M&A (Markets & Art) – הליכה בגדה הדרומית

פוסט ארוך!

שבת בבוקר, יום יפה (!) כבר זמן רב (שנה חלפה) מאז שביקרנו בשוק ברמונדסי המתפתח – וכשהשמש בחוץ, חשבנו שזו הזדמנות טובה לבדוק את השטח. אבל, התערוכה המדוברת של דמיאן הירסט בטייט מודרן כבר רצה כשבועיים וטרם ראינו אותה. ומצד שלישי – אליוט’ס בבורו מרקט הוא יעד שהיא כבר מזמן מתכננת עליו… מה עושים?
אז אחרי שבוע בלי פחמימות החלטנו ללכת על האקסטרים, ולעשות הליכה מברמונדסי שבדרום ועד הטייט מודרן שבצפון הגדה הדרומית. שתי גדות לתמזה, היום אנחנו לשם שינוי בדרום – הולך להיות ארוך…

Maltby Street Market (Bermondsy)

כאמור, הפעם האחרונה שביקרנו בשוק המתפתח של ברמונדסי היתה לפני כשנה. ברמונדסי הוא בעצם שמו של האיזור, כאשר השוק עצמו נקרא על שם צירו המרכזי – רחוב מלטבי. רגע, אל תתלהבו – לא מדובר בשוק הומה ותוסס סביב רחוב מלטבי המקסים אלא באוסף של מחסנים תעשייתיים הפרושים במוקדים בודדים ברדיוס של כחצי קילומטר. המחסנים עצמם הם מחסנים פר אקסלנס, ולצד אלו המשמשים לחנויות ממכר שונות ומסעדות ארעיות, ישנן נגריות ופנצ’ריות למינהן. המחסנים נמצאים מתחת למסילת רכבת עילית מה שנותן למקום מראה של עיר ספר – משהו בין המערב הפרוע לעפולה רבתי.

חשוב לציין שבפעם האחרונה שהיינו פה די התאכזבנו – חרף הפוטנציאל שהיה גלום במקום – מיעוט האנשים והמבחר המצומצם גרמו לנו לקפל את הרגליים מהר ולברוח לשוק בורו ההומה. היום – המצב השתפר: עדיין מדובר במבחר מצומצם יחסית של מקומות, אך כמות האנשים גדלה וגם ההיצע הרבה יותר מזמין. אגב, מיעוט האנשים והעובדה שרק יודעי דבר מכירים את המקום (עדיין) דווקא קוסמת לנו היום הרבה יותר מאשר המחנק התיירותי שבבורו (על כך בהמשך).

את ההליכה התחלנו בתחנת ברמונדסי, המרוחקת כעשר דקות מתחילתו של השוק. התחנה הראשונה היא בין בנייני מגורים וחניית אוטובוסים – כאשר החנות המפורסמת ביותר פה היא Neal’s Yard Dairy המציעה מבחר של גבינות. ההמשך קצת מוזר – לאחר התברברות של כעשר דקות מגיעים למעין מעבר צר העובר תחת המסילה העלית וצמוד לגב של גושי בניינים, מקום בו צצו מבחר מעניין של דוכנים ומעדניות (שלא היו שם בביקור האחרון). יש כאן גבינות, דגים טריים ופירות ים (ולובסטרים חיים), בירות ויינות לשתייה במקום ולרכישה, ירקות כמו של שוק איכרים ושרקוטרי קטלוני שהגיש לחבורה שהיתה ישובה סביב שולחן פיקניק מעץ – נקניקים וגבינת מנצ’גו לצד לחם קטלאן וריוחה (נראה מעולה). שני דוכנים נוספים שמשכו את תשומת ליבנו וכמעט שהתפתינו: סנדוויץ’ רובן (המון פסטרמה בין שתי פרוסות לחם וחמוצים) ובחור שקשור לדוכן הדגים שחתך סלמון טרי במקום ומכר אותו על פרוסת לחם שחור כפרי עם ה-מון חמאה. האורך של המעבר הוא כמאה מטר ותמצאו בו כיסאות מאולתרים ושולחנות ספורים, עליהם אנשים אוכלים ושותים.

