היי! לא נעלמנו ! הלונדונים גאים לבשר על הגעתה לאוויר העולם של לונדונית חדשה, רק שהיא עוד לא יודעת שהיא לונדונית בכלל. כן כן, קראתם נכון – הלונדונים הרחיבו את המשפחה, ולאור ניסיונם עם מערכת הרפואה הבריטית הציבורית (ה-NHS), החליטו שהלונדונית החדשה תבוא לאוויר העולם במולדת המנדטורית שמצטיינת ברפואה (עד שלא גרתם בחו”ל – אין לכם מושג כמה אתם עוד עשויים להתגעגע לתור בקופ”ח), ולפיכך יצאנו לפגרה. אבל ברכות ואיחולים בצד (תודה תודה), ואחרי שלושה שבועות של החלפות חיתולים בשמש הנהדרת של תל אביב, הובהר ללונדוני שכדאי שהוא יחזור לעבודה ובזריזות, טרם החברה האנגלית בה הוא עובד תוציא את התפקיד שלו…

כשאמא של הלונדוני מגיעה לביקור בממלכה, אפילו אחד מסופי השבוע הקרים ביותר שהיו לנו השנה לא יעצרו אותה. חמושים במעילים וממחטות נייר יצאו הלונדוני ואמו לסופה”ש שכולו “תרבות יום א’” וקצת (יותר מדי) מארקס אנד ספנסר. אז כמו שאפשר לקחת את לונדון בשביל בילוי עם ילדים, מסתבר שאפשר לקחת אותה גם עם אמהות. תכינו את המדרסים – אנחנו מתחילים…

אז לקראת החורף הקרב ובא, חשבנו שמי מכם שבכל זאת ירצה לבלות את תקופת הכריסטמס כתייר בעיר הקפואה, ישמח לדעת שגם ללונודנים אמיתיים יש מקומות בילוי ופעילויות שהם מנסים להחביא מהתיירים ההמונים שנדחסים להם ברחובות אוקספורד/קובנט גרדן/קמדן. להלן אוסף של המלצות שהצלחנו לרכז באי אלו שנות “לונדוניות”, חלקן אף פורסמו במגזין ה-ES של ה-Evening Standard, בכתבה שזכתה לכותרת “Shhhh! Don’t tell the tourists”. מאחר שאנחנו ישראלים (עם אחד – דיסק אחד!) אנחנו חושפים עבורכם את דיברות ה”עשה-אל תעשה” אם אתם רוצים לתייר בלונדון כלונדונים אמיתיים.  

הביקור של י’ בסופה”ש (לא זה ממסיבת הרווקים בברלין, אלא י’ אחר שלהלן ייקרא “ה-י’ המזוקן”), כאשר הלונדונית (שוב) נאלצה לקפוץ לארץ הקודש, הותיר את הלונדוני בתפקיד של מדריך תיירים. י’ המזוקן, שבד”כ מוביל בגאון את מ’ ואת שחר ברחובות הקשוחים של תל-אביב, מצא את עצמו בתפקיד הלמינג התורן, והוסיף ללכת ישר כל עוד לא נאמר לו אחרת (“Mind the Gap please”). אבל מה לעשות שי’ הוא דווקא מהחבר’ה המחוספסים שמעדיפים לבלות בסליז של איסט לונדון וקמדן, ומוותרים על ערב במסעדת מישלן (wtf י’ ??). כך מצאו את עצמם הלונדוני וי’, עם מוחות ספוגי בירה, מבלים במיטב המקומות ששורדיץ’ מציעה…

הנאמנות של הלונדונים לפיצה פילגרימס בסוהו וודאי זכורה לכם עוד מהימים שהחלק האחורי של הואן הירוק שלהם “המליט” פיצות בשוק של רחוב ברוויק. לפיכך, לא היה מפתיע בכלל שהלונדונים – בחברת הצרפתי הצעיר – לא יעמדו בפיתוי ויבדקו את הפיצריה החדשה של פיצה פילגרימס, שנפתחה ברחוב Dean, בלבו של הסוהו, לפני כחודשיים. אגב, הואן המפורסם עדיין קיים ומשנה את מיקומו ברחבי העיר מדי פעם. כך באתר של החבר’ה נאמר שבמהלך חודש אוקטובר הוא ימוקם ברג’נט פארק…

כשהחום עדיין שורר בעיר, קצת לפני שהוא מבלה את חופשת החגים באכילה מרתונית בת”א, שוב השאיר הלונדוני את הלונדונית מאחור, ועשה את המסע לצפון הכי חם בלונדון. ביום בו השכונה רותחת והתותחנים משחקים במעלה הרחוב, איסלינגטון הוא המקום להיות בו.

