קטגוריה: סוהו

כשחושבים על אופניים הערים שאוטומטית עולות לראש הן אמסטרדם או בייג’ינג; קופנהאגן, ואפילו דלהי נכנסת לרשימה, אבל לונדון ?! אז זהו שסצינת הדו-גלגלי היא בין הטרנדים היותר מתפתחים היום בלונדון, שבניגוד לערים כמו תל אביב – לא ניתן לרכב בה על סקוטרים חשמליים. בשנה שחלפה, הבירה האפרורית התמלאה לה בצבעים שונים של אופניים שיתופיות (bike share) מסוגים שונים ומשונים, בטרנד שהחל כבר כשבוריס (הבלונדיני מהברקזיט) היה ראש העיר. הלונדונים בסקירה של סצינת האופניים בלונדון – או כמאמר השיר “Bicycle! Bicycle! Bicycle…”  

  שמונה ימי מילה נסתיימו להם כבר מזמן, והלונדונים מחליטים לנצל את הימצאות האבות והאמהות, ויוצאים לספק קרייב שנצטבר במשך (כמעט) תשעה ירחי לידה, של סושי ואוכל יפני. בכלל, הרצון לבדוק את INKO NITO שהפכה לאחת בולטת בנבחרת ההכוכביא של קבוצת “רעבים בלונדון “בערה בקרבנו זמן רב, ואין כמו הימצאותה של הדודה מ’ (י’ – תלוי את מי שואלים) בשביל לחגוג אוכל אסייתי. האם INKO NITO תיכנס לדבריא של מסעדות יפניות בלונדון? לרגל החג הזה בו מחפשים “גלוטן פרי” בכל מקום, הלונדונים מסקרים יפנית קצת שונה בקצב של “אחד מי יודע”. מתחילים.      

הלונדונים אוהבים קפה. הלונדונים לא היו שורדים גידול שני ילדים שאחת מהם לא ישנה, והשני משכים קום כאילו היתה בבעלותנו חווה, ללא הדבר החום הזה שמביא ניחוחות של בוקר ברעש הנספרסו מחריד האזניים. התקופות הקשות ביותר עבור השניים היו כשנאלצו להפסיק את זרם הקפאין מסיבות אלו או אחרות. אז לרגל החורף, ושמש לונדונית שמפציעה מאוחר (אם בכלל), החלטנו לעשות לכם סדר בבתי הקפה העצמאיים הטובים ביותר בלונדון (לדעתנו). פוסט שכולו קפה!

ביקורן של אמא-סבתא ואחות-דודה (שלה) גרר מספר ימים בהם חזרנו להיות הלונדונים הקולינרים, שמשאירים את הקציצות במקפיא ואת הירקות במקרר (לא קצוצים). בתוך שבוע הספקנו לבקר בשלושה מקומות שעוד לא ניסינו – לטוב ולרע. את הקילוגרמים העודפים – אנו חייבים לזכות הגיוון האתני שמציעה לונדון: בפלומר הישראלית (מחניודה גרסת לונדון) נעזרנו בשירותי הבייביסיטר של סבתא; בפלאש אנד באנס ירדנו בצוותא משפחתית על לחמניות יפניות ממולאות בשר; ואילו שבוע אח”כ – כבר בלי המשפחה אבל עם חברים – קינחנו בפיצה איסט שבשורדיץ’.

הנאמנות של הלונדונים לפיצה פילגרימס בסוהו וודאי זכורה לכם עוד מהימים שהחלק האחורי של הואן הירוק שלהם “המליט” פיצות בשוק של רחוב ברוויק. לפיכך, לא היה מפתיע בכלל שהלונדונים – בחברת הצרפתי הצעיר – לא יעמדו בפיתוי ויבדקו את הפיצריה החדשה של פיצה פילגרימס, שנפתחה ברחוב Dean, בלבו של הסוהו, לפני כחודשיים. אגב, הואן המפורסם עדיין קיים ומשנה את מיקומו ברחבי העיר מדי פעם. כך באתר של החבר’ה נאמר שבמהלך חודש אוקטובר הוא ימוקם ברג’נט פארק…

