיונם עם מערכת הרפואה הבריטית הציבורית (ה-NHS), החליטו שהלונדונית החדשה תבוא לאוויר העולם במולדת המנדטורית שמצטיינת ברפואה (עד שלא גרתם בחו”ל – אין לכם מושג כמה אתם עוד עשויים להתגעגע לתור בקופ”ח), ולפיכך יצאנו לפגרה.

אבל ברכות ואיחולים בצד (תודה תודה), ואחרי שלושה שבועות של החלפות חיתולים בשמש הנהדרת של תל אביב, הובהר ללונדוני שכדאי שהוא יחזור לעבודה ובזריזות, טרם החברה האנגלית בה הוא עובד תוציא את התפקיד שלו למכרז.. הלונדוני, טוב בלהבין רמזים בדיוק כמו שהוא טוב בלפתור תשבצים, ארז את הדברים והשאיר את הבנות בתל אביב עד שהלונדונית הקטנה תהיה מוכנה לטוס לסביבה חדשה ומוזרה שניחנה בכעשרים מעלות פחות מבמקום הולדתה (ולא משנה באיזו עונה).

לאחר שבועיים במהלכן ראה את הלונדוניות רק דרך מסך הפייסטיים, הבינה אחותו של הלונדוני שאם היא לא רוצה להישאר בת יחידה, כדאי שתבוא להעסיק בסופה”ש את הלב המתגעגע של הלונדוני. ואכן חמושה בטרולי ורשימת קניות, השאירה האחות את הבעל והילדים מאחור וחזרה בפעם השלישית ללונדון הקרה כדי לצאת עם הלונדוני לסופה”ש שכולו קניות ואוכל, מיצגי אומנות ויבלות ברגליים
(באנגלית זה נשמע יותר טוב shopping & food, arts & warts)…

שישבת

לאחר שישי די סטנדרטי שכלל גשם וקור, צפייה בפעם השלישית עבור הלונדוני בתערוכה של Klee בטייט מודרן, שיטוט בקובנט גרדן וחיפוש אחר מרפא ב-Boots לרגליים כואבות, קינחו האחים הארוחה בבלת’זר המצויינת, אותה הכתירה האחות כעליונה על הבראסרי.

בשבת התחיל היום בווסט אנד, למורת רוחו של הלונדוני, בבילוי של כשעה בחנות הצעצועים המלי’ז. למי שלא מכיר Hamleys היא המוקד אליו מתנקזים כ-ל הילדים התיירים (וכפועל יוצא גם הוריהם) ונדחסים לכדי שש קומות של צעצועים מיותרים במחירים מנופחים. הריכוז הכי גדול של חיידקים ובקטריות בווסט אנד בשילוב של דציבלים גבוהים והאהבל התורן שהעבודה שלו היא לירות עליכם עם רובה אוויר ולחייך .. דנטה לא יכל לתאר את הגיהנום טוב יותר אם רק היה רוצה.
הביקור חסר הפירות בתופת התחיל רק אחרי שפמפמנו את עצמנו בקפה ניו זלנדי משובח שב-Sacred, ממש ליד קרנבי סטריט, אחד מבתי הקפה הטובים שבלונדון והנחבאים מהתיירים (לפחות בשעות הבוקר).

ראשון: מהברביקן לווסט אנד

למרות שיש לנו משימה שטרם הושלמה – לקנות משהו לילדים – את ראשון החלטנו לפתוח עם קצת תרבות. האמת שגם לא הייתה לנו כ”כ ברירה, חוק ה-Commerce Law מאפשר לחנויות לעבוד ביום א’ לשש שעות בלבד ולפיכך החנויות בלונדון פותחות את שעריהן בין 11 ל-12 בבוקר. כך מצאנו את עצמנו בדרך למרכז הברביקן לצפות במיצג החדש של United Visual Artists שכבר הכרנו לפני כשנה כחבר’ה הגאונים שבחרו למלא חדר (הדבר היבש היחיד בלונדון) בגשם מלאכותי.
הפעם הפרויקט נקרא “Momentum”, מה שאמור להיות חדר חשוך עם אורות שמבליחים משום מקום – נשמע מבטיח. הגענו קצת אחרי עשר בבוקר, רק כדי לגלות תור קטן שמתחיל להתהוות וכן שבניגוד לכתוב באתר המיצג מתחיל בשעה אחת עשרה. כבר הגענו למסקנה שחוויית העמידה בתור היא הפעילות מספר אחת אם אתה אנגלי והחלטנו לזרום עם זה.

תוכלו רק לשער את מפח הנפש שחווינו כאשר תור של ארבעים וחמש דקות הסתיים בהליכה בת שלוש דקות בחדר חשוך עם – ניחשתם נכון – אורות שמבליחים משום מקום, שנראות קצת כמו צלחות מעופפות. מרשים זה לא.

מכאן, הדרך חזרה לווסט אנד ולעוד קצת קניות הייתה קצרה. האחות החלה להראות סימנים של חרדה כאשר השעות עד הטיסה חזור החלו להתמעט ועדיין באמתחתה מזוודה חצי ריקה. ועל אף הכל לוח התוצאות נשאר מאופס גם אחרי ביקור חוזר ב-Vans שבקרנבי סטריט ואפילו בכעשרים סניפים של H&M (שבדומה ל-Primark החביבה על עמך ישראל מתאפיינות כבאנקר של בגדים שאף אחד לא באמת צריך).

כנראה שאיפשהו בין חנות הקומיקס החביבה !Gosh שברחוב- Berwick בסוהו לבין סניף הדגל של Top Shop בכיכר אוקספורד, חטף הלונדוני התמוטטות עצבים ונדרש היה מזון כדי להרגיעו. בשביל זה בדיוק נועד ה-Riding House Café: המקום מספיק קרוב לאוקספורד סטריט, יחד עם זאת מספיק רחוק (כעשר דקות הליכה) בשביל שלא יהיה מוכר לתיירים. חוץ מזה, האווירה מגניבה והתפריט מגוון בערך כמו דיינר אמריקאי.

הלונדוני התפרע עם סנדוויץ’ רובן ענק (סולט ביף, כרוב, חמוצים) ואילו האחות שכבר החליטה לאכול סלט בריא עם אוסף של קרוסטיני וממרח ארטישוק חלומי הזכור לטובה מביקורים קודמים – שינתה את התכנית אחרי שראתה את המגה פנקייקס האווריריים שמוגשים במקום עם פירות יער ומייפל.