ליבי במזרח ואנוכי בסוף המערב. מזרח לונדון ועוד.

הביקור הקצר של אחותה שלח אותנו לשולחן התכנונים. כיצד אפשר לבלות עם היפסטרית לייט מרחוב בזל בת”א, חובבת אופנה ואומנות (כמו אחותה), שורפת קילומטראז’ רבים בהליכה (כמו המשפחה כולה) ומבלי להוציא 100 ליש”ט לראש ל-יום. התשובה שעלתה לשנינו מייד: East London.

כבר הכתרנו את מזרח העיר כממלכת ההיפסטרים, כבר דיברנו על סצנת ה-london street art ששולטת בקירות מזרח הבירה, ומה שנותר כעת הוא לבקר בעורק הראשי של ממלכת בגדי יד שנייה, דוכני רחוב ובייגל’ס שפתוחים 24 שעות ביממה – המסע אל בריק ליין.

אנחנו מדברים רק על צפון בריק ליין (לא רחוק משוק ספיטלפילד) מאחר ובאיזשהו שלב של האיזור- אם תדרימו למעוזות White Chappel, אווירת טורקמניסטאן משתלטת על סצינת ההייפ הלונדונית. ציורי הגרפיטי מתחלפים בצריח מסגד הענק של מזרח לונדון, הפרוזן יוגורט הופך לחנויות קארי ועגילי האף מפנים מקום לבורקות מסוגננות (בשחור).. ברשותכם – נעבור לצפון-מזרח…

חנויות ה-Vintage

---

 

ככל שמצפינים, הרחק מדוכני שוק Spitalfield המסוגננים ומתומחרים בהתאם לבוטיקים שלצידם (תחנת הטיוב Liverpool Street Station פלוס כ-10 דק’ הליכה) ניתן למצוא יותר ויותר חנויות בגדי Vintage, ברובם יד שנייה (באמת או רק במראה), הפזורים להם ברחבי בריק ליין או בסמטאות המאונכות לשדרה.

בסוף שבוע מתמלא הרחוב גם ב-Vintage Fairs מאולתרים ומכירות “פופ-אפ” של פריטי ווינטאג’ שצצות להם באיזור. הצלחנו לשים את עינינו על שוק ווינטאג’ שהכיל ברובו מדי צבא גרמניים, מכירה של Levi’s  ב-25 £ (ממקור לא ידוע) ופריטים מסוגננים אחרים – ביגוד פריקי, ריהוט ישן, אביזרים חסרי שימוש (פטיפונים, מקלט רדיו משנות ה-60, מסגרות ועוד).

האחות, פינקה את עצמה ב-Frogz – פרוזן יוגורט עצמאי ברחוב Hanbury שבו התחלנו את המסע, והתקדמנו לעבר חנויות הווינטאג’ שעל הרחוב, כאשר יצורים בכובעים, משקפי שמש משוגעות, עגילי פלסטיק (לא בהכרח באוזן), נעלי נייקי בצבעי ניאון וכיו”ב (אתם קולטים את התמונה) – צובעים את הרחובות.

Oh Baby היא חנות קטנטנה וצרה לתינוקות היפסטרים במיוחד, עם בגדי תינוקות שמעוצבים כמו חליפות וגרסאות מוקטנות לתינוקות של דגמי מעצבים מוכרים. היא התפעלה מגרסא זעירה של נעלי בובה מהליין של ויויאן ווסטווד למליסה, ולבסוף הבנות החליטו שכדאי לעזוב את המקום מאחר שהוא כמעט ורכש את כל אוסף ברווזי האמבט בדגמים שונים (המלכה, כבאי, חייל וכו’).

the Tea Room היא חנות ווינטאג’ להכל – החל מאביזרים לתה וכלה בספות “לואי ה-16”. היא ממוקמת ליד ה-Bricklane Backyard Market שמציע בגדים ושלל אביזרים (שם נראו מעילי הצבא הגרמני, שגם נצפו מאוחר יותר ברחוב נלבשים , ולמותר לציין שלא ע”י חייל גרמני…)

 

 אוכל במזרח לונדון

---

 

ככל שהתקדמנו לצפון הרחוב –  חנויות הווינטאג’ מתחילות אט אט להידלל,  ודוכני אוכל מבצבצים להם. דוכני אוכל הודי, אוכל מקסיקני, וגם בתי קפה מסודרים תופסים את מקומם לצידי ציורי הקיר שהספיקו להשתנות (ולא לטובה) מאז הבלוג האחרון שלנו בנושא. כך למשל עיריית לונדון מחקה לה את הציור האהוב של PEZ, ובכלל היה צריך מסע יותר דקדקני כדי להבחין בציורי הקיר הנחבאים בסמטאות. כנראה שבכל זאת כדאי להציץ ב-Hooked Blog לפני שיוצאים “לצוד” ציורי גרפיטי.

