“אני באה לפגוש אותך בסיטי” היא אמרה חמש פעמים במהלך השבוע האחרון, ובסוף הוא נכנע. ומה יותר טוב מתצוגה פרטית של התערוכה החדשה של Yayoi Kusama לחברי מועדון האומנויות האקסקלוסיבי במוזיאון ה-Tate Modern ביום חמישי כדי להצדיק ערב מאוחר (הרבה לאחר שעות העבודה הרגילות) ברובע העסקים הלונדוני.
את סיומו של יום העסקים של חמישי החלטנו להעביר בשוטטות בנבכי ה”סיטי” מהעבודה עד שנגיע לתערוכה בטייט, השוכן מעבר לנהר – אל מול הרחובות ההומים בריטים חיוורים בחליפות שלושה חלקים. בדרך פגשנו את החבר’ה מהמשרד בפאב, עצרנו להתפעם מקתדרלת סיינט פול המרהיבה ואפילו אבדנו לשעה קלילה של סטייק, צ’יפס ויין אדום אה לה פריז. ca va?
Gows, Old Broad St. (Liverpool St. Station)
החבר’ה מהעבודה הופתעו לראות אותנו נכנסים, לא רגילים להביא את הנשים ל”Happy Hour” של אחרי יום העסקים. Gows הוא המקום האהוב עליהם, כי לכל מחלקה יש את הפאב שלה (כאילו שהם לא כולם אותו הדבר), ובכלל Gows היא מסעדה ובר (לא פאב) ולראייה אין שם בירה מהחבית – ממש חילול השם בלב ליבה של הסיטי המהירה. כוס שמפניה לה ובלאדי מרי לו פתחו את הערב, חצי שעה של דיבורים על עבודה (גם הבוס משתכר כמו כולם), כרטיס האשראי של החבר’ה סופג את האירוע וממשיכים הלאה…
משם המשכנו ללכת לאורך רחוב Old Broad, כשהכיוון הכללי – דרומה, לעבר הנהר. לרגל Easter כבר פוזרו ברחבי הבירה 200 ביצי פברז’ה בגודל ענק, כאשר כל אחת עוצבה על ידי אמן או סלב זה או אחר. המטרה היא לשלוח בסמס את הקוד שמופיע על הביצים – ולהגדיל את הסיכויים לזכות בביצת פברז’ה אמיתית שנוצרה לרגל חגיגות הששים לשלטונה של הוד מלכותה אליזבת ה-II, בשווי 100 אלף ליש”ט. מעבר לזה, הביצים די מגניבות והן מפוזרות להן במקומות שונים ומשונים ברחבי העיר. http://www.thebigegghunt.co.uk
Le Ralais de Venise – “L’entrecote”
הקונספט של ל’אנטרקוט בפריז ידוע למרבית הישראלים שביקרו בבירה הצרפתית: שני סרוויסים, לחם, סלט ירוק, סטייק אנטרקוט עשוי לבחירתך, צ’יפס צרפתי קרנצ’י במיוחד, שוב פעם סטייק (הגשה שנייה מסייה) ושוב פעם צ’יפס. ניתן לבחור יין וקינוח וזהו זה. מאז ל’אנטרקוט הראשונה כבר המסעדה הספיקה “להתפצל” לשתי רשתות מתחרות שרבות על הבכורה, כאשר אחת נשארה לה בתחומי צרפת והסביבה והשנייה ייבאה את עצמה בהצלחה רבה לסיטי של לונדון (עם עוד סניף שנפתח ב-Marylebone) ואפילו סניף בתפוח הגדול. כשההורים שלה ביקרו – לא הצלחנו ללכת לל’אנטרקוט למגינת לבו של אביה – וזאת בשל תור של שעה בכניסה (האנגלים מתים על התור, זה חלק מהבילוי ובלעדיו הערב לא שלם) . בסיטי, המסעדה היתה הומה אבל היו מספיק שולחנות פנויים. העיצוב בסגנון לואי ה-XVI , המלצריות במדים שחורים -לבנים כשל חדרניות צרפתיות והשירות הגרוע נותנים הרגשה שלא נופלת מהמקור. בקבוק של יין אדום Grand Cru מאיזורSt. Emilion ואנחנו מוכנים להתחיל: האוכל נחמד לכל הדעות אולם אבוי – לדעתה לא משתווה לחווית האכילה בפריז עצמה. קרם ברולה אחד בין שנינו ואנחנו נאלצים להתפכח מהחלום הצרפתי ולחזור לרחובות הקשוחים של הסיטי בלילה.
