Sunday Morning

הפשרה הוסכמה, החוזים נחתמו והעטים הונחו בחזרה: ראשון בבוקר – במרליבון ; ראשון אחה”צ – רואים את מחזור הסיום של הליגה האנגלית. שני הצדדים מסכימים, וכבר הרבה זמן שרצינו לכתוב פה על הרחוב הכי שמשי בלונדון – שהפך לתחנה הקבועה שלנו בימי ראשון בבוקר – Marylebone High Street.

אם היינו צריכים להספיק ביום אחד לעבור על כל המוסדות ששווים ביקור במרליבון – כנראה שהיום הזה היה נמשך 72 שעות לפחות. ניסיון של חודשים מספר מצטבר כאן בפוסט בודד, שמוקדש כולו לרחוב הכי שיק בווסט אנד. כיאה לרחוב שיק – כבר השם מרליבון מתחיל עם איזשהו טוויסט: לא אומרים כמו שכותבים ולכן אפשר לזהות מי נשמע כמו תייר מקילומטרים… מחוכם לא?

בין האטרקציות שמציע הרחוב – ואנו לא כוללים את העובדה ששכר דירה פה הוא מהיקרים בלונדון (נדבר רק על דברים כיפים 🙁 …) : ארוחות בוקר ארוחות בוקר ארוחות בוקר ; חנויות מעצבים ; ברים מפונפנים (ממש לא English pubs) ; חנויות עיצוב וריהוט ; ואפילו חנות ספרים מיתולוגית אחת.
הרחוב מצוי מרחק יריקה מאוקספורד סטריט המוכר – ועדיין הוא רחוק מהמולת התיירים המאוסה. אין ספק שמרליבון היי סטריט הוא הרחוב “לראות ולהראות” – יחד עם זאת לא תראו פה סלבס הוליוודים, אלא רק אושיות שמבינות עניין (גגלו מת’יו וויליאמסון למשל).

The Providores

---

היום חזרנו ל-Providores. מדובר במוסד לונדוני שקטף (כמעט) בכל בלוג שמצאנו ברשת את התואר “הבראנץ’ הטוב ביותר בלונדון”. למי שלא מבין את הקונספט של הבראנץ’ האנגלי – כנראה שאתם מתבלבלים עם התייפייפות צפון תל אביבית. באנגליה – בראנץ’ היא סיבה טובה לאכול ארוחת בוקר שמשלבת גם מנות עיקריות וקינוחים, ויותר חשוב מהכל – אופציה לקוקטיילים כבר משעה עשר בבוקר, מבלי שתסומנו כאלכוהוליסטים ע”י חוג המשפחה והחברים.
אבל ברצינות, ה-Providores היא מסעדת טאפאס ניו זילנדי, שמשלבת טעמים ים תיכוניים, אסייתים ומקומיים, עם תפריט יינות ניו זילנדיים מרשים. קצת שונה מכל מה שהכרתם, ועם זאת – מאוד מוכר. המסעדה מחולקת לקומה העליונה – הדורשת הזמנה מראש ושם התפריט “כבד” יותר והעיצוב מעונב, והקומה התחתונה – Tapa Room – יותר רעשנית, צבעונית, עם מקומות ישיבה בחוץ (מעט) ובעיקר תור המתנה מכובד.

בזמן שהוא המתין לשולחן (כעשרים דק’ לדברי המארח) – היא הלכה ל-Fromagerie, מוסד מקומי אחר עליו נדבר בהמשך. מאחר שזמן ההמתנה שם היה זהה, ויותר מזה – הוא איכשהו הצליח להתיישב לאחר כחמש דק’, ה-Providores ניצח. הבלאדי מרי והמנגוליני (קוקטייל שמפניה-מנגו) כבר הונחו על השולחן והאוסטרלי הצטרף אלינו, מתנצל על האיחור.

למקום תפריט בראנץ’ מיוחד לסופה”ש, והמנות ברובן מורכבות מביצים. היא התלבטה בין ביצים עלומות עם אספרגוס ופרמזן על לחם תירס, לבין ביצים עלומות עם סלמון ותרד על טוסט מלחם אגוזים ורוטב הולנדייז עם טוויסט יפני (מנת הדגל). המנה השנייה ניצחה כשהמלצרית גם ניאותה להוסיף אספרגוס בצד. שילוב מנצח.
הוא הזמין סרדינים (שוב סרדינים!!) על טוסט עם עגבניה צלויה ובצד תוספת ביצי עין. מצוין.
האוסטרלי שזרם עם הבלאדי מרי וזיתים מתובלנים (מעולים!!) לקח עוד מנה שהמקום מפורסם בה – מנת הדגל של מסעדת “צ’אנגה” באיסטנבול – ביצים עלומות עם יוגורט טורקי ברוטב צ’ילי. אמנם לא ממש טעמנו אבל נראה היה שהבחור נהנה – הוא לא הפסיק להלל את האוכל תוך שהוא מוסיף שגם בתל-אביב יש אוכל טוב (כנראה כדי שלא נעלב).
לסיום – קפה. הקפה של ה- Providores מופיע בספר הקפה הטוב של לונדון (זאת למדנו מזוג תיירים אסייתיים שככל הנראה היה מצוי במירוץ מרתוני לסיים את כל הקפאין בבירה האנגלית) והוא בהחלט מצדיק זאת.

