!…London Calling

הביקור של י’ בסופה”ש (לא זה ממסיבת הרווקים בברלין, אלא י’ אחר שלהלן ייקרא “ה-י’ המזוקן”), כאשר הלונדונית (שוב) נאלצה לקפוץ לארץ הקודש, הותיר את הלונדוני בתפקיד של מדריך תיירים. י’ המזוקן, שבד”כ מוביל בגאון את מ’ ואת שחר ברחובות הקשוחים של תל-אביב, מצא את עצמו בתפקיד הלמינג התורן, והוסיף ללכת ישר כל עוד לא נאמר לו אחרת (“Mind the Gap please”).

אבל מה לעשות שי’ הוא דווקא מהחבר’ה המחוספסים שמעדיפים לבלות בסליז של איסט לונדון וקמדן, ומוותרים על ערב במסעדת מישלן (wtf י’ ??). כך מצאו את עצמם הלונדוני וי’, עם מוחות ספוגי בירה, מבלים במיטב המקומות ששורדיץ’ מציעה ל-Londoner המזדמן. סוף שבוע שכולו מסע דילוגים בין אנגלים שיכורים והרבה אוכל שמנוני. הלונדונית שובי הביתה!

 

את סופה”ש פתחנו עם ביקורו של י’ המזוקן בסיטי, שם הרווינו את צמאונינו בחברתם של הסיטי בויז השיכורים בקרבת בנק אוף אנגלנד. לאחר מכן שמנו פעמינו צפונה, כאשר תוך כדי הליכה ברחובות הסיטי בואך וויטצ’אפל בואך בריק ליין – משתנה הנוף העירוני מבנייני הסיטי הוויקטוריאנים לרחובות “האפגאנים” וחנויות הקארי, עד שלבסוף מגיעים לטריטוריה ה”שורדיצ’ית” על שלל ציורי הגרפיטי המעטרים אותה. התמצאות קצרה באיזור בו נבקר בלילה במידה וי’ המזוקן ידבוק בעמדתו וייבחר בכ”ז שלא ללכת לראות כוכבים (מישלן) ואנו כבר נאבקים עם קלקולי מערכת התחבורה הלונדונית.

 

Jubo

---

מנוחה קצרה בצפון לונדון ואנו בכיוון חזרה למזרח. בעוד אנחנו מפלסים את דרכנו, כבר יורד הלילה על Shorditch HighStreet, ואנו נזהרים לבל נלך צמוד מדי לשלל הפאבים הסליזים שיהפכו מאוחר יותר למועדוני חשפנות ככל הנראה טראשים במיוחד. נוותר על החווייה. חוץ מהמקומות הללו, רובע שורדיץ’ דומה יותר לגרסא הלונדונית של פלורנטין, עם רחובות קטנים ומוסדות וותיקים שנעלמים מעיני התיירים, שבקושי תמצאו פה.

רחוב Rivington הוא דוגמא ערה לכך, מסוג הרחובות שמרגישים כמו סימטה שאינה נגמרת, ובעצם זה בדיוק מה שהוא. ברחוב מועדונים ופאבים וכן את ה-Comedy Cafe Theater, בית הסטנד-אפ של איסט לונדון שפועל בשיתוף עם ה-Bedroom Bar מוסד ששם לו למטרה לתת במה למוזיקה עצמאית ואלטרנטיבית. המקום אפלולי ורועש, בדיוק כמו שבר צריך להיראות, והוא גם מקום משכנו של Jubo – קנטינת אוכל קוריאני שפתח החבר הלטיני יחד עם  שני שותפים.

מסעדת ג’ובו זוכה לחלל משלה, יחד עם זאת קולות הבר והמוזיקה הרועשת מצליחים לחלחל פנימה. התקבלנו בחמימות ע”י הלטיני שאמר שהיום הוא יום חלש יחסית, ובאמת בשישי ב-9 וחצי, רק אנחנו ועוד כ-4 סועדים פקדנו את המקום. שיחת חולין שמתגלגלת לשיחת נפש עם הלטיני (ששימש גם כמנהל המסעדה באותו הערב ועל כן נאלץ לעזוב אותנו כל כמה דקות), יחד עם בירת Hite קוריאנית ואנחנו נכנסים לראש שג’ובו מנסה לשדר. הלטיני משחרר את אחת המלצריות מוקדם, ודווקא אז מרפי והחוקים המשוגעים שלו מחליטים להיכנס למסעדה יחד עם עוד כעשרים סועדים אסייתים (חלקם קוריאנים) שחזרו למקום אחרי שראו כי טוב באחד מימי השבוע.

התפריט של Jubo בסיסי ומציע עוף קוריאני – רצועות חזה או כנפיים (המממ..מה עושים עם שאר החלקים??) מטוגנות ברוטב צ’ילי מתוק או שום, ספיישל 2 כנפיים ו-2 רצועות עם בירת Hite ב-£10 בלבד, סטייק סנדוויץ’ או “ציק’ן רול”, לחמניות סיניות מאודות במילוי חזיר או פטריית פורטובלו ואוסף של חמוצים קוריאנים וקימצ’י.

בהמלצת הבעלים שלא הפסיק לעטות חיוך על פניו הדרום אמריקאיות בעודו משמש כמלצר לעת מצוא
(“no good deed goes unpunished…”), החלטנו ללכת על עוף קוריאני מצויין (נכון שאין לנו הרבה בסיס לשם השוואה – אבל נהנינו!), חמוצים וכמה לחמניות סיניות, וכמובן שהבירה המשיכה לזרום….