The Royal Exchange (Bank)
ההליכה במשעול Threadneedle מובילה לצומת רחובות חשוב במיוחד להיסטוריה הפיננסית בשל שני בניינים היסטורים: בצד ימין עומד בגאון בניין הבנק האנגלי (מכאן גם שם האיזור ותחנת הטיוב – Bank) ואילו מצד שמאל בניין הבורסה המלכותית שנחנך ב-1844 ע”י המלכה ויקטוריה. כיום בניין הבורסה הפך למרכז קניות “סמארט” במיוחד והיא שמחה במיוחד לגלות שיש שם חנות של טיפאני שהוצבה לצד חנויות יוקרה אחרות, במיוחד עבור בנקאים חסרי רגישות ששוכחים ימי נישואין. בחלל הבורסה עצמה ישנו בר עגול ומפואר – סביבו פזורים שולחנות, ואף בקומה העליונה המשקיפה על החלל המרכזי ניתן למצוא שולחנות נוספים – מאד “פוש”. מאחר ואנחנו לא אנגלים, ובקבוק יין וקוקטייל הספיק לנו וערב ארוך עוד לפנינו – החלטנו לוותר על החוויה, להפעם.
ביציאה מהבניין הספקנו להיתקל בביצת פברז’ה נוספת ולהפתעתם של ה”סיטי סליקרס” שישבו בכיכר גם עשינו כמה תמונות… שיקפצו!
מבנק המשכנו דרומה ופנינו ימינה ברחוב Cannon, כאשר מרחוק כבר אפשר לראות את הכיפה העצומה של קתדרלת Saint Paul’s. הקתדרלה בלילה מרשימה ומוארת, וניתן להבין מדוע הסופרת הלן האנף – מוזרה ככל שתהיה – התפעלה והתפעמה מעצם המפגש איתה. הקתדרלה הייתה מועמדת מובילה לארח את החתונה המלכותית של קיית’ ווויל (קצת וויקי בשבילכם) והפסידה ליריבה ממערב העיר – ווסטמינסטר אבי. אגב, את החתונה המלכותית של צ’ארלס ודיאנה היא דווקא זכתה לארח ב-81′, אז אולי נעשה פה צדק היסטורי לאבי הוותיקה.
Yayoi Kusama – Tate Modern
מסיינט פול, שמנו פעמינו לכיוונו של מוזיאון הטייט – הניצב מקביל אל הקתדרלה, מצדו השני של התמזה. הירידה ברחוב המוביל אל ה-Millenium Bridge (בתמונה לעיל) מפנה מקום מבנייני הסיטי העתיקים לרחוב מודרני שבצדדיו אי אלו חנויות ומקומות בילוי – שום דבר שתפס לנו את העין במיוחד. קצת לפני הגשר עצמו נמצאים ה-HSBC Gates – שערי פסל סתמיים אולם בזווית המתאימה תופסים את הקתדרלה בתוכם ודווקא נראו לנו מעניינים (ככל הנראה הוצבו שם לאחר שהבנק תרם כסף לבניית הגשר).
הכניסה לטייט מרשימה כהרגלה, למרות שבלילה קשה לראות את ארובת הענק המיתמרת מעל המוזיאון. הכניסה בשעה מאוחרת לתצוגה פרטית מרשימה עוד יותר, ההרגשה העילאית כאשר אחד המארחים המלוקקים מוצא את השם שלך ברשימת המוזמנים – מתעצמת פי כמה כאשר כולם לובשים חליפות והצינה של מזג האוויר האנגלי עדיין יושבת במבואת המוזיאון. איזה כיף!
