קטגוריה: לונדון 2012

“תחנת סטרטפורד עמוסה מאד” נשמע קולו של נהג הרכבת התחתית. “לכל באי הכפר האולימפי – אנו ממליצים לרדת בתחנת ווסט האם”. קולו האנגלי הרציני רק הוסיף לשלטים התלויים בכל מטר של הג’ובילי ליין. “זמן היציאה המשוערך מתחנת סטרטפורד [תחנת הכפר האולימפי] הוא כ-45 דקות” הוא ממשיך להפחיד דרך הרמקול. המוחות מתחילים להדיין, הוא, היא ואבא שלו לא ממהרים לקנות את ההפחדות, בכל זאת ההליכה מסטרטפורד היא כ-10 דקות ואילו מווסט האם כ-25 דקות לכפר האולימפי. “הם משקרים, רוצים להפחית את העומס” היא אומרת. “מה שאתם רוצים” אומר אבא שלו, מצביע על המפה של הכפר ומחשב זמנים, כאשר המורא מלהיתקע 45…

שישי בבוקר, הציפורים מצייצות, מזג האוויר מושלם, ואנחנו – הוא, היא, אבא שלו והלונדונית הוותיקה – “minding the gap” על הדיסטריקט ליין בדרך למערב העיר. התמזה מאחורינו, עוברים גם את פאטני (אין פה ישראלים ;)) והנה אנחנו כבר מגיעים. המתנדבים מצביעים על כיוון היעד הנכסף – וכעבור עוד עשרים דקות של הליכה מהירה בשיירה (התשתית בעיר הזאת מוציאה אותו מדעתו) אנחנו שם. ווימבלדון. 2012.

כמו כולם – גם אנחנו נכנסנו לטירוף האולימפי של לונדון 2012. המושבים הריקים ביציעים גרמו לכך שפתאום אפשרי בהחלט להשיג כרטיסים (ותודה ל-OGOC  על המחירים המופקעים עבור חבילות האירוח שהביאו למצב הנוכחי), וכך מצאנו את עצמנו בדרך לאיצטדיון ה-O2 ב-North Greenwich בכדי לצפות בתחרויות הפתיחה של התעמלות קרקע נשים (כן, הוא הסכים!). כמה ימים קודם לכן… היא עוד הספיקה להשיג את הלפיד האולימפי בעודו חולף על פני שדרת החנויות (וההמונים הממתינים) בצומת הרחובות Oxford את Regent. והוא, בעודו במשרד הספיק לדווח כמו אורי לוי מהאולפן שהדוכס והדוכסית מקיימברידג’ יחד עם הנסיך הג’ינג’י, מקבלים את הלפיד עכשיו בתוך הארמון. מסע הלפיד האולימפי…