הלטיני הסביר שהשף עשה הרבה ניסיונות עד שהצליח למצוא את הנוסחה לטעם של עוף קוריאני מקורי, וששלושת השותפים ובנות זוגם היו שפני הניסיון של הדבר הזה (הרבה שומן רווי הקריבו החבר’ה…). התגובות הנלהבות מהקהילה האסייתית והקוראינית בפרט גורמות ללטיני לרוות הרבה נחת מהתוצאה.
הוא הוסיף והסביר ששיתוף הפעולה ההדוק עם הבר מהווה יחסי win-win לשני הצדדים – כאשר הבר מספק את המשקאות וג’ובו מסעיד גם את המבלים בצדו השני של החדר. הלה הלין על המוזיקה שנהיית רועשת בלילות ופוגעת בעסקים, אך נראה שגם גל הסועדים של עשר בלילה החל להתפזר ככל שהשעה התאחרה והאווירה ב-Bedroom Bar הלכה ונהייתה יותר “הארד-קר”.

את הערב בשורדיץ’ סיימנו בכמה פאבים מקומיים נוספים, שאין יותר מדי מה לספר עליהם לנכדים (וכנראה שגם תאי המוח של הזיכרון כבר לא היו במצב פעילות כך שגם אם נרצה…)

 

בירה וכדורגל

---

אף ביקור של ישראלי לא יהיה מושלם ללא ביקור באפל סטור.. אז כמובן שי’ המזוקן היה חייב להשכים קום בשביל פגישת תיקונים בקובנט גרדן בשבת בבוקר. כיאה למוסד צבאי כמו האפל סטור, ברור היה ששני מבקרים בעלי מבטא זר עם האנגאובר עצבני לא יורשו ע”י הג’ניוס גיק התורן באגו טריפ להירשם לפגישה כארבעים דקות לפני הזמן. לפיכך, נותר לנו רק לבלות בפאב הקנדי האהוב עליו, ה-Maple Leaf ולהתחיל את הבוקר עם Hair of the Dog בדמות של בירות Sleeman ו-Moose Head קנדיות (“תביא לי רד מוס ירוק!!”) . מאוחר יותר גם הספקנו לצפות בטלוויזיה בהתחלת המשחק של ליברפול וניוקאסטל בשידור קופצני ותקוע במיוחד, ורק אז לשים את פעמינו למקדש שנקרא איצטדיון האמירויות, כי מסוט אוזיל היה צריך לפרק את נוריץ’. שבת.

 

בערב י’ המזוקן החליט להמשיך עם ה-SMASHING (מילה אנגלית שמשמעותה בערך כל דבר בעל קונוטציה שלילית, ההיפך הגמור מ”לדרדס”) בקמדן טאון. הדבר הסתדר מצויין עם התוכנית של הלונדוני ללכת לישון, נוכח העובדה שקמדן טאון, בדומה לפאנקיסטים במזרקת דיזינגוף ושכונת סומה בסן פרנסיסקו, הם כמה דברים שהלונדוני לא רוצה כל קשר אליהם.

 

Tømmi bøy

---

שום סוף שבוע שדוגל בהוספת קלוריות מיותרות לא יהיה מושלם בלי המבורגר. בריטניה כבר מזמן מאיימת על התואר של ארה”ב כמלכת הבורגר & צ’יפס, וזאת לאור ריבוי מקומות ההמבורגר שנפתחו בבירתה בשנה שחלפה. מוסדות אמריקאים כמו Shake Shack, Five Guys ועוד עשו עלייה אף הם, אך ההמבורגרים הקוקניים שעשויים מפרות בעלות מבטא סקוטי כבד, מספקים חווייה טובה לא פחות.

ולמרות שי’ המזוקן הספיק לדחוס את אחד ההמבורגרים המצויינים של Honest Burgers בקמדן טאון בערב הקודם, הביקור אצל Tommi’s Burger Joint היה כמעט מתבקש לאחר בוקר “קשה” של תרבות במוזיאון הטייט מודרן והליכה בשוק הנטוש של מלטבי סטריט. באופן מפתיע מדובר ברשת המבורגרים איסלנדית, שפתחה סניף ראשון במרליבון, אך המקום נראה כמו דיינר בורגרים אמריקאי לכל דבר ועניין למעט העובדה שאת השם טומי מאייתים עם “i”…

התמזל מזלנו לתפוס שני מקומות על החלון, כאשר חוץ מאלו – המקום היה מלא לחלוטין. אצל טומי אין יותר מדי מה לאכול למעט המבורגר (£9 יחד עם צ’יפס), סטייק בורגר, בירות ומילק שייק. הלונדוני התלהב במיוחד מאוסף הרטבים (ברנייז בעלות של 70 פני, וכל השאר חופשי – קטשופים, צ’ילי למינהם, מיונזים, חרדלים, צ’טני, ועוד!) שמשפרים את החוויה לצד חמוצים שזורמים חופשי (תופעה נדירה במזללות הבורגר האנגליות).

ההמבורגר עצמו היה טעים, אבל קצת קטן, מה שגרם למוכי החמרמורת לבצע השלמות בדמות גלידה איטלקית בסוהו בג’לופו.

בסופו של סופה”ש קשה במיוחד תמיד מחכה לה מונית שלוקחת לשדה”ת וצריך לחזור למציאות ולחדר-כושר. עם זאת ועל אף זאת ביקורו של י’ המזוקן סיפק ללונדוני אתנחתא נזקקת כאשר מזלגות המישלן פינו את מקומם לאוכל שאוכלים בידיים. צריכת הבירה האקססיבית היא כנראה לא משהו שהלונדוני צריך גם בסופה”ש שלו – במיוחד נוכח הרגלי השתייה של הקולגות האנגלים – אם כי אף היא הייתה מרעננת. בשבוע הבא יחברו הלונדונים זה לזו בתל-אביב ונשתדל לתת לפוסטים הבאים זריקה של לפחות 50% אסטרוגן. too-da-loo !

---