Polpo הטרנד החדש ב-SOHO

הטרנד של החודשים האחרונים בסוהו מדבר על מסעדות טאפאס איטלקי, כן גם אנחנו לא ממש ידענו שהטאפאס עשה עלייה מארץ האינקוויזציה למחוזות המגף – אבל נשמע מעניין. הייחודיות של 75% מהמסעדות האלה היא שלא ניתן להזמין מקום מראש, מה שנראה כמנוגד לחלוטין לחוקי הבירה הנוקשים – אם המקום טוב, צריך להזמין שלושה שבועות מראש…

החלטנו לנסות את Polpo, שבעליה פתחו שלושה מקומות דומים נוספים (spuntino, polpetto ו-da polpo) ואפילו דיינר יהודי ניו יורקי העונה לשם Mishkin – שמתהדר בזה שהוא לא כשר. ולעניינינו – אחרי שחברות אנגליות דיברו בשבחי המקום, גררנו לשם חברים והלכנו לערב שבו הטאפאס הספרדי פוגש את האוכל הוונציאני הייחודי (או שלא?)

בלונדון, במקומות בהם לא מזמינים מקום מראש, כדאי להגיע לארוחת ערב בשעות שלא יביישו את חברי גיל הזהב – דהיינו שש המקום כבר מלא. נכנסנו בשש וחצי והמקום אמנם מלא אבל ללא תור נראה לעין, מעודד? זהו, שלא!
המארחת החביבה (לא) בישרה לנו על כשעה המתנה, והסיבה שלא רואים תור היא שכל הנדכאים והמדוכאים של שש ורבע ממתינים כבר בבר למטה.
בלענו את הגאווה הישראלית וירדנו למטה לבר, כשאנו מחכים בדקת קריאה עם בקבוק של סוביניון בלאן (יקר מדי  אך טעים), זיתים ושירות עצמי של פינוי הצלחות של מי שישבו לפנינו בשולחן.
מה שכן, לקחו את השם שלנו ואמרו שזה יחוייב עם החשבון הכללי – יעילות אנגלית ראויה לציון.

כחצי שעה מאוחר יותר נקראנו לדגל לשולחן עץ בכניסה למסעדה. המקום עצמו אפלולי וקטן, כאשר בר הדומה לבר שלמטה מוצב בחזית. סה”כ נחמד.
דגמנו את המאכלים הבאים: meat ball spagettini שהוא בעצם ספגטי עם קציצה, כמו של אמא, ממש טעים ; פיצטה עם תרד, פרמזן וביצה – מצויינת ואחת דומה (piadina) עם פטריות בר – חילוקי דעות לגבי טיב המנה שנעות בין טעים מאוד לסתמי ביותר. אה, גם טעמנו כבד קצוץ על קרוסטיני (לא כמו אמא אבל עומד בכבוד).
בזירת הירקות היה מעין גרטן של כרובית עם כרישה (מצויין), עלים של כרוב ניצנים (כמו שזה נשמע אך יש הטוענים בשולחן טעים), תפוחי אדמה ברוזמרין ושום (על הפרצוף, אפילו המלצר היה מאוכזב – אך הצלחנו לשדרג את המנה עם הרוטב של הספגטיני) .
בזירת השרצים מנה של צדפות עם מולים – כביכול מומלצת אך התגלתה כמאכזבת.

בקבוק יין נוסף של יין הבית (זול) היה מספק ואיזן את העלות של היין המקורי (כדאי שישקיעו בתאורה בבר שלמטה). שתי מלצריות ניסו לפנות לנו את הרוטב ספגטי לפני שהתפ”א נגמרו וכמעט שאיבדו את היד בנסיון.
הקינוחים שדגמנו קרמבל של שוקולד מריר וריקוטה ו”סיר” של טירמיסו היו טובים מאד, אם כי היינו מחליפים את המילה סיר בשוט או צ’ייסר.

אז מה המסקנות?
המקום עצמו מאד “שיק” וכולם נועצים בך מבטי שנאה כאשר אתה ישוב בשולחן והם עומדים בתור (הרגשה עילאית), העיצוב הוא “כשוונציה פגשה את הסליז של הסוהו” – רצפות איטלקיות מאוירות, שולחנות עץ בתאורה חסכונית שהיתה מעירה בזיעה קרה את המנכל של מחסני תאורה.
ערב נחמד סה”כ אבל להגיע בשש וחצי בסופה”ש חובה, מה שאומר שארוחת הערב נגמרת לכל המאוחר בתשע – ככה שכדאי לתכנן דרינק בסביבה למי שבתשע מרגיש שהלילה רק התחיל.
המחיר – לא זול, אבל גם לא יקר בשביל לונדון, במיוחד אם שמים לב מה מחיר היין שמזמינים.

האם נמשיך לדגום את הרשת? האשה – כן ; הבעל – לא; כנראה שנלך כבר שבוע הבא.

Polpo
41 Beak Street
London W1F 9SB
020 7734 4479