קטגוריה: איזורים בלונדון

הביקור הקצר של אחותה שלח אותנו לשולחן התכנונים. כיצד אפשר לבלות עם היפסטרית לייט מרחוב בזל בת”א, חובבת אופנה ואומנות (כמו אחותה), שורפת קילומטראז’ רבים בהליכה (כמו המשפחה כולה) ומבלי להוציא 100 ליש”ט לראש ל-יום. התשובה שעלתה לשנינו מייד: East London. כבר הכתרנו את מזרח העיר כממלכת ההיפסטרים, כבר דיברנו על סצנת ה-london street art ששולטת בקירות מזרח הבירה, ומה שנותר כעת הוא לבקר בעורק הראשי של ממלכת בגדי יד שנייה, דוכני רחוב ובייגל’ס שפתוחים 24 שעות ביממה – המסע אל בריק ליין. אנחנו מדברים רק על צפון בריק ליין (לא רחוק משוק ספיטלפילד) מאחר ובאיזשהו שלב של האיזור- אם…

סופה”ש של ה-Open House London מתקיים אחת לשנה. האירוע פותח מוסדות לונדוניים וכן בתים פרטיים לקהל הרחב במאות אם לא אלפי מוקדים ברחבי העיר (http://www.openhouselondon.org.uk). הבעיה היא שהביקוש גבוה, ואחוז ניכרמ-8 מיליון תושבי הבירה רוצה להשתתף בחגיגה. בשביל כניסה למקומות הפופולריים צריך להגיש בקשה מראש דרך הגרלה, ואילו למקומות פופולריים פחות עדיין יהיה תור עצום בסופה”ש של האירוע עצמו. להוסיף חטא על פשע האתר של הארגון קרס כחודש לפני, ומאד היה קשה להשיג מקומות לאנשהו. בכי בצד, הצלחנו לקבל הזמנה ל-Mansion House, משכן הלורד ראש העיר של ה-City of London (מחוז העסקים של העיר שמהווה את השטח המקורי של הכרך…

גל של נקודות שוטף את רחובות לונדון בימים האחרונים. שיתוף הפעולה בין האומנית Yayoi Kusama לבית האופנה Louis Vuitton מקשט את חלונות הראווה ביצירותיה של Yayoi, בובות בנות דמותה (זה באמת קריפי), בגדים ואביזרים – וכולם עוטים נקודות פולקה. בסופה”ש נתקלנו בתופעה בשיאה – בחנות הכלבו המיתולוגית של Selfridges. לכבוד השקת הקולקציה, כל חלונות הראווה של החנות עוטרו בדגמי הנקודות של Yayoi את לואי. אגב זו האחרונה זכורה לנו ממוזיאון הטייט לפני מספר חודשים. הסמל של Selfridges הוחלף בבובת ענק של היפנית המוזרה, וגם הוקמה חנות pop-up בקצה המערבי של החנות.

זוג החברים הגרמני שלה הגיע לביקור בסופה”ש, ואנחנו כמו מארחים טובים החלטנו לקחת אותם ללילה של “התבליינות” בסוהו. אז מה אם אנחנו בעצם כבר לא בליינים בעצמנו? אז מה אם אנחנו כבר זקנים מדי בשביל סצינת המועדונים של העיר?? הם לא צריכים לדעת את זה 😉   ארוחת ערב מוצלחת ב- Polpo (אמרנו לכם שנחזור!) עם בירות ושפריץ אפרול, שמה אותנו באווירה הנכונה בתחילתו של ליל הסוהו-הלונדוני שמוצף באורות ניאון. הליכה בין הרחובות הקטנים שגובלים עם כיכר פיקדילי, וכחצי שעה בחנות ה-Vintage Magazine Shop ברחוב Brewer (שמוכרת ממורביליית רוק-פופ בריטית, ובעצם הכ-ל חוץ ממגזינים) נתנו את הטון לערב שכולו ממורביליה בעצמו.

צהריי ה”סאמר בנק הולידיי” הביאו אותנו להיפגש בסוהו, אחרי שהוא יצא ידי חובה עם שלוש שעות במשרד. לאחרונה שמנו לב, שהסוהו, מלבד היותו כר פורה ליצורים ססגוניים ולמועדוני סליז, הפך להיות הרובע האיטלקי של הבירה האנגלית. לא, לא מדובר ב-Little Italy סטייל ניו-יורק אלא בסצנה איטלקית הנחבאת בין הבניינים הויקטוריאניים הישנים לבין מועדוני הגאים. יום שני של חג בסוהו זימן לנו פיצה, ג’לטו (גלידה איטלקית) וכדי להעצים את החוויה נספר גם על ארוחת ערב איטלקית במקום הכי מבוקש בעיר (שאמנם לא קרתה באותו יום – אבל בקלות היתה יכולה). אנדיאמו! 

