אם יש משהו משותף לכל ילד באנגליה, ללא קשר לדת, גזע או מין, היא האהבה הבלתי מתפשרת לחזירה אחת קטנה ומשפחתה, הלוא היא Peppa Pig. לא ברור לנו למה לא ניתן למצוא אותה בישראל (חלק מדרישות החרדים במו”מ הקואליציוני אולי למנוע ממשפ’ חזיר לטמא את גלי השידור של ארץ הקודש), אבל בצד הגשום של הכדור – ההתמכרות קשה.
אז כחלק מהמו”מ הקואליציוני של משפחת לונדונים, הוחלט לצאת לחיק הטבע לשלושת ימי יערות, סוסי פרא, סוסי פוני, צבאים וכן גם משפחת חזירים, בלונה פארק “פפה פיג וורלד” שנמצא בקצה הצפוני של שמורת הטבע “New Forest” בדרום האי הבריטי.
הנסיעה ללונה פארק “Paultons Park” אורכת כשעתיים פלוס מלונדון, ובעצם מדובר בלונה פארק יחסית גדול אך קצת מיושן. למעשה האתר מחולק ללונה פארק קלאסי (כזה עם מתקני יריד, גלידה אמריקאית וסחרחרה ויקטוריאנית), עולם מים, עולם דינוזאורים (שלושה מתקנים פלוס, לא להתלהב), גנים מטופחים (שמכילים גם אוסף מרשים של ציפורים, משום מה), מתקנים ספורדיים כמו האכלה של פינגווינים אמיתיים ומסיבת חוף (wtf), ועולמה של פפה פיג כאמור, היהלום שבכתר.
המאפיין המשותף לכלל המתקנים ב”עולמה של פפה” הוא התור הארוך המשתרך בהמתנה לכחמש דקות של כיף. אם תוסיפו את העובדה שהגיל הממוצע של מחצית מעומדי התור הוא 3-6, אזי החוויה היא תובענית משהו. יחד עם זאת, הלונדונים פורעי החוק הממלכתי הוציאו את הילדה יום לפני סיום שנת הלימודים כדי לנצח את הפקקים והתורים, ולכן מצאנו יום יחסית שקט, רק כשלושים דקות המתנה למתקן. הוריי!
אז מה עשינו פה? [עריכה: למי שאין ילדים קטנים ו/או מושג וורוד על פפה ומשפחתה – מוזמן לדלג לחלק הבא בלחיצה פה] פגשנו את פפה וג’ורג’ (שעושים “meet & greet”, שזוהי דרך אנגלית לומר “היי וביי”), עלינו על Windy Castle, עלינו על הכדור הפורח של מיס ראביט, נסענו במעגל גם ברכבת של סבא פיג וגם במכונית של דדי פיג, שטנו במעגל על הסירה של סבא פיג, ביקרנו בבית של פפה, ביקרנו בכיתה של מאדאם גאזל (וסרבנו לקנות צילומים של הילדים ב15 ליש”ט) וגם ביקרנו בגן השעשועים המקומי.
אחרי עצירה לגלידה וקרוסלה (הלונדונית מתעקשת לציין שמדובר בקרוסלה דו קומתית; עקשנות איתנה), ריצינו את אבא פיג הלונדוני בביקור בעולם הדינוזאורים. במקום רכבת הרים תלויה שרק לאמא הלונדונית יש אומץ לעלות עליה, מופע טי-רקס ונסיעה בג’יפ בג’ראסיק פארק שמסתיים בדינוזאור מרסס מים שגרם לארבעת יושבי הג’יפ לבכות. אנטי קליימקס.
ומפה אנו ממשיכים דרומה, במקום בו ה-GPS מפסיק לתפקד, ויש אילוץ אמיתי להצטייד במפה כמו של פעם. האטרקציה המרכזית של שמורת “New Forest” (שזה דווקא אחד היערות העתיקים באנגליה) היא שכולה שטחי מרעה פתוחים לסוסים, סוסי פוני, פרות ועגלים, וחיות משק נוספות. במסלולי ההליכה המסודרים ניתן גם לראות מיני איילים וצבאים, והמקום הוא גן עדן לצפרים.
כבר בנסיעה ניתן לראות את עדרי הסוסים דוהרים לצידי הדרך, וכן חוצים את הכבישים הראשיים ללא פחד או התחשבות בבני האדם ובמכוניותיהם. הכניסה לחדר המלון הצופה על נהר Beaulieu פורשת בפנינו נוף מרהיב של המרינה של Bucklers Hard, אך זוהי רק פינת חמד אחת מיני רבות ברחבי היער, כאשר מלונות בוטיק יוקרתיים פזורים לאורכו, במרחק מבודד מהעיירות והכפרים.
