מחבר: הלונדונים

הדבר הראשון שרואים כאשר מתקרבים ל-Heron Tower המפלצתי בן 46 הקומות, שנחנך בשנת 2011 בצמוד לליברפול סטריט סטיישן, אחד ממעוזי הסיטי המובהקים – הוא התור הארוך בהמתנה למעלית השקופה שמובילה לקומות 38-40 של הבניין. התור, לא תמיד היה נחלת המקום, רק שלא מזמן נפתח פה הסניף הלונדוני הראשון של "סושי סמבה" וכבר משעות הערב המוקדמות – כל "הסיטי בויז" ממתינים בסבלנות כדי להיכנס לבר הפתוח בקומה ה-38, מקום אליו לא ניתן להזמין מראש. אנחנו לעומת זאת עברנו את התור בקלילות יחסית, מאחר ושמותינו היו רשומים מבעוד מועד. אולם שמנו פעמינו לא לסושי סמבה, אלא לאחות הגדולה והיותר אקסקלוסיבית, המתהדרת ברשימת המתנה…

את העובדה שהלונדונים בחרו לבלות את חופשת הפסח שלהם בישראל, ניצלו אחותו של הלונדוני ובני משפחתה שהחליטו להעביר את הפסח שלהם בחוג הארקטי – זאת אומרת: לונדון. טוב, נכון שהם לא התכוונו לקפוא בסופות שלגים וטמפרטורות של מינוס 2 מעלות בבירה המלכותית – אבל כך ייעשה לאיש שבחר להבריז מסדר פסח אצל סבא וסבתא, ולהתפקר עם סקונס ופיש אנד צ'יפס. וכך שחזר הלונדוני (הלונדונית בחכמתה נשארה בישראל) מצא חמישה ארטיקים קפואים בדירה הקטנה שבצפון לונדון, כמו גם חשבונות גז שלא יביישו את קידוח תמר. מאחר ובין החמישה ניתן למצוא ילדים בגילאים 10-12.5, אחת מהם כבר הספיקה להשאיר את חותמה על…

כל ניסיון להשיג שולחן בבלת'זר לונדון – עלה בתוהו. הבראסרי שבמקור נמצא לו בסוהו בניו יורק ודמותו היא דמות "הבראסרי" התל אביבית שחיקתה את המקום אחד לאחד (בהצלחה מרובה, אנחנו אוהבים) – הגיע ללונדון (אחרי דיבורים במשך של חמש שנים) וזכה להתנפלות המונים. כל התחנונים לא עזרו, והקשר המזויף שנרקם עם אלווין מנהלת יחסי הציבור לא הועיל – הלונדונים OUT. Out זאתאומרת עד יום חמישי האחרון, כאשר שליחות תמימה מצדו באיזור קובנט גרדן, בד בבד עם בילוי של יותר משעה באוטובוס מצדה (ששינה את מסלולו באופן מפתיע) – הובילו לפינוק ערבי על הבר במקום הכי חם בעיר הקרה.

הנה מה שנאמר על ה-Rain Room בעיתון ה-Evening standard: כתבה על חדר הגשם לונדונים לא פראיירים!

 הניסיון הכושל משבוע שעבר להיכנס ל-10 גריק סטריט השאיר אותנו עם טעם רע בפה. לא, האלטרנטיבה דווקא הייתה טעימה, אלא כאשר הלונדונים נזרקים מהדלת הראשית – תהיו בטוחים שהם יחזרו דרך החלון! כך הגענו חמושים בביטחון עצמי גבוה ובמיטב המלתחה למסעדת הביסטרו האנגלי בלב הסוהו, לא מוכנים לקבל תשובה שלילית, במיוחד נוכח העובדה שהשכמנו לצאת לארוחת ערב, בשעה שלא תבייש הגשה ראשונה בבית גיל הזהב (שבת ב-6). אה כן, אם שכחנו לציין אז נזכיר שמדובר בחלק מהטרנד הלונדוני המעצבן – מסעדות שלא מקבלות הזמנות מראש … "יהיה לנו שולחן עבורכם עוד כשעה עד שעה וחצי" חייכה המארחת [דמיינו לעצמכם רעש של…

