מקצה לקצה

החום הגדול שעטף את הבירה הבריטונית בסופה”ש הוציא מאיתנו את הצד התרבותי. טוב, לא בדיוק, רק רצינו לצאת מהבית למען האמת (אין לנו מזגן בדומה ל-90% מהבתים פה) ומאחר שחוף הים הקרוב ביותר נמצא במרחק של כשעה וחצי נסיעה לברייטון, כתל-אביבים מושבעים שרגילים להליכה של 5 דק’ לחוף הילטון – החלטנו שזה יותר מדי בלאגן. וכך מצאנו את עצמנו הולכים על פעילויות אלטרנטיביות לסוף השבוע.

שטיפת מוח

כבר מספר חודשים שאומן הרחוב Thierry Guetta aka Mr. Brainwash מפזר בלונדון סימני היכרות (ציורי רחוב מרשימים) לקראת התערוכה הראשונה שלו אי פעם. גטה הוכרז כבר על ידי מספר מביני דבר באומנות רחוב כיורש של בנקסי – אומן ה-Street Art המוכר ביותר, בהא הידיעה.
כשהמונית פילחה את רחובות בלומסברי, הצלחנו כבר לזהות את ציורי הענק של Brainwash בפינת רחוב New Oxford, והורנו לנהג לעצור.  תור האנשים שהתהווה במקום לא הופר גם על ידי הגשם המפתיע ששטף את האיזור. האם הענן הזה רודף אחרינו באופן אישי??

כאמור Mr. Brainwash הוכרז כיורש של בנקסי, זאת גם על ידי ענק הגרפיטי עצמו, בסרט תיעודי ששודר בטלוויזיה הבריטית. שמועות (מופרכות ביותר) אף גורסות שמדובר בבנקסי עצמו תחת פסבדונים. הסגנון של Mr. Brainswash בהחלט מזכיר את בנקסי – שילוב של מסרים חתרניים יחד עם דמויות Pop Art ואייקונות תרבותיות. אבל בזאת מסתיים הדמיון שכן האומנות של Mr. Brainwash הרבה יותר ממוסחרת ופופוליסטית, וכמעט ולא מחתרתית.

עוד לפני הכניסה לתערוכה שנמצאת בחלל תעשייתי ענק שהוסב לגלריה (the old sorting office) נתקלים כאמור בציורי קיר ענקים פרי הרולר של האומן: קייט מוס בגרסא “פופ-ארטית”, המלכה צובעת ברולר וורוד, וקוף מרסס כיתוב של “Follow your Dreams” על הקיר. בצד השני של פינת הרחוב דיוקן ענק של החיפושיות כשפני הרביעיה מכוסים בבנדנות סטייל המערב הפרוע, ומעליהם דיוקן ענק של המלכה בצעירותה עם פחית צבע ביד.
למי שסקרן:
http://www.hookedblog.co.uk/2012/07/mr-brainwash-does-kate-moss.html.
http://www.hookedblog.co.uk/2012/06/mr-brainwash-goes-large-in-london.html

כבר בכניסה לתערוכה מקבלים את פנינו עם מתנה – פחית תרסיס צבע ריקה בעיצוב של האומן, רפליקה של פסלים דומים הפזורים ברחבי ההאנגר. זכות זו שמורה ל-250 המבקרים הראשונים בתערוכה כל יום, היה שווה להירטב בתור!
בתערוכה עצמה תמונות, הדפסים, פסלים ומיצגים ממיטב יצירותיו. המסרים שביצירותיו משעשעים ונראה שאין אומן שחמק מביקורתו או הערצתו של Mr. Brainwash: רוי ליכטנשטיין מפורק לפאזל, פחיות ה-Campble soup המופרסמות של וורהול בצורה של פחית תרסיס צבע והדפסי הפופ-ארט הצבעוניים עם דמויות עכשוויות, פורטרטים של ואן גוך בסיטואציות מודרניות, השעונים של דלי שותים קולה במקדונלד’ס, מונה ליזה במשקפי שמש על רקע טרופי, הנקודות של דמיאן הירסט נוזלות להן על הקנבס, ועוד ועוד ועוד.