החום הגדול שעטף את הבירה הבריטונית בסופה”ש הוציא מאיתנו את הצד התרבותי. טוב, לא בדיוק, רק רצינו לצאת מהבית למען האמת (אין לנו מזגן בדומה ל-90% מהבתים פה) ומאחר שחוף הים הקרוב ביותר נמצא במרחק של כשעה וחצי נסיעה לברייטון, כתל-אביבים מושבעים שרגילים להליכה של 5 דק’ לחוף הילטון – החלטנו שזה יותר מדי בלאגן. וכך מצאנו את עצמנו הולכים על פעילויות אלטרנטיביות לסוף השבוע. שטיפת מוח כבר מספר חודשים שאומן הרחוב Thierry Guetta aka Mr. Brainwash מפזר בלונדון סימני היכרות (ציורי רחוב מרשימים) לקראת התערוכה הראשונה שלו אי פעם. גטה הוכרז כבר על ידי מספר מביני דבר באומנות רחוב כיורש של…

אם תמצאו את עצכם בצפון לונדון בסוף השבוע – כמונו – או שסתם מאסתם בווסט אנד ובמרכז העיר. כאשר יש שמש בשמיים, ה-the Canal a.k.a Little Venice הוא בין האזורים הכי לא לונדונים טיפוסיים בסביבה. לאחר בראנץ’ מזעזע במקום במיידווייל (אנחנו נותנים לו צ’אנס נוסף לאור היחס הטוב והעובדה שלא שילמנו על אף אחד מהמשקאות כפיצוי – ולכן לא מזכירים את השם) – לקח אותנו ה”נוטינג הילי” שגר ‘כמעט’ בנוטינג היל…לטיול רגלי קצר ברחבי מחוזותיה של שכונת מיידוויל. בדרך הוא עשה לנו היכרות עם פאב אנגלי ‘כבד’ בשם Prince Alfred שככל הנראה נמצא פה מאז שוויקטוריה שלטה בממלכה המאוחדת. המייחד את…

שישי בבוקר, הציפורים מצייצות, מזג האוויר מושלם, ואנחנו – הוא, היא, אבא שלו והלונדונית הוותיקה – “minding the gap” על הדיסטריקט ליין בדרך למערב העיר. התמזה מאחורינו, עוברים גם את פאטני (אין פה ישראלים ;)) והנה אנחנו כבר מגיעים. המתנדבים מצביעים על כיוון היעד הנכסף – וכעבור עוד עשרים דקות של הליכה מהירה בשיירה (התשתית בעיר הזאת מוציאה אותו מדעתו) אנחנו שם. ווימבלדון. 2012.

כמו כולם – גם אנחנו נכנסנו לטירוף האולימפי של לונדון 2012. המושבים הריקים ביציעים גרמו לכך שפתאום אפשרי בהחלט להשיג כרטיסים (ותודה ל-OGOC  על המחירים המופקעים עבור חבילות האירוח שהביאו למצב הנוכחי), וכך מצאנו את עצמנו בדרך לאיצטדיון ה-O2 ב-North Greenwich בכדי לצפות בתחרויות הפתיחה של התעמלות קרקע נשים (כן, הוא הסכים!). כמה ימים קודם לכן… היא עוד הספיקה להשיג את הלפיד האולימפי בעודו חולף על פני שדרת החנויות (וההמונים הממתינים) בצומת הרחובות Oxford את Regent. והוא, בעודו במשרד הספיק לדווח כמו אורי לוי מהאולפן שהדוכס והדוכסית מקיימברידג’ יחד עם הנסיך הג’ינג’י, מקבלים את הלפיד עכשיו בתוך הארמון. מסע הלפיד האולימפי…

“בא לי להתפנן בשמש” היה המשפט שהיא הוציאה מפיה מספר פעמים היום. כבר הרבה זמן חיכינו ליום הזה: גם שמש, גם סופה”ש וגם עדיין לא התחילה האולימפיאדה – דהיינו הפארק יהיה מלא באנשים אך קצת פחות מאשר עשרה סינים למטר מרובע. אפשר לצאת ולהנות. ה-“Breaking News” של חדשות הBBC מיום ג’ (אחרי חודשיים של גשם) לפיהם “the weather is changing” (באמת, לא המצאנו!) הוכיחו את עצמם, ואנחנו על האוטובוס מצפון לונדון לכיוונו של Hyde Park. לאורך המשעול, בהליכה לכיוון גלריית ה-Serpentine אשר בגני Kensington הצמודים, ניתן להסתנוור מגופות לבנבנות שמחזירות את השמש הקופחת היישר לעבר העיניים שלנו. כן, האנגלים הם…