 הניסיון הכושל משבוע שעבר להיכנס ל-10 גריק סטריט השאיר אותנו עם טעם רע בפה. לא, האלטרנטיבה דווקא הייתה טעימה, אלא כאשר הלונדונים נזרקים מהדלת הראשית – תהיו בטוחים שהם יחזרו דרך החלון! כך הגענו חמושים בביטחון עצמי גבוה ובמיטב המלתחה למסעדת הביסטרו האנגלי בלב הסוהו, לא מוכנים לקבל תשובה שלילית, במיוחד נוכח העובדה שהשכמנו לצאת לארוחת ערב, בשעה שלא תבייש הגשה ראשונה בבית גיל הזהב (שבת ב-6). אה כן, אם שכחנו לציין אז נזכיר שמדובר בחלק מהטרנד הלונדוני המעצבן – מסעדות שלא מקבלות הזמנות מראש … “יהיה לנו שולחן עבורכם עוד כשעה עד שעה וחצי” חייכה המארחת [דמיינו לעצמכם רעש של…

נתחיל בהתנצלות, הלונדונים התעופפו להם לחופשת סוף שנה, כך באווירה של הגויים זנחנו את הבלוג לטובת כריסטמס ואתם לא זכיתם לפוסט מעודכן, אם החלטתם לבוא ללונדון ולקפוא בחגים של הערלים. כעת אנחנו חוזרים עם כוחות מחודשים (לפחות בינתיים…), ואת הפוסט האחרון לשנת 2012 נפתח בצורה חגיגית במיוחד: (1) מדובר בראשון ממה שאנו מקווים שיהיו עוד רבים, של פוסטים “TOP FIVE” בהם נדרג את חמשת ה”הכי טובים” של דברים שאנחנו אוהבים, ו-(2) הפעם בחרנו להתמקד בסטייה משותפת לשנינו. אז למי שציפה פה לפוסט על בגדי עור צמודים – טעות באתר – אנחנו מדברים על לא פחות מאשר צ’יפס (!) הצ’יפס היווה…

כבר שבועיים שאנחנו לא ממש מבלים, לפחות לא במובן הפשטני של המילה. הקור משתולל, הגשם בא והולך וגם לונדונים אמיתיים מעדיפים את הרדיאטורים המפנקים על פני שיטוטים ברחבי הכרך. בצל המצב הנוכחי החלטנו לרכז מספר המלצות של מקומות ‘טייקאווי’ שרק לונדונים אמיתיים מכירים. אל דאגה – אם אתם מתיירים ואין ממש דירה או משרד לשבת ולאכול בהם, הרי שגם אנחנו בדרך כלל מסיימים את המנה כבר בכיכר הסמוכה. במרבית המקומות אפשר גם לשבת, אבל חוויית האיסוף, בד בבד עם מציאת פינה נחמדה לאכול בה – דקה לפני שהאוכל כבר קר ממזג האוויר ההפכפך – תהפוך אתכם ללונדוניים אמיתיים, על אחת…

זוג החברים הגרמני שלה הגיע לביקור בסופה”ש, ואנחנו כמו מארחים טובים החלטנו לקחת אותם ללילה של “התבליינות” בסוהו. אז מה אם אנחנו בעצם כבר לא בליינים בעצמנו? אז מה אם אנחנו כבר זקנים מדי בשביל סצינת המועדונים של העיר?? הם לא צריכים לדעת את זה 😉   ארוחת ערב מוצלחת ב- Polpo (אמרנו לכם שנחזור!) עם בירות ושפריץ אפרול, שמה אותנו באווירה הנכונה בתחילתו של ליל הסוהו-הלונדוני שמוצף באורות ניאון. הליכה בין הרחובות הקטנים שגובלים עם כיכר פיקדילי, וכחצי שעה בחנות ה-Vintage Magazine Shop ברחוב Brewer (שמוכרת ממורביליית רוק-פופ בריטית, ובעצם הכ-ל חוץ ממגזינים) נתנו את הטון לערב שכולו ממורביליה בעצמו.

צהריי ה”סאמר בנק הולידיי” הביאו אותנו להיפגש בסוהו, אחרי שהוא יצא ידי חובה עם שלוש שעות במשרד. לאחרונה שמנו לב, שהסוהו, מלבד היותו כר פורה ליצורים ססגוניים ולמועדוני סליז, הפך להיות הרובע האיטלקי של הבירה האנגלית. לא, לא מדובר ב-Little Italy סטייל ניו-יורק אלא בסצנה איטלקית הנחבאת בין הבניינים הויקטוריאניים הישנים לבין מועדוני הגאים. יום שני של חג בסוהו זימן לנו פיצה, ג’לטו (גלידה איטלקית) וכדי להעצים את החוויה נספר גם על ארוחת ערב איטלקית במקום הכי מבוקש בעיר (שאמנם לא קרתה באותו יום – אבל בקלות היתה יכולה). אנדיאמו!