התחנה האחרונה של השוק היא רחוב מלטבי עצמו (הסמוך מרחק כשלוש דקות הליכה מהקצה הצפוני של המעבר) ובו חנות פרחים וירקות, סניף נוסף ופחות מוכר של קפה מונמות’ המצויין – עליו כבר כתבנו בעבר, ובר יין מגניב בשם 40 maltby street ע”ש המחסן בתוכו הוא מצוי, המציע שלל יינות לצד טאפאסים משתנים (לא טעמנו אבל המקום נראה מבטיח).

למרות שהשוק המחודש מצא חן בעינינו החלטנו להיות חזקים ולשים את פעמינו לכיוונו של בורו מרקט הנמצא צפון-מערב לכאן בשביל להמשיך עם התכנון המקורי. ידענו ש”ישיבה” על בקבוק ריוחה עם איזה סנדוויץ’ נחמד עשויה להיות התחנה האחרונה להיום – ולכן השוק נרשם ביומן לפעילות עתידית. נעדכן.

מכאן, הלכנו לאורך Tower Bridge Road המוביל ל-Tower Bridge המרשים. ירידה במדרגות לפני הגשר מביאה לטיילת לאורכה של גדת התמזה הדרומית. המקום עמוס תיירים ורשתות קפה ומסעדות. פנייה שמאלה ב-Hay’s Galleria (המסתיימת בחנות קישוטי חג המולד הפתוחה 365 ימים בשנה!) עד לרחוב Tooley והגענו ללונדון ברידג’ ולשוק בורו.

Borough Market

לא נרחיב את הדיבור על השוק ההומה הזה – המקום מוכר כמעט לכל תייר שמגיע ללונדון וככל הנראה הם גם כולם היו פה בשבת הזו. העומס והמחנק בשוק המקורה יחד עם ריחות האוכל השונים יכולים להיות קשים – אבל אנחנו דווקא אוהבים מאד את המקום ואפילו יש לנו כמה תחנות קבועות. אגב, ממש לא חובה לעמוד ולאכול בין שלל המבקרים הפוקדים את המקום – רחבת קתדרלת Southwark הרבה יותר נעימה אם תצליחו לא לסיים את מה שקניתם בדקת ההליכה עד לשם… במקום מבחר רב של מאכלים לצריכה מיידית או לקחת הביתה – ירקות, פירות טריים, אוכל מוכן, גבינות ונקניקים, תבלינים, בשר, ממרחים, מתוקים (רחת לאקום,חלווה!!), עוגות ומאפים ועוד ועוד ועוד.

הנה המומלצים שלנו:

המבורגר אורגני 100% בקר – דוכן שמעלה עשן לאורך כל שעות פעילות השוק, ומציע המבורגרים, נקניקיות וסטייקים בלחמניה עם בצל ורטבים בשירות עצמי. המועדף עליו ועל אבא שלה.
New Forest Cider – סיידר אלכוהולי קטלני וטעים במיוחד (יש גירסא גם לילדות).
Brindisa – לרשת הטאפאס הזו חנות מסעדה במקום (לא התרשמנו במיוחד) וחנות מעדנייה שמוכרת את שלל מוצריה (מומלצת בחום). תמצאו במקום מוצרים מיובאים מספרד כגון פלפלים ירוקים (Jalapeño), זעפרן, שימורים מיוחדים, גבינות, דגים ונקניקים.
דוכן מיצים טבעיים (לשטוף את ההמבורגר…)
בחורף Mulled Wine (יין חם עם תבלינים) שמוגש בכוס פלסטיק, ובקיץ כוס Pimms (עם פירות ומלפפונים) או פרוסקו מבעבע.

Elliot’s Cafe

חלפנו על פני הדוכנים של בורו במהירות – לפני שהוא נעמד בתור להמבורגר שלו – לרחוב Stoney המוכר. במרחק שתי פסיעות מצוי לו קפה אליוט’ס. זה מקום בדיוק בשבילה: מנות קטנות עשויות בעיקר מירקות ו/או פירות ים עם טאץ’ ארטיסטי ותג מחיר. הוא פחות נלהב אבל הסכים. ההתחלה הייתה מאכזבת: ביום שבת בצהריים כ-ל השולחנות תפוסים או מוזמנים, ורק לאחר שהוכחנו רצינות עם עשר דקות והזמנה ממדף העץ המכונה פה “בר” שבפינה – התרכך לבו של המארח והלה הושיב אותנו בשולחן עץ קטן. ניצחון!

