קטגוריה: מסעדות בלונדון

 את הביקור ב-Granary Square (“כיכר האסם” בתרגום מאד מאד חופשי) שמרנו לשילוב של שני אירועים: (א) יום שמשי חם ו-(ב) שהלונדונית הקטנה תשתלט על נושא ההליכה. רק שאוגוסט באנגליה חלף לו מבלי ולו יום חמסין אחד, וכשהשמש המעטה הפציעה בסופה”ש – החלטנו לבדוק את הכיכר הכי חדשה בלונדון. Granary Square, הממוקמת בקינג’ס קרוס, היא פיתוח פרטי, חלק מהתכנית הארכיטקטונית של קינג’ס קרוס המתחדשת. מדובר בכיכר בגודל של טרפלגר, אך בשטח פתוח, המשמש כקן ל-1,080 זרמי מזרקות מים (“Jets”), שבמהרה הפכו למושא אהבתם של זאטוטי צפון לונדון.  

 כבר ארבע שנים שהלונדוני מחפש דרכים יצירתיות להגיע לאחת החוויות היותר אנגליות מאנגליות. לפני שבועיים זה קרה, עם ביקור בלתי נשכח מעל הדשא של ווימבלדון. אולם ישראלי שיצפה לחוויה מרגיעה – יכול לשכוח מזה – תורים אנגליים בכל פינה הופכים לחלק אינטגרלי מהחוויה, שרק כמות בלתי מבוטלת של פימ’ס תוכל לפתור. ווימבלדון: מדריך הישרדות.  

ביקורן של אמא-סבתא ואחות-דודה (שלה) גרר מספר ימים בהם חזרנו להיות הלונדונים הקולינרים, שמשאירים את הקציצות במקפיא ואת הירקות במקרר (לא קצוצים). בתוך שבוע הספקנו לבקר בשלושה מקומות שעוד לא ניסינו – לטוב ולרע. את הקילוגרמים העודפים – אנו חייבים לזכות הגיוון האתני שמציעה לונדון: בפלומר הישראלית (מחניודה גרסת לונדון) נעזרנו בשירותי הבייביסיטר של סבתא; בפלאש אנד באנס ירדנו בצוותא משפחתית על לחמניות יפניות ממולאות בשר; ואילו שבוע אח”כ – כבר בלי המשפחה אבל עם חברים – קינחנו בפיצה איסט שבשורדיץ’.

כמו יהודים טובים בגולה, גם לנו לא הייתה ברירה אלא להתאים את עצמנו לקדחת הכריסמס שאפפה את לונדון בחודשים האחרונים. האורות, המולת הקניות, ואיחולי “Happy Christmas” מכל עבר (להבדיל אלף אלפי הבדלות מ-“Merry Christmas” האמריקאי לחלוטין) – לא מאפשרים להישאר אדישים. רגע! לפני שאתם אורזים את המזוודות, דעו שכריסמס בלונדון יכול להיות בודד ומתסכל, ויעידו על כך רבבות התיירים המסתובבים להם בערב כריסמס וביום עצמו ברחובות הסגורים של הבירה, משוטטים הלוך ושוב ולבסוף מוצאים את עצמם במסעדה סינית בצ’יינה טאון, או בסניף של מסעדת בלגו. לטובת שמונה ימים בהם פך השמן הדליק לנו את המנורה (לא שכחנו את המקורות), ריכזנו…

מתוקף היותנו הורים טריים, מתחילים הלונדונים לחפש אלטרנטיבות לחיי “הרווקות” שכללו שעות על גבי שעות במסעדות אי אלו ואחרות, בילויים וכיו”ב. הווה אומר, הלונדונים מכירים בעצם העובדה שאם הם לא מסוגלים לדחוס ארוחה שלמה תוך 20 דקות במהלכן אין איש שינענע את העגלה, אז אי ההרפתקה נידונה לכישלון מלכתחילה. או, במילים אחרות, הלונדונים נאלצים לקבל את מקומם החדש תחת השמש ולהיעזר ב”ממלכת הפאסט פוד” הידועה לשימצה! למעשה, הלונדונית הקטנטונת לא כ”כ גרועה, היא אפילו טובה, טובה מאד. לפני שבוע נתנה להורים בעלי העיניים הטרוטות כחצי שעה להשלים ארוחה בל’אנטרקוט, ואפילו העניקה שעות של חסד כאשר ישנה כמעט לאורך כל הטיסה…