במקום גם מבחר של יוגורטים, מאפים ומנות טאפאס קטנות. למי שמעדיף את הבחירה הלא אלכוהולית – תפריט סמות’יס ומיצים טבעיים מגוון (אפילו אצת Spirulina !!)

לסיכום, ה-Providores אחד מהמקומות שמצדיקים ביקור. בכל פעם שהיינו פה – בין אם לארוחת בוקר מוקפדת עם דוד שלו שקצת התבשם (“where is the bread?! this guy promised me bread!!! “), ובין אם לצהריים או אפילו סתם לקפה – תמיד איכשהו ניתקלנו גם בישראלי מוכר. חבר מעבודה ישנה, מכר מהשכבה וכיו”ב – כולם מכירים את המקום. מומלץ.

 

Le Pain Quotidien

---

מי שמעדיף את האופציה הקלילה והזולה יותר (לא בהרבה), יימצא במעלה הרחוב את הסניף המקומי של הרשת הבלגית Le Pain Quotidien (בתרגום חופשי “לחם עירוני”). אמנם בעיר פזורים סניפים רבים – אבל דווקא מרליבון עם אחמד המלצר המצרי החינני – הפך לסניף הבית שלנו.
הקונספט – הכל אורגני ובריאותי, עד כדי כך שלא תמצאו פה כוס קולה לרפואה, למגינת ליבה. העיצוב – טבעי: שולחנות עץ שבמרכזם שולחן אבירים אליפטי עליו תחלקו מקום עם אנשים זרים לכם – לטוב ולרע (לילדה האנגליה הבלונדינית הצורחת שלום – תמיד יש אחת כזאת).
היום כאמור לא ישבנו ב”Pain” אבל ארוחת הבוקר הקבועה שלנו כוללת ביצים רכות (מוגשות עם לחם החתוך לטורים דקים ופרוסות באגט) – זוהי הביצה היחידה שמוגשת פה, קוראסון אורגני עם גבינה צהובה ועגבניה (כמו אצל הצרפתים בבאזל…), סלמון מעושן (מוגש עם לימון ושמיר כמו שצריך), מאפין אוכמניות או בריוש, ואם מצטרפים חברים – בד”כ הולכים על האופציה “המושחתת”: The baker’s basket.

גולת הכותרת ב-“Pain”  היא מבחר הממרחים העצום שנודדים בין השולחנות: שוקולד מריר, שוקולד עם אגוזים (כמו נוטלה), שוקלוד חלב, שוקולד לבן, ממרח פרלין, ריבות בכל הטעמים ואפילו מרמייט (אם אתם לא מכירים – עדיף שכך). במקום גם בלנדים של מיצים טבעיים ומשקאות מוגזים טבעיים.
בפעם היחידה שהיא לא הייתה איתו שם, הוא לקח את אמא שלו לבראנץ’ המסורתי – והלה הזמינה לסיכום הארוחה כוס קפה גדולה. למותר לציין שהוא היה צריך להזהיר אותה מקערות המרק בהן מוגש הקפה ב-“Pain” – מנת קפאין שמספיקה לפיל קטנטן.

לסיכום: כאמור “Pain” היא האופציה “הביתית” שלנו ולכן אנחנו קצת משוחדים. תמצאו פה גם סלטים טובים, טרטינים (סנדוויצ’ים פתוחים) ומרקים – ובהחלט אפשר במחיר סביר לאכול בריא. מומלץ 2.

 

Le Fromagerie

---

האופציה השלישית מני רבות והאחרונה במועדון ארוחת הבוקר שלנו היא ה-Fromagerie. מדובר במכולת משודרגת עם חדר/מקרר שמכיל בתוכו כמות נכבדת של גבינות ומריח בהתאם (רחמנות על שני הגבנים שנמצאים בפנים – גם קפוא וגם…). המכולת עצמה מתאפיינת בירקות ופירות אורגניים, וכן כל מיני הכלאות מעניינות (כרובית רומית, כרובית סגולה, עגבניה בצורה של כוכב ועוד).
יש גם חלק של מעדניה ושל מאפים – בקיצור הכל מכל טוב, ואם זה לא מספיק – שולחן עץ קטן בעומק המקום, שם מוגש תפריט משתנה בהתאם לשעות היום ולתוצרת שבמקום.

ארוחת הבוקר של הפרומז’רי היא משהו בין שתי הקודמות: קפה, מיץ טבעי, חמאות וריבות home made,  ביצים קשות או רכות אורגניות עם טורי הטוסטונים שוב (מעתה אימרו  Egg & Soldiers, -בהתאם לכינוי הבריטי), סמות’יס, מבחר סנדוויצ’ים (toasties) הכוללים גם שעועית וקטשופ ביתי, דייסות, מוזלי  וגרנולה ואפילו אפשרות להרכיב לבד צלחת גבינות – מהמבחר במקום (לאלכוהוליסטים והבזבזנים בינינו, דבר דומה עם מבחר מחדר היינות המקומי).