הקונספט באליוט’ס נשמע כמו משהו שלקוח היישר מתל אביב: התפריט מודפס על דף נייר ומשתנה כל יום בהתאם להיצע המוצרים בשוק בורו, עליו מתבססות המנות (בבסטה כבר הייתם?) .
הפתעה לפחות לחצי מאיתנו – האוכל באליוט’ס טוב, אפילו טוב מאד (היא כאמור צפתה את זה מראש). לארוחת צהריים קלה נבחרו כמעט מייד לחם שום (הלחם נאפה עם שום בתוכו, מגיע חם בתוך נייר אפייה כאשר השום והתבלון יוצרים לחם בגוון ירוק – חוויה מעניינת וטעימה שנשארת בנשימה עד הלילה), זיתים וגבינת פקורינו עם דבש ערמונים. המשכנו עם אספרגוס ומעליו ביצה קשה “מקושקשת” ברוטב הולנדייז עם קרוטונים ומנה של קלמרי על מצע פירה כרובית – שתי המנות ממש לטעמה! גירסה מקומית לצ’יפס – תפוחי אדמה “Pipers” חתוכים לפרוסות יפות מטוגנות ורוטב איולי, השלימו את התמונה. לשתייה: בירת Pale Ale בוטיקית וכוס רוזה.

האווירה באליוט’ס נחמדה ושוקקת חיים. הצוות חייכן ומסביר פנים (חוץ מהמלצרית הסינית) ולמרות שהיא הפצירה בו שיאכל גם בשר – הוא כבר הכריז שיסיים את הארוחה בדוכן ההמבורגר האהוב. אין ללמוד מכך על טיבה של אליוט’ס. המקום בהחלט מומלץ בחום, ואין ספק שנחזור בעתיד לנסות את הבראנץ’ שפספסנו בכארבעים דקות (התפריט המודפס של הבוקר נזרק לפח בשעה 12 בצהריים).

Damien Hirst @ the Tate Modern

חדר החברים במרום הקומה הששית של הטייט מודרן מספק נוף מדהים לגדה הצפונית ולכיפה של סנט פול’ס. הטייט מודרן הינו מוזיאון שפקדנו כבר פעמים רבות בעבר, ואילו התערוכה המדוברת של דמיאן הירסט – האומן המרוויח ביותר החי כיום – הייתה סיבה מספיק טובה לגרור אותנו לכאן שוב.
ההליכה מלונדון ברידג’ לטייט אינה ארוכה ולפני שאנו פוקדים את התערוכה שכ-ו-ל-ם מדברים עליה, החלטנו לעשות הפסקה ולהנות מהנוף.

הירסט זוכה כאן לראשונה לרטרוספקטיבה במהלך ששם את מוזיאון הטייט המכובד תחת ממטר אש של מבקרי אומנות רבים. הוא אינו אומן קונבנציונלי ויצירותיו הפרובוקטיביות מעוררות תגובות מכל רחבי תבל, וכדי להמחיש: ארגוני זכויות חיות יוצאים נגד השימוש בחיות ביצירותיו, מבקרי אומנות שמכנים את אומנותו חסרת ערך, אספנים עשירים ששילמו סכום שיא של כ-201 מיליון דולר במכירה פומבית של יצירותיו בשנת 2008 (כששאר העולם עמוק במשבר כלכלי) וכיו”ב.

לצערנו הצילום בתערוכה אסור, ולמרות שמספר השומרים לא יכול לכמות העבריינים (לישראלית שעמדה מאחורינו וצילמה הכל באייפון הצהוב – שלום) בחרנו שלא להעביר לכם אי אלו תמונות אסורות כדי שמר הירסט וסוללת עורכי הדין שלו לא ידפקו על דלתינו. עמכם הסליחה.

נקודת הדמיון היחידה בין הקירות הלבנים של הטייט לבין היום בשווקים מתבטאת בכמות האנשים האדירה שנמצאת פה. התורים לכל מיצג מייאשים ואפילו וויתרנו על עמידה של 35 דק’ בתור לראות את גולגולת האדם המצופה ב-8,601 יהלומים מושלמים בשווי של 50 מיליון ליש”ט (היצירה היקרה ביותר בתבל).

