לונדון 2012 – Game. Set. Match

שישי בבוקר, הציפורים מצייצות, מזג האוויר מושלם, ואנחנו – הוא, היא, אבא שלו והלונדונית הוותיקה – “minding the gap” על הדיסטריקט ליין בדרך למערב העיר. התמזה מאחורינו, עוברים גם את פאטני (אין פה ישראלים ;)) והנה אנחנו כבר מגיעים. המתנדבים מצביעים על כיוון היעד הנכסף – וכעבור עוד עשרים דקות של הליכה מהירה בשיירה (התשתית בעיר הזאת מוציאה אותו מדעתו) אנחנו שם.
ווימבלדון. 2012.

ארגנטינאי מסכן עשה את הדרך עד לפה ועומד עם שלט “ticket wanted” בכניסה. עם כל הרחמים והרצון הטוב אנו חולפים על פניו מבלי להסס. חטיבת החי”ר של לונדון 2012 בבידוק הבטחוני ועוד מעט אנחנו כבר שם – מגרש המגרשים, טורניר הטורנירים, גרנד סלאם הגרנד סלאמים. ווימבלדון.

טוב. אמנם הגענו לווימבלדון, אבל מדובר “רק” בטורניר הטניס של אולימפיאדה 2012 ולא בחווייה המקורית. יחד עם זאת אנחנו, כולל הלונדונית הוותיקה, נחושים להפוך את האירוע לכמה שיותר דומה לדבר האמיתי.
התפזרות השורות: הבנות נעלמות לשירותים, הוא תקוע בבייביסיטר על שקית הסנדוויצ’ים והדנישים ואבא שלו כבר מזמן נעלם בין מגרשי האימונים. הזעה הקרה שוטפת את עורפו – מה אם הם יאבדו את הכרטיס ולא יצליחו לחזור למגרש?! עשר דקות מאוחר יותר וחבורת הטבעת מתכנסת לצדה של שראפובה על מגרש האימונים – בדרך למקסם את החוויה עם שמפניה ותותים ב”פרגולה קפה”.

שעה של “בִּרבורים” והמשחק אמור להתחיל. דחייה נוספת בגלל גשם קל (תסגרו כבר את הגג!) – פורשים את הכיסוי שמגן על הדשא – השמש מציצה; מגלגלים בחזרה – הטפטוף חוזר; פורשים שוב – השמש חזרה; מגלגלים בחזרה, והמשחק מתחיל. איזה התרגשות. אין מילים.

שלושה משחקים. גלידה בין לבין. ה-מ-ו-ן תמונות. חזרה להביא כוס שמפניה. מזהים גם את וונוס וכל שבט וויליאמס ביציע. אוכל. מקנרו במרחק יריקה מאחורינו (!). שתייה. אווירה תוססת בשל נצחון של הצנון מ-team GB. חוויה שבאמת קשה לתאר – ותודה לאלת המזל שהגרילה לנו את הכרטיסים האלה (באמת, אנחנו לא מקומב”נים!)

* * *

שבת – קשה לקום בבוקר, לפתוח את העיניים… אבל אירועי האולימפיאדה ממשיכים וגם אנחנו יחד איתם. הכי טוב שהצלחנו להשיג זה כרטיסים זולים ל-9 בבוקר ואנחנו כבר ב-7 (לא לשכוח צריך להגיע שעתיים לפני, ממש כמו בשדה התעופה) בדרכנו על האוטובוס לכיוון ה- Horse Guard Parade.
Beach Volleyball – כדורעף חופים – הפך לספורט אולימפי רק באטלנטה 92′ וטוב שכך – כי מדובר ב-אירוע  ב-הא הידיעה של המשחקים האולימפיים! כמו שהוגדר בטלוויזיה “the hottest ticket in town”.

מזג האוויר עושה קצת בעיות כרגיל – ואנחנו עם שיניים נוקשות מתקשים שלא לרחם על הרוסיות והסיניות שלבושות בביקיני מינימליסטי. הסיניות האימתניות מוחצות את הרוסיות בלי למצמץ בכלל – כנראה שהמפלגה רוצה מדליה בכדורעף חופים (מישהו ראה חוף בבייג’ינג?).
בין נקודה לנקודה, כדי לשמור עלינו חמימים ולהפיג את הפיהוקים, הכרוז המציק מחלק את היציעים לשמות (וייט-הול, דאונינג סטריט, המאל וסיינט ג’יימס) ועושה עבודה מצויינת להעיר את הקהל: עושים את ה-“wave”, קריאות של “אולה” ואפילו אבא שלו “נתפס” בעדשת המצלמה על המסך הגדול מתופף על תופי בונגו ווירטואלים לקול מחיאות כפיים של הקהל.

אם כל זה לא מספיק – קבלו את להקת ה-Horse guard parade. דואגים בשיא הקור לצאת עם ביקיני ולהקפיץ את היציעים. במעברים רכבת קונגה של הקהל המתלהב מצטרפת לקצב. ממש החוף של ריו (מינוס השמש… והים…).

כמעט שכחנו – בקונטרסט מוחלט – מופע החימום היה של להקת המשמר הוולשי המלכותי, שניגנה נעימות של “the A team”, טייק דאת’, הג’קסונים ועוד. יותר הזוי מזה לא יהיה לכם ב-7 בבוקר.
בהמשך – הברזילאים יוצאים ואיתם גם השמש, מתחיל להיות פה חם – במיוחד כאשר אליסון הענק חוסם כל כדור אפשרי של הגרמנים. שתי מערכות קצרות ואלופי העולם עוברים עוד משוכה בדרך למדליה. משקנאדה.

עוד שני אירועים אולימיפיים נכנסו ליומן, והוכתרו כהצלחה מסחררת. הראשון – איטי ומותח בהתאם למסורת עתיקת יומין של מועדון בעל היסטוריה מפוארת; השני – מקפיץ, מהיר ועצבני. בשניהם היה לנו כיייייף – פשוט לשבת ולקוות שלא ייגמר. חמש מדליות זהב.