קטגוריה: מחוץ לאנגליה

פוסט אורח מאת הסטודנט -“איך קוראים לכבשה קשורה לעמוד תאורה בווילס”? -“מועדון חשפנות” כשלאנגלים נמאס לספר בדיחות על צרפתים, גרמנים או אמריקאים, תמיד יהיו שם שכניהם הוולשים, חובבי הכבשים ומוכי הגשם. וכשהרכב השכור שלנו הפליג במחוזות ויילס, קשה היה להתעלם משני המוטיבים האלה. כבר ב’מעבר הגבול’ הקיפו אותנו כבשים מכל עבר, מלחחות עשב רענן בתיאבון וכאילו גשם עיקש לא שטף אותם (ואותנו). כן, גם אנחנו ברחנו מלונדון ביגונה, ובמקום לשוטט ברחובות הריקים החלטנו להצפין לווילס. זוג חברים הניח על השולחן הצעה מפתה: רכב שכור, ביקתה חמימה, אח, שוקו ואלכוהול לרוב. אולי גם טיולים קצרים בסביבה. וכך בבוקר הכריסטמס שמנו פעמינו לפארק…

פוסט אורח מאת הסטודנט טוב. כותבי הבלוג הפעילו עלי לחץ פיזי מתון, והחלטתי לשם שינוי להיענות לבקשתם ולחלוק קצת רשמים מסוף שבוע של שכרון חושים שבילינו, ‘סטודנט’ ובת זוגתו, באחד מהפרברים הקצת יותר רחוקים מהכרך – רק 45 דקות מגטוויק. אולי אני מסתבך עם כמה אירים, אבל הרושם הראשוני בדבלין הוא באמת טיפ טיפה כמו חצר אחורית של האימפריה לשעבר: הלבנים החומות, הבתים עם קומת המרתף האנגלית הפונה לרחוב, פאבים אפלוליים והנהיגה בצד הלא נכון של הכביש. אבל בדיוק כאן נגמר הדמיון. כפי שהבנו די מוקדם, האירים הם עם גאה ולבבי, ויפטרו בבוז כל ניסיון להשוות בינם לבין האנגלים. לדבלין…

אז הרחקנו למזרח ויצאנו לחופש (קורה אחת לשנתיים בערך), ולמרות שאנחנו לא מתכוונים להפוך את “לונדונים” ל”מסע עולמי”, הונג-קונג בכל זאת הייתה עד לפני 15 שנה מושבה וותיקה של הממלכה הבריטית. הסממנים הבריטים קולוניאליסטיים נראים בכל פינה: מכוניות נוסעות בצד הלא נכון של הכביש, Mind the gap please ברכבת התחתית, ועד מלצרים סינים שלמדו לומר “cheers” אחרי כל משפט שני. אחרי שבוע וחצי ב-mainland China – הונג-קונג הייתה הדבר הקרוב ביותר לבית שראינו מזה הרבה זמן, אם כי הצבים המבושלים ב-Kowloon וריח ה-Smelly Tofu לא בדיוק מזכירים את המטבח של אמא (לפחות לא האמהות שלנו…) הדבר הראשון שנתקלים בו בהונג…