הפור נפל בקרב החבר’ה, והפס המיוחל מהלונדונית התקבל בקלות יחסית. וכך קרה שלאחר שהיא נדחסה לה בטיסת הלילה של אלעל לכיוון תל-אביב – הלונדוני התעופף לו אל העיר הכי מאוחדת באירופה, לסופה”ש לרגל מסיבת הרווקים של י’ בברלין (ובזכות חופש הבנק הולידי של יום ב’ שעבר) קשה להיזכר ולתמצת שלושה לילות בברלין בפוסט קצרצר אחד, על אחת כמה וכמה שמתמודדים עם כמויות הבירה שעברו על התאים האפורים. ובכלל, האם הלונדונים לא חוטאים למטרתם בפרסום פוסט על העיר היריבה, אוייבת ניצחת בשתי מלחמות עולם, נציגה (במחציתה) של ציר הרשע הקומוניסטי בגבול המערב, ולא פחות מזה בירה בה הונף הגביע העולמי פעמיים…

ההחלטה לסעוד ב-Honey & Co – המסעדה הים תיכונית עטורת השבחים של יוצאי אוטולנגי – נפלה כבר מזמן. הוא מתלהב מהאפשרות לאכול חומוס ושווארמה שאינם לבנונים או טורקיים (בהתאמה) והיא ‘מוכנה הייתה לנסות’… מאחר שהמקום קטן/סגור ביום א’/נמצא ברחוב Warren הממוקם בצורה לא נוחה עבורנו בקצה הצפוני של פיצרוביה – עד עתה ההחלטה לפקוד את המקום נותרה תיאורטית. רק בשישי האחרון, בשעה מוזרה לאוכל לכל הדעות (“Linner” בין Lunch ל-Dinner), התחלנו בהייק מכיוון סוהו לפאתי פיצרוביה, בכדי לנסות את הפלא הישראלי עליו כולם מדברים.

 40 דקות לקח לרכבת מקינג’ס קרוס למצוא את התחנה המנומנמת של היטצ’ין. 40 דקות שבסופן מצאנו לנו בקלות מונית שתיקח אתנו לחוות קדוול – לאחר שהיא במקרה נתקלה בתמונה סגלגלה ב’דיילי מייל’ שהובילה אותנו לטיול ספונטני של יום ראשון. £4 דמי כניסה זיכו אותנו בכרטיס כניסה, זוג מספריים ושקית ניילון בשביל ‘לקטוף כפי יכולתך’ ואטוטו מרבצי הלבנדר הסגול נפרשים בפנינו, למה שהסתבר כחווייה ריחנית בתרבות יום א’ מחוץ ללונדון.

חום יולי-אוגוסט אז היה כבד מאד / שעת צהריים והם מחפשים מקום להצטנן במקצת. לא, אל תבינו אותנו לא נכון, מזוג הלונדונים שמרבה להתלונן על מזג האוויר האפרורי של הבירה, לא תשמעו טרוניה או טענה על גל החום ששטף את האי הקטן. מסתבר שלונדון בשמש היא עיר תוססת ורותחת (תרתי משמע) כאשר בהיעדרם של מזגנים – כולם (אבל כולם) יוצאים לגנים ולפאבים המקומיים. למעשה “הסיטי אוף לונדון” כל כך הומה עד שלא ברור לנו מה מניע את הכלכלה המקומית בימים מהבילים אלו (מבשלות הבירה לא כלולות בתהיה). בשיא החום החלטנו למצוא פינה שקטה ומוצלת בה נצליח להיות קצת לבד, זאתאומרת…