קטגוריה: ****½

זוג החברים הגרמני שלה הגיע לביקור בסופה”ש, ואנחנו כמו מארחים טובים החלטנו לקחת אותם ללילה של “התבליינות” בסוהו. אז מה אם אנחנו בעצם כבר לא בליינים בעצמנו? אז מה אם אנחנו כבר זקנים מדי בשביל סצינת המועדונים של העיר?? הם לא צריכים לדעת את זה 😉   ארוחת ערב מוצלחת ב- Polpo (אמרנו לכם שנחזור!) עם בירות ושפריץ אפרול, שמה אותנו באווירה הנכונה בתחילתו של ליל הסוהו-הלונדוני שמוצף באורות ניאון. הליכה בין הרחובות הקטנים שגובלים עם כיכר פיקדילי, וכחצי שעה בחנות ה-Vintage Magazine Shop ברחוב Brewer (שמוכרת ממורביליית רוק-פופ בריטית, ובעצם הכ-ל חוץ ממגזינים) נתנו את הטון לערב שכולו ממורביליה בעצמו.

אז הרחקנו למזרח ויצאנו לחופש (קורה אחת לשנתיים בערך), ולמרות שאנחנו לא מתכוונים להפוך את “לונדונים” ל”מסע עולמי”, הונג-קונג בכל זאת הייתה עד לפני 15 שנה מושבה וותיקה של הממלכה הבריטית. הסממנים הבריטים קולוניאליסטיים נראים בכל פינה: מכוניות נוסעות בצד הלא נכון של הכביש, Mind the gap please ברכבת התחתית, ועד מלצרים סינים שלמדו לומר “cheers” אחרי כל משפט שני. אחרי שבוע וחצי ב-mainland China – הונג-קונג הייתה הדבר הקרוב ביותר לבית שראינו מזה הרבה זמן, אם כי הצבים המבושלים ב-Kowloon וריח ה-Smelly Tofu לא בדיוק מזכירים את המטבח של אמא (לפחות לא האמהות שלנו…) הדבר הראשון שנתקלים בו בהונג…

את הפוסט הזה עשינו שונה במקצת מבדרך-כלל.. הוא עבר בשבוע שעבר חוויה מסוג אחר, בסיטי של לונדון (לא לא חוויה מהסוג הזה, באמת אנחנו מתפלאים עליכם!). ערב הבנים שלו כלל טיפוח אה לה סטייל טורקיה בלב ליבה של הסיטי ולילה שנגמר עם יותר מדי וויסקי וקוהיבות עם הלקוחות.. בניגוד לבדרך כלל – גוף ראשון זכר ולא רבים, תהנו! (…) זה התחיל מקביעה של אחד הקולגות שלי – שקרא לי לזנוח את הנאמנות שלי לספר הישראלי, מאחר ומצב הראש היה איך לומר – רחוק מלהיות מסודר ונקי כיאה ל”סיטי סליקר” לונדוני. העובדה שאני מסתפר אחת לשלושה חודשים לערך בשל החשש שלי משביל בצד…

ההזמנה לתערוכה האחרונה של לוסיאן פרויד המנוח, ב-National Portrait Gallery, באה בדיוק בזמן. כבר התחלנו להתייאש מלפקוד את התערוכה המדוברת, שכרטיסים אליה אזלו לחודש הקרוב לפחות, ואז הגיעה ההזמנה ששלחה אותנו לפגישה בכיכר טרפלגר בסוף יום העבודה. למי שמכיר את הסגנון של פרויד ולמי שלא – מדובר בתערוכה שאוספת דיוקנאות (פורטרטים) – מומחיותו ועיקר עבודתו של האומן – החל מסוף שנות החמישים וכלה באוגוסט 2011,  אז נפטר בגיל 89 בטרם השלים את ציורו האחרון (מוצג בתערוכה). למרות שהוא נכלל בזרם הריאליסטי, הסגנון של פרויד בוטה – דמויות מעורטלות ומעוותות במקצת, מתקופות שונות בהיסטוריה הפרטית של האומן. ה-National Portrait Gallery הממוקמת לצד…

הגיחה הקצרה של ההורים שלה לשלושה ימים בלונדון שינתה להם את שיגרת השבוע. במקום היום הארוך הקבוע של עבודה – התעמלות – המסתיים בתנוחת קאוץ’ פוטייטו של אמצע שבוע, היא הובילה לו”ז שכלל יומיים של הליכה בלתי פוסקת ברחובות לונדון – ביקורים בכמות מכובדת של גלריות – ולא פסח גם על קניות, פארקים וכמובן מסעדה לסיכום היום. ומה יותר טוב מאשר לנצל את היציאה של אמצע השבוע בכדי להצליח ולהשתחל ל- Burger & Lobster, המסעדה ה-מדוברת של מייפר, אותה כבר עזבנו במפח נפש לאחר שהובטח לנו שולחן רק אחרי שלוש וחצי שעות המתנה בשבוע שעבר. למי שלא זוכר – מדובר…

המחשבה המקורית של יום שישי הייתה לנסות את Burger and Lobster החדשה יחסית במייפר. אבל, כשרשימת ההמתנה למקום המדובר ביותר בלונדון (וכן, שוב מדובר במקום שלא לוקח הזמנות), בו ניתן להזמין כשמו כן הוא – המבורגר ולובסטר, הייתה כשלוש וחצי שעות (!) אמרנו לספרדי ולצרפתיה לפגוש אותנו בסוהו, שוב… ניסיון ראשון ב-Bocca Di Lupo לא צלח: המארחת במסעדת הטאפאס האיטלקיה אמרה בהתלהבות שתוכל לתת לנו שולחן בשעה תשע ורבע (השעה הייתה שבע בערב…) וסירבנו בנימוס. משם כיתתנו את רגלנו לרחוב Rupert, ופילסנו דרך בין ערב הרב של אנשי הסוהו למינהם (מחבורות פרחחים ועד גאים מוחצנים אל מול אורות ניאון של…

“אני באה לפגוש אותך בסיטי” היא אמרה חמש פעמים במהלך השבוע האחרון, ובסוף הוא נכנע. ומה יותר טוב מתצוגה פרטית של התערוכה החדשה של Yayoi Kusama לחברי מועדון האומנויות האקסקלוסיבי  במוזיאון ה-Tate Modern ביום חמישי כדי להצדיק ערב מאוחר (הרבה לאחר שעות העבודה הרגילות) ברובע העסקים הלונדוני. את סיומו של יום העסקים של חמישי החלטנו להעביר בשוטטות בנבכי ה”סיטי” מהעבודה עד שנגיע לתערוכה בטייט, השוכן מעבר לנהר – אל מול הרחובות ההומים בריטים חיוורים בחליפות שלושה חלקים. בדרך פגשנו את החבר’ה מהמשרד בפאב, עצרנו להתפעם מקתדרלת סיינט פול המרהיבה ואפילו אבדנו לשעה קלילה של סטייק, צ’יפס ויין אדום אה לה…