סופ”ש בדבלין

פוסט אורח מאת הסטודנט

טוב. כותבי הבלוג הפעילו עלי לחץ פיזי מתון, והחלטתי לשם שינוי להיענות לבקשתם ולחלוק קצת רשמים מסוף שבוע של שכרון חושים שבילינו, ‘סטודנט’ ובת זוגתו, באחד מהפרברים הקצת יותר רחוקים מהכרך – רק 45 דקות מגטוויק.

אולי אני מסתבך עם כמה אירים, אבל הרושם הראשוני בדבלין הוא באמת טיפ טיפה כמו חצר אחורית של האימפריה לשעבר: הלבנים החומות, הבתים עם קומת המרתף האנגלית הפונה לרחוב, פאבים אפלוליים והנהיגה בצד הלא נכון של הכביש. אבל בדיוק כאן נגמר הדמיון. כפי שהבנו די מוקדם, האירים הם עם גאה ולבבי, ויפטרו בבוז כל ניסיון להשוות בינם לבין האנגלים.

לדבלין הגענו בזכות המלכה הבלתי מעורערת (טוב, אולי קצת, אם תשאלו רופא נפש) – ליידי גאגא בכבודה ובעצמה, שנתנה הופעה באצטדיון AVIVA. נחתנו ליום שמש מפתיע בנמל התעופה הסימפטי, ובעל הדירה ששכרנו – בחור סימפטי עוד יותר – בילה איתנו לפחות 45 דקות בשיחת נפש שכללה בין היתר המלצות לבתי הקפה והפאבים היותר שווים בעיר.

כשיוצאים לרחוב מיד מבחינים בהבדל הכי גדול בין דבלין ללונדון. שקט. פתאום אף אחד לא עמד בדרכנו וגם אנחנו לא הפרענו לאחרים כשביצענו פניות חדות בהליכה חסרת החלטיות אופיינית לתיירים.

התחנה הראשונה בתנ”ך בתי הקפה הייתה Fumbally – מעין מתחם תעשייתי עם תקרות גבוהות שהוסב לשמש מקדש קפה, מאפים וסלטים מצוינים. בחרנו שולחן אקלקטי למראה וקרוב לחלון כדי לספוג שמש אירית חמקמקה. הקפה וארוחת הבוקר בהחלט הצדיקו את עצמם, כך שהחלטנו ש’הבחור’ יודע על מה הוא מדבר.

אתרי התיירות בדבלין מרוכזים די יפה בתוך העיר, ולא צריך יותר מדי מאמץ כדי לכסות את כולם ביום-יומיים. אחרי סיבוב קצר בTrinity College, Grafton Street והשתרעות ב-St Stephen’s Green – כולם חביבים ומסבירי פנים, במיוחד אחרי פיינט של גינס בקרבנו, החלטנו שקצת תרבות לא תזיק לנו. מאחר שגאגא תספק לנו מספיק מוזיקת מיינסטרים באותו סופ”ש, החלטנו ללכת על קצת פרינג’ – ודבלין סיפקה את הסחורה בענק. תיאטרון Smoke Alley מציע מבחר של הצגות שוליים ממוחם הקודח של הדבלינאים. אנחנו ראינו אחת בשם Straight to DVD שעוקבת אחרי חבורת צעירים שמנסים באופן די פתטי לייצר סרטון DVD על האולימפיאדה. מי שמעוניין בהצצה לבילוי מקומי אותנטי – מובטחת לו חוויה אנתרופולוגית הזויה אבל מעניינת.

http://www.fringefest.com/programme/straight-to-dvd

כרטיסים להצגות השונות ניתן לרכוש במתחם Project Art Centre ב-Sycamore street, שם גם נחתנו בסיום במסעדת Eden שהומלצה לנו על ידי ‘הבחור’. ללא ספק אחת הבחירות המוצלחות: המסעדה פונה לכיכר הפנימית שבה מתקיימות הופעות חיות, והמטבח פתוח לרווחה א-לה-ג’יימי אוליבר. גם אוכל טוב היה שם: מנות ראשונות של מולים ו-Haddock עשו את העבודה, ולמנה העיקרית המלצר בחר עבורנו צלעות כבש בליווי Pasty כבש. כיוון שהמנות העיקריות בוששו להגיע, מנהל המקום פינק לסיום גם בטירמיסו שמשאיר באבק הרבה מסעדות בלונדון הגדולה.

שמחים וטובי לב כמעט פנינו לחזור לדירה, אבל האורות והצלילים ב-Temple Bar, מעוז התיירים, השאירו אותנו ערים בלוויית עוד כמה פיינטים מה-Porterhouse, בר שוקק חיים עם כמה מותגי בירה מקומיים די מוצלחים. דבלין בסופי שבוע פשוט מסרבת ללכת לישון, עם מוזיקה חיה בכל פינה והרבה, הרבה, אלכוהול.

כדי לתקוף את ההנג-אובר איפה שהכי כואב לו, השכמנו למחרת לבוקר ספורטיבי. שמנו פעמינו ל-Phoenix Park, שהוא, אליבא ד’הבחור’, הגן העירוני הגדול באירופה, ושם שכרנו אופניים בכניסה לפארק כדי לעודד את רצי המרתון של דבלין שהתקיים באותו יום. הפארק מקסים, מרושת בשבילים נוחים, ואפילו רצי המרתון איכשהו חייכו לשוטרים שהביטו בהם בפליאה מהולה ברחמים.

מובן שהרווחנו ביושר את כוס הקפה הבאה שלנו. והפעם באמת הלכנו רחוק כדי להשיג אותה. ברחוב Lombard  פינת Emorville Avenue, כאילו משום מקום, מבצבץ לו קפה שכונתי מקסים בשם Bibi’s שמגיש ארוחות בוקר לתפארת לצד מקיאטו ראוי לשמו. אפילו Vogue הזכירו אותו לצד טובי בתי הקפה בלונדון, בכתבה שמוסגרה ומפארת את תא השירותים. אם אתם בסביבה – מומלץ ביותר!

כאן כבר הצטרפו אלינו שני זוגות החברים מלונדון שהגיעו לצפות בהופעה בערב, והאווירה בעיר הפכה ליותר אלכוהולית ככל שהתקרבה השעה. את הדרך לאצטדיון כבר עשינו עם נהר אדם, אבל מצאנו מפלט קצר במסעדה איטלקית מאוד קרובה לאצטדיון – Millers Pizza Kitchen. הצוות האיטלקי במקום האינטימי והחביב הזה הוציא פיצות נפלאות מהמטבח והתמודד בכבוד עם עשרות בנות בפאות בלונדיניות צעקניות. היה כל כך טוב שחזרנו גם אחרי ההופעה, עם כל החבר’ה, לארוחה קצת יותר שקטה ששוב לא אכזבה אותנו.

על ליידי גאגא יספרו כבר גדולים ממני. רק אומר שהגברת נתנה ערב בלתי נשכח, במהלכו שלפה מהקהל ארבעה מעריצים ממררים בבכי מהתרגשות, החליפה שבע סטים של תלבושות ונשבעה אמונים לאירלנד כשחוטיני לגופה. היה גדול.