ההתרסקות הפיזית שגרר יום בדרכים ותחת שמש בלונה פארק הגיעה במהרה, ואילו ביום השני אנו יוצאים בכוחות מחודשים לנסיעה ברחבי השמורה.
עדרי הסוסים ממשיכים להפתיע לטובה: לא, לא מדובר בגימיק – אלא בחוקים נוקשים של המועצה המקומית בנוגע לגידולם. בעיירה Lindhurst הציורית מציידים אותנו במפות וחוברות הסבר: שטחי New Forest נמצאים בבעלות או מוחכרים לאנשים המכונים Commoners. עדרי הסוסים שייכים להם, וחלקם אפילו מציידים אותם עם מחזירי אור מאחר ותאונות בין מבקרים לבין סוסים שמחליטים לחצות את הכביש הם עניין שבשגרה.
פעם בשנה העדרים מסומנים ומס משולם לרשות המסים האנגלית פר ראש; בין מאי ליולי יש מועדים קבועים לשחרור סוסי הרבעה בשמורה, לפי חוקי גזע נוקשים, מתוך מטרה להגדיל את האוכלוסיה, כך שלמעשה כל הסוסים שרואים בדרכים הן נקבות וסייחים צעירים. סייחים נוטים להישאר עם אמא ומסומנים כרכוש אותם הבעלים של אמם. לפוני של New Forest מאפיינים ספציפים ואסור לו להיות גבוה מ-148 סנטימטרים.
במהלך היום אנו יורדים עם הדרדקים למסלול הליכה לחפש צבאים ואיילים. גם כאן השמורה לא מאכזבת ועדר של כ-14 צבאים רובץ לו במרחק. התמונות לא יצאו טוב ולכן אנחנו חוסכים זאת ממכם.
מסלולי הנסיעה בין היערות מרהיבים, וקל מאד לאבד בדרכי האפר (אלמלא הלונדוני היה boy scout ורב נווט נלהב). בחלק מנוקודות המנוחה פעילויות לילדים, ואלמלא מצב רוח נרגן של הלונדונית הקטנה שהחלה להיות רעבה – היינו פוסעים ביער במסע למצוא את הגראפלו (“טרופותי” בעברית למי שלא מזהה).
עוד עצירה בשטח מרעה בו עדר די גדול של סוסים, כאשר מרבית הנסיונות לתמונות מטורפדות ע”י הלונדוני הקטנטן שלא ממש מחבב את הקרבה לחיות הגדולות.
כשעה ומחציתה אחרי צהריי היום אנחנו מגיעים לפונדק ה-Huntsman בעיירה ברוקנהארסט, הזמנה שביצענו מבעוד מועד כדי לחגוג את יום ההולדת של הלונדוני. המקום משמש גם כאחד מאותם מלונות מדוברים של ה-New Forest אך ממוקם על דרך די ראשית.
ההזמנה שלנו כנראה מעולם לא התקבלה במערכת המחשב של הפונדק, אך העובדים החביבים מצליחים למצוא לנו שולחן נוח, למרות שהמקום עמוס מאד.
התפריט של ה-Huntsman נשען על מספר בשרים וסלטים מעניינים, ופיצה (מעולה) שנאפית בתנור עץ. תפריט הילדים הוגן בתמחור ובגודל המנות וכולל גם גלידה לקינוח. בהחלט מקום שמצדיק את ההמלצות שקיבל.
המשך הנסיעה בין החורשות ממשיכה לספק את הסחורה בכל הנוגע לסוסי פרא ועדרי בקר. הסוסים רגילים למכוניות ולא מתרגשים שעוצרים לידם לצילומים ואף נוהים לעבר הנהג המבוהל.
אנו מחליטים לשים את פעמינו חזרה לכיוון Buckler’s Hard כדי לנסות ולהספיק מסלול הליכה נוסף, שיוביל אותנו לכפר של Beaulieu. בדרך אנו נוסעים ב-Beaulieu Road אחת מאותם דרכים נסתרות גדושות בטבע וביערות. מלון ה-Pig היוקרתי נמצא פה באחת הפניות, אם תצליחו להזמין מקום ל-2018, ראו את עצמכם ברי מזל.
