“E7”

כבר שבוע שיורד בלונדון גשם. כמויות הגשמים שירדו פה בחודש אפריל גרמו לכולם להוציא את המעילים והמטריות חזרה מהארון, זאת אחרי חודש מרץ שמשי למדי. הגשם כל כך חזק – שתחנוני הממשלה לחסוך במים (בצורת הם אומרים) נראים כמו ספין פוליטי זול במקרה הטוב. וזה השבוע שהמשפטנית מת”א בחרה לבקר.

שבוע שאנחנו נושאים עינינו לשמיים בתפילה, ושבוע שאנחנו משתמשים במשפט “לא נורא, ככה תחווי את אנגליה האמיתית!”. ובכל זאת – שבוע שלם של גשם בסוף אפריל זה קצת מבאס.
אז כדי להפיג אי איזה שבריר של תוגה החלטנו לעשות מעשה ובצאת השבת לקחנו את המשפטנית הרטובה איתנו למקום הכי שמח בסוהו. למקום בו תמיד טעים לנו ותמיד מקבלים אותנו בזרועות פתוחות ונשיקות (באמת!). למקום שנכנס לדירוג מכובד ברשימת ה-TOP FIVE CHIPS שלנו. למקום בו השף נמצא פחות ממטר ממכם אבל לא מתעסק בהגשה (אלא אם כן אתה מזמין לו קרח’יו…). למקום בו המלצר חוזה יקלף עבורכן את הלנגוסטין אם רק תחייכו לו מספיק. לברפינה – טאפאס בר הכי ברצלונה שתמצאו.

גילוי נאות – הספקנו כבר להיות בברפינה לפחות חמש פעמים, ותמיד חזרנו מוקסמים וכועסים על עצמנו שאנו לא מגיעים לעיתים מספיק תכופות. E7 היה המקום הראשון שלנו בבר (המקומות מקבלים מספרים/אותיות כדי שהשף יוכל להכריז למלצר – שעומד על ידו – למי מגיעה המנה), ומאחר שלא הפסקנו להזמין מנות – הרי שהקריאה “E7” חזרה על עצמה עוד ועוד ועוד.

לברפינה אי אפשר להזמין מקומות. המסעדה הקטנטונת היא בעצם בר בצורת ריש, סביבו 23 שרפרפים, ותור הממתינים משתרך סביב קירות המסעדה. ההמתנה בברפינה תהיה בין 20 דק’ לשעה עבור שני אנשים – אבל יש לציין שמדובר בהמתנה נעימה וניתן להזמין שתייה ומנות קטנות כדי להעביר את הזמן (יש דלפק לאורך הקירות).

אפילו ביום שבת גשום וסוער, בשעה חמש וחצי (מוקדם בשביל ארוחת ערב לכל הדעות!!) המקום שוקק חיים. עם התל אביבית עמדנו כחצי שעה (שתי קאווה וסרווסה אסטרל’ה אחת) לפני שחוזה ניגש אלינו בחיבוקים ונשיקות ומצא לנו שלושה שרפרפים בפינה (“best seats in the house”).

לחיצת יד לשף שכבר מזהה אותנו מהביקורים הקודמים, ולאור רמת הרעב אפשר להתחיל להתפרע. המלצרים בברפינה עומדים מאחורי הבר ליד השף, שנותן לכל מנה את הטאץ’ המסיים לאחר שאחד הסו-שפים מכין אותה. המנות מוכנות מתחת לאף, ויוצאות ללא סדר הגיוני – אלא אם כן מבקשים.

בקבוק יין לבן זול אך טעים, צלחת שקדים מולבנים ו-pan con tomate (לחם קטאלוני עם שמן זית, עגבניות ושום … מ-ע-ו-ל-ה).

התפריט נחלק לנשנושים, נקניקים, מנות של פירות ים ודגים, מנות בשריות, מנות צמחוניות וקינוחים. חוצמזה, יש תפריט ספיישלים משתנה שנכתב על לוחות קטנים, והמנות נמחקות כשהמצרכים נגמרים. לצוות המטבח יכולת קטנה מאד לרמות, הואיל ומאחוריהם יושבים בגאון פירות ים למינהם בקרח עמוק.