  גילוי נאות – שני האירועים המתוארים להלן לא היו היחידים שעברו על הלונדונים ב-Weekend Extravagnza שלנו. סופה"ש ייזכר גם בשל פתיתי שלג -> ארוחת בוקר בבורו מרקט -> זיתים טורקיים -> רוצים אוזני המן :אזל: -> פרק אחרון בעונה של Suits  :מרגש: -> תור של שעתיים ב- Greek street 10 -> בלבול הזמנה ב-Yautcha -> ארוחת ערב ב-Yaucha בסוהו (תזכה לפוסט נפרד) ->  שתייה אקססיבית -> קור איימים ->  סירוב כניסה ל-"Experimental Cocktail Club" -> דריכה בקיא (מצדו) -> איש משוגע באוטובוס -> שיטוטי שופינג (מצדה)  -> מסיבת יומולדת של מיקה (שנתיים!) – מזל טוב 🙂   אז איך הגענו לכאן?…

אחרי שלושה שבועות שהשמש סרבה להפציע, אפילו הוא נשבר. זניחת הדסק שלו בעבודה בשביל 15 דק' של שמש חיוורת בתוך טמפרטורה מקפיאה של 0 מעלות, לא תרמה לשפיות הנפשית, ואחרי שכמה חברים גם שלחו לו לינק למנורה שמדמה אור שמש, היה ברור שאם יש ולו פתח קטנטן להשתזף מעבר לצבע הקיר שתפסנו – הרי שבסופה"ש אנו נהיה ב-outdoors. אז נכון ש-4 מעלות זה לא בדיוק מזג אוויר בשביל חופי תל אביב, אבל השמיים זרועי ענני הכבשה הלבנים, והתחזית המעודדת לסופה"ש – שלחו אותנו ל'מסע' של 40 דקות ב-London Overground, כדי להגיע לטיול של צהריי יום שבת בגני Kew. כבר שנים…

הביקור של הדוד והדודה, שהתגלו כקוראים מושבעים של הבלוג, הביא לכך שניסינו למצוא משהו מקורי לעשות – למקרה שיעלו אי אלו ציפיות. אבל, מסתבר שהדוד – עם עבר בריטי משל עצמו – מכיר את לונדון כמעט כמו נהג מונית מקומי (לרמת הרחובות הקטנים בכל שכונה ושכונה), וכבר השניים הספיקו לעבור בכל מוזיאון או גלריה נידחת בעיר, ולכן החלטנו ללכת על המיינסטרים ולפגוש אותם לבראנץ' פשוט בסאות' קנזינגטון. אגב, מסתבר שלדוד היו תכניות משל עצמו, ומה שהתחיל כבראנץ' תמים, הפך למסע אומנות במיטב הגלריות של מייפר. מסע קרוס קאונטרי. Aubaine בסאות' קנזינגטון (עם סניפים בווסט אנד ובסלפרידג'ס) היא מסוג המקומות הלונדונים…

אם יש משהו שניתן לומר על לונדון, הוא שמדובר בקיבוץ גלויות של ערב רב תרבותי. נסיעה בטיוב של יותר מכמה דקות תחשוף אתכם לפרצופים הודים, אסייתים, מערביים, סקנדינביים, אי אלו אנגלים וכן – שומו שמיים – אפילו ישראלים. כור ההיתוך הלונדוני מתבטא בצורה הטובה ביותר בסצנה הקולינרית המקומית, כאשר בלונדון כמו בלונדון הכל הולך לקיצוניות יוקרתית ומהודרת. הכוונה היא, שאם החלטנו את חודש ינואר להקדיש לבדיקה מקיפה שכבר מזמן התחשק לנו לערוך – של אוכל יפני – אזי רמות המסעדות הקיימות מתחילות בפאסט פוד נמוך-בינוני כמו ווסאבי ואיטסו (ויסלח לנו הקולומביאני) ועד מישכון של הבית לטובת זומה וחברותיה. עד היום כיסינו…

כבר מזמן הבנו שהשורה "בלונדון יש יותר סרטים" איננה נכונה… ללונדון הסרטים מגיעים באיחור אופנתי שגורם אפילו לפרובינציה התל אביבית המזרח תיכונית להיראות חדשנית. סרטים שההורים כבר הספיקו לראות (במיוחד זרים ו/או וודי אלן משום מה) מגיעים לפה בעיכוב של חודשים, אחרי שהבן הג'ינג'י של השכנים בישראל הספיק לצרוב אותם לכולם. אבל.. כשכבר הולכים לראות סרט בלונדון – אפשר לעשות את זה בסטייל, במיוחד אם מצליחים להשיג כרטיסים ל-Electric Cinema שנמצא בנוטינג היל, כן – השכונה מהסרט ההוא.  הרעיון שעומד מאחורי הקולנוע הזה (שנשרף לא מזמן ונפתח מחדש רק לאחרונה) הוא לשחזר את החוויה המקורית של "המסך הגדול", כאשר הליכה לקולנוע…