מסלול ההליכה בין המלון לבין הכפר Beaulieu מתגלה כדרך למיטיבי לכת. אם בלונדון 40 דק’ בשילוט שווה 30 דק’ של הלונדונים, הרי שבמעבה היער – ארבעים הדקות נגררות לכדי שעה ומאמץ פיזי לא פשוט. למעשה ברגע שעזבנו את הנוף המוכר של מרינת Bucklers Hard, אנחנו עמוק בין היערות, מנסים לנווט עם עגלות טיולון בין אבני חצץ.
למורת רוחנו, העיירה Beaulieu מנומנמת ואנו מוצאים מקלט במלון ה-Montagu Arms היוקרתי, מקום בו הקטנים מחריבים את חדר המנוחה והאח המרשים בזמן שההורים נרגעים עם כוס משקה. הקונסיירג’ הגרמני עם המבטא היקה (נראה כאילו חצינו את ארץ המראה היישר לסרט של ווס אנדרסון?!) מזמין לנו מונית בנחמדות, ומתוך מטרה לקדם את הסתלקותם של הלבנטינים שמפריעים את ה-Afternoon Tea בפאטיו המרשים.
הנחיתה בבר של ה-Master Builder’s היתה בדיוק מה שהרופא רשם, כאשר הילדים מרוצים עם ארוחת ערב של צ’יפס, וההורים ממשיכים את הקוקטיילים של אחה”צ אל מול שקיעה מרהיבה. מחר היום האחרון שלנו ביער ואנו רוצים לצאת מוקדם כדי להספיק לראות עוד מקום וגם לא להיתקע בפקקים בדרך ללונדון.
כשהנץ החמה מבליח מעל המרינה, אנו מתארגנים לנו לעוד יום בדרכים. את הדרך לבארלי, עיירה קטנה במערב השמורה אנו עושים בדרכים הפתלתלות והציוריות ביותר, מנסים לספור כמה שיותר סוסים ופונים בדרך.
בארלי, כרחוב וחצי, ידועה בזכות הפאדג’ המקומי שבהחלט מצדיק את הנסיעה של ארבעים הדקות אליה, דרך ברוקנהארסט. יש פה טעמים שונים ומשונים כמו פאדג’ סאלטד קרמל, קלוטד קרים ובייליס, יש גם גרסאות לטבעונים. הסוסים, חזקים מאד במתחם העיירה, ומצליחים לשבש את התנועה הקלה של הכיכר המרכזית.
עם שני זאטוטים עייפים משינת בוקר חטופה במכונית אנו מחליטים שזה זמן טוב לצאת דוך ללונדון. יקח עוד כארבעים דקות להגיע לסאות’המפטון, ומשם עוד כשעתיים עד הבית. מהר מאד אנחנו מבינים שאת היער עזבנו, ולג’ונג’ל המכוניות נכנסנו, ורק אחה”צ אנחנו מצליחים להיכנס לבירה האנגלית, לא לפני עצירה לפיפי ליד בסינגסטוק, מקדונלד’ס בפליט ועוד עצירה בסארי. עייפים אך מרוצים, ומבטיחים לחזור ליער ביום מן הימים.
מילה לסיום: את הספר של הלונדוני על ישראלי שמסתבך בפרשיית ריגול בלונדון, ניתן להזמין כעת במחיר מוזל לקינדל באמזון, כאשר העתקים מודפסים (לקנייה דרך הלינק הזה) יישלחו במהלך חודש אוגוסט.
מקומות להתאחסן:
| the Montagu Arms Beaulieu Village https://www.montaguarmshotel.co.uk/ |
the Master Builder’s Bucklers Hard http://www.hillbrookehotels.co.uk/the-master-builders/ |
מקומות לאכול:
| the Montagu Arms – Afternoon Tea Beaulieu Village Hampshire SO42 7ZL https://www.montaguarmshotel.co.uk/ |
the Huntsman of Brockenhurst Lyndhurst Rd, Brockenhurst +44-1590-622225 http://thehuntsmanofbrockenhurst.com/ |
מקומות עם עניין לילדים:
| Guraffalo Spotters Trail מסלול הליכה לחפש את “טרופותי” Bolderwood https://www.forestry.gov.uk/forestry/beeh-ajlfdx |
New Forest Wildlife Park שמורה עם חיות ופינות ליטוף Deerleap Ln http://www.newforestwildlifepark.co.uk |
יפה ומעניין
אגב האתר הופך ליותר ויותר רבגוני ומתאים לצעירים, מבוגרים, ילדים ומשפחות
נהדר ממש כתוב יפה ומעורר חשק רב לטייל שם, לאט לאט תכסו את כל אנגליה
כל הכבוד!!!