אחרי הפתיחה הגיעו ממנות הים: טרטר טונה אדומה – מוגש עם ממרח אבוקדו, ושרימפס (gambas) אלי אוליו.  מדובר בשתי מנות מצוינות, שהותירו את רשמיהם על המשפטנית התל-אביבית, שקבעה נחרצות שמדובר בטרטר טונה הטוב ביותר שאכלה.

סרדינים על הפלנצ’ה עקבו והיו מדוייקים וטובים, ומנת ספיישל – לבבות בייבי ארטישוק צלויים עם רוטב איולי קצרה מחמאות מכל המסובים. למרות שהבטיח שלא יעשה זאת, הוא הזמין עוד שלישיית pan con tomate לאכול עם הסרדינים. מעדן.

לאחר כמה דקות והתעניינות אצל המלצרים מדוע הצ’יפס, עטור הפרסים (שלנו), מבושש לבוא, הוא הפציע במלוא הדרתו: צ’יפס פריך עם הרבה מלח גס, שום ורוזמרין מוגש עם רוטב Brava. מדובר בגירסא המקומית ל-Patatas Bravas.

פרט מעניין שאנחנו שמים לב אליו במהלך הארוחה הוא העובדה שהאורחת מתל אביב ככל הנראה השפריצה רוטב Brava אדום על גב חולצתו הלבנה של האנגלי שישב לידה… לאחר כשלוש נסיונות הכחשה, צחקוקים ולחץ חברתי, הלה הודתה שיש סיכוי שהיא הגורם; וכולנו נשמנו לרווחה כשהוא לבש את הז’קט מבלי משים ופינה את מקומו לברי המזל הבאים בתור.

לאחר שהתלבט אם לקחת את השליו ברוטב איולי (מנה מעולה בפני עצמה), הוא דווקא החליט לרדת על ירך עוף ברוטב רומנסקו (מוגשת עם שקדים והמנה גדולה מבין השתיים).
לקינוח ביקשנו כהרגלנו להזמין את השף הממושקף ואת חוזה (שניהם בתמונות) לשתות איתנו קרח’יו. מדובר במשקה קטלוני שגילינו דווקא בחירונה – אספרסו, ליקר אניס או קוניאק, וחלב יהפוך אותו  למשקה בשם “טריפאסיקו” (לא בתפריט). השף המוחמא הסכים וחוזה שקד על ההכנה המדוייקת, שכללה גרידת לימון ותפוז ופולי קפה צפים. יחד עם קינוח של קרם קטאלאן (קרם ברולה בגירסא הספרדית) השלמנו את הסעודה.

3 כוסות הקרח’יו והקרם ירדו מהחשבון (“אתם הזמנתם אותנו ואנחנו אתכם”) – המחווה הכי לא לונדונית שקיימת. איזה כיף.

בינתיים המקום לא מפסיק להתמלא, ותור ההמתנה כבר עולה על שעה. שתי אנגליות חביבות שביקשו להזמין מקום נשלחו למסעדת Fino, האחות מרחוב שרלוט המפונפן – שם ניתן להזמין מקומות גם לבר ולדלג על ההמתנה (לא היינו).
לאחר כשעתיים (סך הכל) אנו מסכימים להזמין חשבון, להיפרד מהצוות הלבבי, ולפנות את המקום המבוקש. הגשם באמת לא הפסיק לרגע, ואנו מדלגים על הקפה הטוב ביותר בסוהו בבר איטליה (Bar Italia) שממול, ונחפזים לתפוס מונית.

לסיכום: שפע הסופרלטיבים שאנו מסוגלים להרעיף על המקום הזה אומר את הכל. ברפינה היא באמת אחד המקומות האהובים עלינו בעיר האפורה, שאף פעם לא אכזב. האוכל טרי ומעולה. האווירה שמחה ועולצת. הצוות חייכן וידידותי. וגם כשממתינים בתור – עושים זאת בהנאה. אם צריך לחזק המשפטנית התל-אביבית לקחה כרטיס ביקור ביציאה וקבעה נחרצות שמדובר ב”תחנת must” בלונדון.

Barrafina 54 Frith street, Soho 020-7813-8016 (No Reservations)