על הדבש ועל העוקץ…

ההחלטה לסעוד ב-Honey & Co – המסעדה הים תיכונית עטורת השבחים של יוצאי אוטולנגי – נפלה כבר מזמן. הוא מתלהב מהאפשרות לאכול חומוס ושווארמה שאינם לבנונים או טורקיים (בהתאמה) והיא ‘מוכנה הייתה לנסות’… מאחר שהמקום קטן/סגור ביום א’/נמצא ברחוב Warren הממוקם בצורה לא נוחה עבורנו בקצה הצפוני של פיצרוביה – עד עתה ההחלטה לפקוד את המקום נותרה תיאורטית. רק בשישי האחרון, בשעה מוזרה לאוכל לכל הדעות (“Linner” בין Lunch ל-Dinner), התחלנו בהייק מכיוון סוהו לפאתי פיצרוביה, בכדי לנסות את הפלא הישראלי עליו כולם מדברים.

שולחן אחד מבין השניים שבחוץ עמד והמתין לנו, מה שהתאים לאור משחקיה של השמש האנגליה שהחליטה להפציע אחרי בוקר גשום. יש לציין כי למרות השעה המוזרה – המקום היה יחסית מלא, ואפילו את הדלפק מילאו בשלב מסויים שתי אנגליות שהחליטו ‘לרדת’ על צלחת חומוס ממש כאילו גדלו אצל אבו-חסן. Right on sisters  !!

הרעיון ב-Honey & Co פשוט למדי – לוקחים אוכל ישראלי -> מקטינים אותו -> ממלאים אותו בטעמים ותבלינים חזקים -> מוסיפים אלמנטים מעניינים (הרבה רימון למשל) -> גובים מחיר של לונדון -> והופכים לשיחת העיר! אוקי, אם אנחנו נשמעים לא מפרגנים – אנחנו מתנצלים – זו לא הכוונה! האוכל ב-Honey & Co טעים וגם כלכלית לא נהרסנו מהביקור במקום, אבל כיאה לישראלים שיושבים אל מול צלחת של חומוס וטחינה – ציפינו למשהו קצת יותר ‘כמו בבית’. כך שאולי הטעות היא שלנו.

ונסביר: צלחות המזטים (Mezze) שהזמנו לפתיחה היו דווקא החולייה החלשה בכל הארוחה הזאת. שוב, זה לא שלא היה טעים (למרות שהוא לא היה מבסוט מהחומוס כלל וכלל) רק שהשפע שמילא כל צלחת היה לוקה בחסר.. חצי בויקוס פר אדם, חצי פיתה קטנה, ורבע קלח תירס (מי ידע שאפשר בכלל לחתוך תירס כ”כ קטן) – כולם טעימים – הביאו לו את הסעיף. תוספת טחינה (£2.5) ועוד ‘פיתית’ (£1) בכלל גמרו אותו…

המנות העיקריות הצליחו להציל את הכבוד הישראלי: הוא – שווארמה טלה עם סלט כרוב ועגבניות, מוגשת על פיתה עם הרבה רימונים וטחינה בצד (לבקשתו, במקום היוגורט שמגיע במקור) והיא – ‘שווארמת’ כרוביות (כרובית לבנה ורומנסקו ירוקה), עם הרבה טחינה ושוב – רימונים, משובצת בחתיכות פיתה קריספית עם זעתר. שתי המנות טעימות ונדיבות.

על הקינוחים, שנראו דווקא טובים, וויתרנו לאור השעה (למרות שהבטחנו לחזור ולנסות את העוגת גבינה-קדאיף שהמלצרית הספרדייה המליצה בחום ים תיכוני אופייני יחד עם קפה טורקי). האווירה במקום הוסיפה לתסוס גם כאשר האנגליות סיימו את החומוס ויצאו לסיים את הדרינק בחוץ. גם שולחן הילדים עם המבטא הדיקנסי הכבד התפזר, ונראה שהמקום מתחיל בכוננות ספיגה לשולחנות של שש וחצי ואילך..

Honey & Co הוא מה שהיה מתקבל אם אוטלנגי היה בעצמו קצת יותר בסיסי וצנוע. הטעמים החזקים והמעניינים הובילו לשורה של ביקורות מפרגנות למקום בעיתונות הבריטית ובצדק – זוהי בהחלט מסעדה בה “הקוקניים” הצמאים לקצת טעם וגיוון – לא נתקלים בכל יום. הפינה הישראלית לא נעלמת מעינינו – יש לנו זוג חברים ישראלים שפוקדים את המקום בדבקות לשקשוקה של שבת בבוקר, והם לא היחידים. אנחנו אולי ציפינו למשהו קצת יותר ביתי-ישראלי.

בסופו של יום ה-“Linner” שלנו הספיק לנו לסגור את פינת התזונה של ערב שישי, ואפילו הצלחנו לחזור הבייתה עוד לפני ששאעבס יורד על העיר הנכרית. מומלץ בכללי – לא בהכרח מתאים למי שסובל מגעגועים הביתה.