40 דקות לקח לרכבת מקינג’ס קרוס למצוא את התחנה המנומנמת של היטצ’ין. 40 דקות שבסופן מצאנו לנו בקלות מונית שתיקח אתנו לחוות קדוול – לאחר שהיא במקרה נתקלה בתמונה סגלגלה ב’דיילי מייל’ שהובילה אותנו לטיול ספונטני של יום ראשון.
£4 דמי כניסה זיכו אותנו בכרטיס כניסה, זוג מספריים ושקית ניילון בשביל ‘לקטוף כפי יכולתך’ ואטוטו מרבצי הלבנדר הסגול נפרשים בפנינו, למה שהסתבר כחווייה ריחנית בתרבות יום א’ מחוץ ללונדון.
אז כאמור, העיירה הקטנה בת עשרות אלפי תושבים בודדים, נמצאת במרחק של בין 40 דקות ל-שעה וחצי מלונדון (תלוי בכיוון הנסיעה! ובזאת נסיים על נפלאות התחבורה הציבורית האנגלית)… במרחק עוד כשבע דקות נסיעה – נמצאת חוות קדוול שמסומנת במפה כ”Hitchin Lavender” וזורקת אותנו למרבצי הים הסגול הפרובאנסיים…
הביקור בשדה הלבנדר, מתחיל באוהל לבן ענק שמספק צל ומקומות ישיבה. עלייה במעלה מרבצי הלבנדר לראש הגבעה מלווה בריח משגע, וזמזום בלתי פוסק של אלפי הדבורים שגם הן הגיעו ליום של קטיף בחיק הטבע. אנחנו נוקטים בגישה לפיה אנחנו לא מטרידים אותן והן לא מטרידות אותנו, שיטה שהתגלתה כיעילה וכנראה שלא יושמה כראוי ע”י הילדה הבריטית הקטנה שהתחילה לבכות בטירוף בקצה הרחוק של השדה… עד החתונה זה יעבור!
בעוד הלונדוני/תאילנדי עסוק בקדחתנות בקטיף, הלונדונית מפעילה את היד המצלמת כאילו לפחות היתה פרילאנסרית בשירות הנשיונל גיאוגרפיק. מרדף אחרי פרפר צבעוני מעייף אותה, ועל אחד מספסלי העץ שבקצה השדה – אנו מגלים מהעלון שבידי שכנותינו האנגליות – כי במקום ישנם בין 5 ל-7 סוגי לבנדר שונים, בעוד התאילנדי עד עתה התרכז לו רק בסוג אחד. לא טוב!
לאחר כבוד, פתחנו במסע קטיף מטורף במורד הגבעה כשאנו מכסים גם את מרבצי הלבנדר הלבנים-אפורים ותכלחלים שמעולם לא הכרנו. במקביל נשלחות ב-whatsapp תמונות למשפחות, שמגיבות בהתלהבות. אין יותר מאשר אי אלו מילים כדי לתאר את היופי והניחוח שנספגים בקרבנו במשך שעה וחצי בחסות הפרחים הסגולים והדבורים. במקום עוד כעשרות מבקרים שעסוקים בקטיף ובצילומים משל עצמם, כאשר רוב בולט מסתמן לקבוצות תיירים מסין שרק האלים יכולים להסביר כיצד ידעו להגיע לפה…
מאחר שצריף החווה המציע סחורה (בעיקר מאיך לא – לבנדר), שתייה קלה וכיבוד – היה עמוס עד אפס מקום, החלטנו להתקשר לסוג נהג המונית המקועקע ולנסות – ע”י נהיגת שודים אחראית – לתפוס את הרכבת של שעה 13:50 חזרה ללונדון. סוג לא איכזב ועמוסים בשקיות לבנדר שדיכאו את ריח האוכל שממלא בד”כ את הקרונות (מי אוכל נודל’ס ב-10 בבוקר חבר’ה!?!?!?!) חזרנו לנו ללונדון עייפים, מרוצים ובעיקר שבעי נחת מיצר ההרפתקנות שגילינו (לא פשוט ללונדונים עצלים לצאת מהפוסט קוד ביום א’ – קצת פירגון!!).
חוות קדוול היא מקום חביב להעביר כמה שעות ואפילו כאפשרות בדרך לקיימברידג’. עונת הלבנדר מסתיימת אי שם בשלהי אוגוסט, וכדי ‘לשחק על בטוח’ ניתן להרים אליהם צלצול ולשאול (כולל הנחייות הגעה) – החבר’ה מאוד נחמדים ונכונים לעזור.