בכניסה לתערוכה מלצרים עם כוסות יין ומשקאות קלים מקבלים את פנינו במעלה המדרגות, וערב רב של אנשי הסיטי המוזמנים מביא לקולות מתעצמים של מסיבת קוקטייל מתחת לבלוני ענק וורודים עם נקודות פולקה לבנות ככל שמתקרבים לכניסה לתצוגה עצמה. נקודות הפולקה הן הסמל המסחרי של יאיוי קוסמה – אומנית יפנית מודרנית, שזכתה להצלחה סביב שנות השישים בניו יורק. עבודותיה מתאפיינות בין ציורים מודרנים (מירו וונאבי) וכאלו תעשייתים (סטייל אנדי וורהול – אבל הקדימה אותו ב-3 שנים!) ועד פורנוגרפיה של שנות הששים, הכל (אבל הכל) איכשהו מעוטר בנקודות פולקה. ההליכה בתערוכה נעימה בהחלט כאשר הקהל הוא מצומצם, והדעות חלוקות (הוא לא – היא כן אוהבת) לגבי הקונספט של העובדים שמסבירים ומציעים את התובנות שלהם על חייה של האמנית.
בנתיים – מחדר לחדר התערוכה תופסת תאוצה, והפסלים של קוסאמה כמו גם החדרים השלמים בהחלט מרשימים. חדר אחד עם סירה על רקע שחור עם הדפס – יובא בשלמותו מניו יורק ; חדר מגורים באולטרה סגול עם נקודות (שוב נקודות!) וחדר מראות גדוש אורות כמו מבוך שהכינה במיוחד לתערוכה (לא הצלחנו לצלם בחטף מתחת לעיניו הבוחנות של השומר, סליחה מראש…). התערוכה מסתיימת בחדר המראות כאמור, לא לפני שמבקרים בחדר מרשים אף הוא עם שלל תמונות סטייל פופ-ארט וקית’ הרינג מהתקופה האחרונה.
עוד קצת וויקי – קוסאמה אישפזה את עצמה בבית משוגעים משנות השבעים ועד היום וממשיכה ליצור אפילו משם – מודעות עצמית זה תכונה נדירה ומוערכת אצל אומן!
 |
 |
בסיום התערוכה פגשנו כמה מכרים מהסיטי, ונשארנו לעוד מספר דקות. וביוזמתם – המשכנו לבלות באותו הערב באיזה מקום בבלומסברי , הנמצא בצידה השני של העיר – אבל זה כבר נושא לפוסט אחר שיוקדש לאיזור.
סיכום הערב: ההליכה בסיטי חוויה שלא כל מי שמגיע ללונדון מכיר… האישה – אוהבת ; הבעל – רגיל. הפאבים והברים באיזור בהחלט מעצימים את ה-לונדון… שניהם בהסכמה. ל’אנטרקוט יופי של ערך תמורת הכסף, האישה – לא כמו בפריז ; הבעל – בעד. והסיום בטייט, אח! – אין על הטייט.
| Yayoi Kusama The Tate Modern Bankside (Sun-Thu 10:00-18:00 Fri-Sat 10:00-22:00) |
Royal Exchange Grand Cafe & Bar Royal Exchange 020-7618-2480
|
Le Ralais de Venise – “L’entrecote” 5 Throgmorton Street 020-7638-6325 |
Gows Restaurant 81 Old Broad street 020-7920-9645
|
View City to Tate in a larger map
ממש כתוב נפלא כל כך שנון נהנתי מאוד מאוד מחכה לעוד.
כשאגיע ללונדון אנסה לעקוב אחריכם, התערוכה נשמעת מרתקת.
ביצי פברזה ניראים להיט!