רק תוך כדי הליכה התברר לבנות שהסיבה האמיתית שהוא הוביל אותן במעוז שכונת ההיפסטרים, היא התשוקה ל”בריק ליין בייגל”. השדרה מתהדרת בשתי חנויות בייגל הפתוחות 24 שעות ביממה, ומציעות בייגלים במספר מילויים “יהודים” כמו – סלמון וגבינת שמנת או קורן ביף, עם חמוצים וחרדל.

Bagel Bake – המקום המועדף עליו ועל מספר קולגות שכבר שלחו מתמחים מסכנים בנפתולי מזרח לונדון רק בשביל למלא אחר תענוג ארוחת הצהריים שלהם – היא גם מאפייה לכל דבר, המתמחה במאפים יהודים (בייגל ראה להלן) ואפילו עוגת גבינה.

בשום מקום אחר בלונדון לא תמצאו כזה Value for Money – פחות מ-5 £ עבור בייגל עם סולט ביף (השם האנגלי לקורן ביף -הלונדונים, עודכן ספט’ 2015) ופחית קולה. התור לא מסודר, המוכרות יהודיות רוטנות והטעם נפלא (מומלץ להצטייד בקיסמים מראש!). לא כשר.

קצת אומנות וגם בגדה הדרומית

---

 

אחרי הבייגל המשכנו לחפש את ציורי הקיר ברחבי שורדיץ’, לכיוונו של Old Street. ברחוב Red Church עדיין אפשר למצוא כמות בלתי מבוטלת של גרפיטי, ואפילו הוא זיהה PEZ קטן ששרד. שמנו לעצמנו mental note לנסות בעתיד בראנץ’ ב-Albion שרחוב Boundry, בית קפה וחנות מזון עם מאפייה – שנראתה לנו שווה במיוחד. המשך יבוא.

כשהוא שבע ושבע רצון הוא מייד הודיע שהתחנה הבאה שלו תהיה מסך הטלוויזיה להספיק לתפוס את הליגה האנגלית. ואילו הבנות המשיכו בעזרת ה-Northern Line לגדה הדרומית, שם הגיעו ל-Hayward Gallery לתערוכה חדשה של אומנות סינית עכשווית: Art of Change: New Directions from China.

התערוכה מציגה עד תחילת דצמבר וכוללת מיצגים חיים: אנשים עם כותנות משוגעים עוברים בין המבקרים, אומנית ישנה על מדף, מציג שנשען לאחור בתנוחה בלתי אפשרית לאורך זמן, ועוד שלל מוזרויות שגררו תגובות מהקהל. הוא באותו הזמן נדחק באוטובוס באיזור קמדן כדי להספיק לשריקת הפתיחה, אך מצא את עצמו ‘מוריד’ בירות בפאב השכונתי עם חבר אוסטרלי – שבת לונדונית טיפוסית.

ה-Hayward Gallery נמצאת בתחום מתחם שנקרא ה-South Bank Center על גדות התמזה, שמכיל מגוון מסעדות ובתי קפה, ומציג מופעים וסרטים. באותו יום שבת מסביב למתחם הוקם גם שוק אוכל קטן אך שוקק שגרם למקום להיות עמוס במבקרים וסועדים. אחר כך חצו הבנות את ה-Waterloo Bridge, היוצא מהמתחם ומחבר את הגדה הדרומית לסיטי של לונדון, והתפעלו מנופו של רובע Westminster הנשקף מעל המים.

החזרה לדירה במוצאי יום השבת חיברה את סופו של מסע הכולל היפסטרים, אומנות רחוב, אומנות קונספטואלית ואפילו האנג אובר קטן. המסע בעקבות שביל האבנים הצהובות (אדומות במקרה של בריק ליין) התגלה כמוצלח –  בוקר שמשי ואין צורך בהרבה מזומנים כדי להנות ממזרח העיר.