בסיומו של הסיבוב מקבלים גם מתנות: 2 פוסטרים (לבחירתך מתוך מגוון מצומצם) ו-2 גלויות לאדם. בעוד אנחנו נאבקים לגלגל את הפוסטרים – ניתן לראות כי זרם המבקרים בתערוכה הולך ומתחזק, והפחיות הולכות ואוזלות 🙂

ביציאה מהתערוכה השמש כבר חזרה לשטוף את הרחובות הרטובים של בלומסברי. קו 55 ייקח אותנו מפה לרחוב אוקספורד, שם נילחם בזרם התיירים, ונשמים את פעמינו לצפון לונדון דרך מרליבון בכדי להגיע ליעד הבא: רג’נט פארק.

סוד הגן הנעלם

כבר שנתיים שאנו פוסעים ליד Queen Mary’s Gardens בלבו של רג’נט פארק ומביטים בתימהון אל עבר המשעול שמוביל ל-Holme  מעברו השני של הכביש. האחוזה שנמצאת על שפת האגם בפארק תמיד נעולה על סורג ובריח, ואילו הפלא ופלא הסופה”ש הזה הגן פתוח למבקרים בין 2 ל-5 אחה”צ בלבד.
מסתבר שנפלנו על סופה”ש של קבוצת גנים, כחלק מהNGS (National Gardens Scheme) – Gardens Open for Charity  בו הגן האסור פתוח לציבור. מסוקרנים שילמנו בשמחה את דמי הכניסה לצדקה (4 ליש”ט לאדם) ועברנו מבעד למסך הברזל…

 ההנחייה היחידה שקיבלנו בטרם נכנסנו הייתה ‘לא לצלם את הבית’, הנחייה שמיהרנו להמרות כפי שאתם רואים. היא, מסוקרנת מתמיד, שאלה מה יש בבית שהוא כ”כ מסתורי – ונותרה ללא מענה. צוות הגננים השוקד על תחזוקת הגן המרהיב העניק שירותי הדרכה למבקרים, ואולם הגנן הסטלן עמו דיברנו סירב אף הוא להסגיר את זהות הבעלים (אולי לא ידע בעצמו). מאוחר יותר הבטיח לנו מנהל הצוות (מסתובב טרוד בבחליפה שלושה חלקים בחום של 30 מעלות) כי הבית שייך לרשויות מקומיות ואיש לא גר פה. אולם נראה שהאמת רחוקה מזאת…

the Holme היה חלקת הבית שניתנה לארכיטקט ג’יימס ברטון ב-1815 בתמורה לכך שסיים את תכניות חיבור רג’נט פארק. אתר מחתרתי שמצאנו גורס כי לפני מספר שנים החלקה והבית נקנו ע”י הנסיך הסעודי חאלד אלווליד (אחיינו של מלך ערב הסעודית) תמורת כ-101 מיליון ליש”ט (!) אשר מבלה בנכס כשבועיים בשנה בלבד (הלו? צריך House-sitters ??). לא רשויות מקומיות ולא נעליים – משפחת מלוכה מסתורית זה כבר עושה יותר הגיון.

הגן עצמו תופס חלקה של כ-16 דונם, ומכיל זנים מוגנים של צמחים שונים. הגן מורכב ממדשאות מטופחות ורחבות, שבילים מוקפים ירק ופרחים, מזרקות וכן גינות סלעים חבויות בין מפלים מלאכותיים. גולת הכותרת היא הגישה לאגם הסירות של רג’נט פארק. כן כן! לאחוזה יוחד חלק פרטי של האגם, המופרד בגדר הנטועה במים , זו מונעת מהסירות של פשוטי העם לעגון במקום.

למורת רוחו של המנהל הוורדרד תפסנו לנו כיסא נדנדה המשקיף על האגם, ואכלנו לנו בנחת מיני קוראסונים שהברחנו פנימה במיוחד. לחצי שעה הרגשנו כמו אצולה אנגלית (בכ”ז הנוף הוא לא של מדבריות ונפט ויסלח לנו חאלד) ועזבנו את המקום מסוקרנים מתמיד.

לחובבי הגינון והבוטיקה מומלץ לבדוק את האתר של ה- NGS בביקור הבא בלונדון, מסתבר שבעיר עשרות גנים פרטיים חבויים שנפתחים בתאריכים שונים למבקרים. לגנן המסור מומלץ לעקוב ולתכנן את הביקור בהתאם.

לסיכום – טיול הקצוות שלנו מבלומסברי לרג’נט פארק הוכיח את עצמו כמוצלח. בפעם הראשונה מזה הרבה זמן כאשר חזרנו הביתה, בעטנו הצידה כפכפים מלוכלכות ופשטנו מעלינו חולצות דביקות. אין כמו בבית.