בתערוכה עצמה מספר מיצגים מטרידים ביותר מהעבר האומנותי של הירסט, יחד עם מספר חדרים מרשימים בהחלט. החדר הראשון מכיל את “A Thousand Years” היצירה הפרובוקטיבית ביותר שלו: קופסא שקופה שבצדה האחד כלוב זבובים חיים ובצד השני ראש פרה מדמם ומרקיב תחת מלכודת זבובים. למותר לציין שבצד עם הפרה מאות זבובים מתים ממלאים את החלל… מטריד ומהפנט כאחד.
התערוכה ממשיכה עם ציורי הנקודות הצבעוניות המפורסמים שלו ותצוגה של שורות של גלולות בסדר מופתי, לצד פוחלצים באקווריומים ממולאים בפורמלין בצבע טורקיז. הכריש המפורסם של הירסט הועלה מהאוב לצורך התערוכה (המקורי נרקב זה מכבר) ולמרות שהיצירה נראית מתאימה יותר למוזיאון ה-Natural History קשה להתעלם מנוכחותה. בין הפוחלצים גם פרה ועגלה שנחצו לשניים בצורה סימטרית והמבקרים מוזמנים ללכת בין החלקים ולצפות באיברים הפנימיים (מטריד ביותר אפילו לחובבי המבורגר מושבעים).

ככל שהתקדמנו בתערוכה גילינו השפעות נוספות על היצירה של הירסט המוטרף: ארונות של תרופות וכלי ניתוח, בדלי סיגריות, ושימוש בפרפרים מתים לתמונות ויטראז’ מרהיבות. חדר מעניין (שהתור אליו אורך כעשר דקות) הנו של פרפרים חיים המתעופפים להם ובוקעים מתוך קנבסים לבנים התלויים על הקיר. חדר זה בא בניגודיות רבה לחדר קודם שמציג פרפרים מתים מודבקים על קנבסים צבעוניים (תנו לחיות לחיות כבר אמרנו?).

התערוכה מסתיימת בחדר מוזהב המציג מסגרות מנצנצות ובהם אלפי חתיכות של זירקוניה (יהלום תעשייתי) ביצירות שנמכרו במכירה המפורסמת ההיא של סות’ביס. ביציאה מהתערוכה קשה להימנע מ”חנות הפופ-אפ” שמציעה הכל עם טאץ’ של הירסט: מפוסטרים וספרי התערוכה ועד מטריות וסקייטבורדים עם הדפסים מוכרים מעבודותיו. לא סתם מדובר באומן המרוויח ביותר בעולם.

למרות שהדעות בינינו חלוקות – היא דווקא מחבבת את יצירותיו ואת השימוש בצבעים של הירסט, והוא בדומה למבקרים המחמירים סבור שארון תרופות – בין אם הוא בבית מרקחת או במוזיאון – איננו עונה על ההגדרה של אומנות; שנינו מסכימים ששווה לבוא ולראות על מה כל הבאאאזזזזז.

לסיכום היום – הפוטנציאל של שוק ברמונדסי מתחיל להתממש, וכל עוד המקום לא יישטף באלפי התיירים של בורו – אנו בהחלט רואים במקום פנינה לונדונית לסוף שבוע שמשי. בורו כיף אך גם תיירותי להפליא ואילו אליוט’ס סיפק לנו את החוויה “השוקית” מתוך פינה שקטה ובורגנית (וגם המחיר לא של השוק לצערנו). את דמיאן בטייט תוכלו לתפוס עד ספטמבר.

Elliot’s Cafe, 12 Stoney St 020-7403-7436 http://elliotscafe.com/	**40 Maltby street 40 Maltby st http://www.40maltbystreet.com**
	Maltby street http://www.maltbystreet.com
Borough Market London Bridge http://www.boroughmarket.org.uk/	Damien Hirst @ the Tate Modern http://www.tate.org.uk/visit/tate-modern

מומלץ להגדיל את המפה: הצג את Bermondsy to London Bridge markets במפה גדולה יותר