עוד דבר קטן – צמוד אל המקום נמצא קצב בשם ה-Ginger Pig, ישראלים דיירי האיזור מעידים עליו שמדובר בקצב הטוב ביותר בווסט אנד. יש לו גם דוכן בבורו מרקט והוא מציע שעורי בישול. לא קשור אבל תמיד טוב לדעת.

The Marylebone

---

לפני שההורים שלנו קוראים את הפוסט ושולחים אותנו למוסד גמילה – לא היינו ב-Marylebone באותו היום. עכשיו ששמנו את הקלפים על השולחן – נגלה שכבר הרבה זמן לא היה יום שמשי שמצדיק משקאות במרליבון, בחוץ על ספסלי העץ.
המרליבון הפך לבר המועדף עלינו לאחר שהברמנית יצרה במשך עשר דקות תמימות כוס Pimm’s מושלמת עם מניפת פירות במיוחד עבורה. למי שלא מכיר – Pimms הוא המשקה הלאומי הקיצי – הוא מעורבב עם לימודה וסודה (בגרסא המסורתית) או מיץ רימונים (בגרסת ה-pink) ומוגש קר עם הרבה פירות, נענע, ליים ומלפפון.

המרליבון זו הגרסא של מרליבון היי סטריט לפאב בריטי, והוא מאוכלס במיוחד ע”י קבוצות סטודנטים צעירים מהקולג’ים הפרטיים הסמוכים. יש גם חדר פרטי לאירועים וספות בפנים כשהמש בורחת.

עצירות נוספות במרליבון היי סטריט

---

בין החנויות ובתי הקפה מצוי סניף של The Natural Kitchen – שילוב בין מכולת, בית קפה ומעדניה. המקום מציע מגוון של מאכלים אורגניים לקחת או לסעוד במקום וגם מבחר של מותגי אוכל מיובאים כמו גבינות מעניינות, זיתים, ממרחים, עוגיות וממתקים. המקום קנה את ליבה כשייבא עד לא מזמן את LU – הביסקוויטים הצרפתיים האהובים עליה (אבל מסתבר שהיא הייתה הקליינטית היחידה…)

חובבי הקניות ופרנקופילים יימצאו על הרחוב מבחר מרשים של רשתות “היי סטריט” ומעצבים צרפתיים. Matches היא חנות בוטיק שמצדיקה ביקור במיוחד בשביל “לשטוף עיניים ולקבל רעיונות” (יקרררר). הבוטיק מאכלס מבחר מעצבים מוכרים וצעירים וחלון הראווה שלו יספק מבט שקוף אל “הצעקה האחרונה” בפריז, מילאנו וניו-יורק.
היא מאד אוהבת את המקום מסיבות ברורות – הוא קצת פחות (מסיבות עוד יותר ברורות) – אבל למען ההגינות נציין שאפילו היא לא מעיזה לקנות פה.

חובבי העיצוב יימצאו את מרליבון היי סטריט כ”מכה” הלונדונית, עם סניפים לרשתות עיצוב וריהוט בינלאומיות. וסניף דגל של ה-Conran Shop הגרסא המעניינת יותר של הביטאט (ומאותו אבא – Terrance Conran). בחנות שלוש קומות של ריהוט, אביזרים לבית, גאדג’טים, ואפילו הוקי דיסקית אוויר (הוא מבסוט מזה!) … מעל החנות מצויה מסעדה צרפתית בשם Orerry – עליה קיבלנו המלצות אך טרם הספיקונו; ובפינה הצמודה בית קפה ומעדניה קטנה בשם Orerry Epicerie.

חובבי הנוסטלגיה ישמחו להיכנס ל-Daunt Book Shop, חנות ספרים כמו שרק הבריטים יודעים לעשות – עם מדפי עץ כבדים ואווירה פומפוזית. צריך לראות בשביל להבין. לא לבעלי הקינדל.

חובבי השווקים, יהנו משוק האיכרים שמתכנס מאחורי מרליבון היי סטריט (בחניון הפתוח) בכל יום ראשון, מהבוקר ועד שתיים בצהריים. הלה מציע אופציה למחירים היקרים של Le Fromagerie ואחיותיה, עם ירקות ופירות היישר מהחווה (כרובית סגולה גם פה); גבינות; נקניקים; זיתים וממרחים; קצב; מאפים; פרחים; ואפילו משפחה שמכינה המבורגרים ונקניקיות לאכילה במקום.

עוד על הרחוב סניף סטארבקס חביב עמוס סטודנטים עם Macbookים; Waitrose – רשת הסופר המובחרת ביותר לדעתנו; מסעדה איטלקית חדשה בשם Cotidie שמתהדרת בשף סלב והוקמה על חורבות Cafe Luc; וה-Coco Momo – פאב חמוד גם כן המתהדר בפינה הכי שמשית ברחוב, ולמרבה הפלא מגיש גם – ניחשתם את זה – ארוחות בוקר.

לסיכום: אין אין אין על מרליבון היי סטריט.

---