כשאמא של הלונדוני מגיעה לביקור בממלכה, אפילו אחד מסופי השבוע הקרים ביותר שהיו לנו השנה לא יעצרו אותה. חמושים במעילים וממחטות נייר יצאו הלונדוני ואמו לסופה”ש שכולו “תרבות יום א’” וקצת (יותר מדי) מארקס אנד ספנסר. אז כמו שאפשר לקחת את לונדון בשביל בילוי עם ילדים, מסתבר שאפשר לקחת אותה גם עם אמהות. תכינו את המדרסים – אנחנו מתחילים…

הביקור של י’ בסופה”ש (לא זה ממסיבת הרווקים בברלין, אלא י’ אחר שלהלן ייקרא “ה-י’ המזוקן”), כאשר הלונדונית (שוב) נאלצה לקפוץ לארץ הקודש, הותיר את הלונדוני בתפקיד של מדריך תיירים. י’ המזוקן, שבד”כ מוביל בגאון את מ’ ואת שחר ברחובות הקשוחים של תל-אביב, מצא את עצמו בתפקיד הלמינג התורן, והוסיף ללכת ישר כל עוד לא נאמר לו אחרת (“Mind the Gap please”). אבל מה לעשות שי’ הוא דווקא מהחבר’ה המחוספסים שמעדיפים לבלות בסליז של איסט לונדון וקמדן, ומוותרים על ערב במסעדת מישלן (wtf י’ ??). כך מצאו את עצמם הלונדוני וי’, עם מוחות ספוגי בירה, מבלים במיטב המקומות ששורדיץ’ מציעה…

הנאמנות של הלונדונים לפיצה פילגרימס בסוהו וודאי זכורה לכם עוד מהימים שהחלק האחורי של הואן הירוק שלהם “המליט” פיצות בשוק של רחוב ברוויק. לפיכך, לא היה מפתיע בכלל שהלונדונים – בחברת הצרפתי הצעיר – לא יעמדו בפיתוי ויבדקו את הפיצריה החדשה של פיצה פילגרימס, שנפתחה ברחוב Dean, בלבו של הסוהו, לפני כחודשיים. אגב, הואן המפורסם עדיין קיים ומשנה את מיקומו ברחבי העיר מדי פעם. כך באתר של החבר’ה נאמר שבמהלך חודש אוקטובר הוא ימוקם ברג’נט פארק…

כשהחום עדיין שורר בעיר, קצת לפני שהוא מבלה את חופשת החגים באכילה מרתונית בת”א, שוב השאיר הלונדוני את הלונדונית מאחור, ועשה את המסע לצפון הכי חם בלונדון. ביום בו השכונה רותחת והתותחנים משחקים במעלה הרחוב, איסלינגטון הוא המקום להיות בו.

ההחלטה לסעוד ב-Honey & Co – המסעדה הים תיכונית עטורת השבחים של יוצאי אוטולנגי – נפלה כבר מזמן. הוא מתלהב מהאפשרות לאכול חומוס ושווארמה שאינם לבנונים או טורקיים (בהתאמה) והיא ‘מוכנה הייתה לנסות’… מאחר שהמקום קטן/סגור ביום א’/נמצא ברחוב Warren הממוקם בצורה לא נוחה עבורנו בקצה הצפוני של פיצרוביה – עד עתה ההחלטה לפקוד את המקום נותרה תיאורטית. רק בשישי האחרון, בשעה מוזרה לאוכל לכל הדעות (“Linner” בין Lunch ל-Dinner), התחלנו בהייק מכיוון סוהו לפאתי פיצרוביה, בכדי לנסות את הפלא הישראלי עליו כולם מדברים.