צהריי ה”סאמר בנק הולידיי” הביאו אותנו להיפגש בסוהו, אחרי שהוא יצא ידי חובה עם שלוש שעות במשרד. לאחרונה שמנו לב, שהסוהו, מלבד היותו כר פורה ליצורים ססגוניים ולמועדוני סליז, הפך להיות הרובע האיטלקי של הבירה האנגלית. לא, לא מדובר ב-Little Italy סטייל ניו-יורק אלא בסצנה איטלקית הנחבאת בין הבניינים הויקטוריאניים הישנים לבין מועדוני הגאים. יום שני של חג בסוהו זימן לנו פיצה, ג’לטו (גלידה איטלקית) וכדי להעצים את החוויה נספר גם על ארוחת ערב איטלקית במקום הכי מבוקש בעיר (שאמנם לא קרתה באותו יום – אבל בקלות היתה יכולה). אנדיאמו!
Princi – הפרינססה ממילאנו
כבר שנתיים שאנחנו מנסים להחביא מאנשים את פרינצ’י, הרשת האיטלקית המילאנזית שעשתה הגירה ללונדון. למען האמת – קראנו לה פרינסי ברוב בורותנו עד שזוג האיטלקים מרומא/ת”א החל לקשקש עם המלצרים ולצחוק עלינו על ההגייה השגויה. אוקיי פרינצ’י, הבנו.
מאחר שנראה שמאמצי ההסיכוך עלו בתהו (המקום ממשיך להיות מלא יותר ויותר, לא משנה כמה הבעלים מצופפים את השולחנות ומוסיפים כיסאות) – החלטנו להסיר את הלוט מעל המקום הכי איטלקי בלונדון.
לפרינצ’י 3 סניפים במילאנו ואחד בלונדון, והמקום פועל בשיטת “מזנון” , וכיאה לאיטליה בכאוס מוחלט וללא תורים בריטים מסודרים. המלצרים / מגישים / מפנים / ברמנים / קופאים לבושים כולם בסינר לבן וכובע מצחיה תואם, ונראה שכולם הגיעו אכן מארץ המגף (יתרון בולט ללקוחות איטלקים, פרגו).
העיצוב איטלקי הייטקיסטי מתוחכם כולל מים זורמים מברזים לאורך הקיר הצפוני שיגרמו לכם לרצות ללכת לשירותים. שולחנות נירוסטה ארוכים ומשותפים ועמדות בר לאכילה בעמידה. השירותים – עם ריח קטורת תמידית – מזכירים את Hakassan (אותם הבעלים, אגב).
לאחרונה פתחה המסעדה גם את Princi Pizza הצמודה (אותה כניסה), בה יושבים, מזמינים ואוכלים בצורה מסודרת, אולם אנחנו תמיד נאמנים למקור: קרב איתנים על כל מושב פנוי (יתרון בולט לישראלים, גרציה).
כבר בכניסה קשה להתעלם מהבר המרשים, משמאל-לימין: לחמים, מאפים, עוגות (טירמיסו, מילפוי, פנקוטה, טארטים וטארטלטים במבחר צבעים ומרקמים), פיצות מרובעות, פוקצ’ות וסנדוויצ’ים, סלטים (נמכרים לפי גודל הצלחת) ועוד. בקיר המערבי משמאל-לימין: מזנון חם עם פסטות, לזניות, קנלוני ובשר (שניצל למשל) והבר ששם דגש על משקאות איטלקיים (לאוהבי השפריץ – פרוסקו עם אפרול, סאן פלגרינו בטעמים וקפה משובח).
במצטבר, כבר יצא לנו לדגום כמעט את כל המתוקים שיש למקום להציע, אולם הפעם החלטנו להסתפק בפיצות ובערבוב של סלט פרימוורה (חסה וירקות) עם סלט קפרזה (מוצרלה-רוקט-עגבניות) כדי שנוכל להמשיך לגלידה איטלקית במקום אחר – ללא רגשות אשם.
כדאי לציין שלא ניתן לעמוד בפני הפוקצ’ה – טעימות חינם אין כסף על הדלפק – ובמצטבר אכלנו למעשה עוד פיצה שלמה לאט לאט P:
לסיכום: שתי פיצות בגודל מפנק, סלט בצלחת קטנה, הרבה ‘טעימות’ פוקצ’ה, ושני בקבוקים של אקווה פריצנטה, סה”כ 16 £ – לא נורא ורק צריך להמשיך וללכת כדי להוריד את הפחמימות…
Rapha – Cycle Club
האסוציאציה של רוכבי אופניים בין עליות ומורדות האלפים במירוץ ה-Giro d’Italia מוכרת לכולנו, כך לטענתו. ולמרות הקשר הרופף למכנסי הרכיבה, קשה שלא להזכיר את Rapha – מועדון רכיבה חובק עולם שפתח את שעריו ממש לאחרונה על חורבות סניף Wholefoods הישן ברחוב Brewer (לא לדאוג יש חדש מפואר וגדול יותר ברח’ המקביל).
Rapha הוא בעצם מועדון המוקדש לאופני כביש, המשמש הן כתחנת יציאה לרכיבות ברג’נט פארק, כבית קפה, כחנות למוצרי ואביזרי אופניים, וכנראה גם לתיקונים. השוס הוא שניתן לבוא עם האופניים עד לחנות ולתלות אותן על אחד הווים המיועדים לכך – גימיק נחמד ונוח.
הוא שוטף את העיניים, מביט בערגה על בעלי האופניים שפוקדים את המקום, ובוכה מגעגועים לאופני ההרים שנשארו מאחור אי שם בתל-אביב החמה… ממשיכים.
Gelupo – ג’לטו איטלקית בסוהו
לפני שנעבור לדבר על Bocca Di Lupo האחות הגדולה מעבר לכביש, מילה על הג’לטו האיטליאנו של Gelupo. קיימות הרבה גלידריות באיזור סוהו, חלקן אפילו מצויינות, ואילו Gelupo מתהדרת בהיותה “the number 1 thing to do in London” כך לטענתם – על פי מגזין טיים אאוט.
המקום, החבוי ברחוב Archer – הצדדי מבין הרחובות הצדדיים של תחילת (או סוף) הסוהו (תלוי מאיפה מסתכלים), נראה כמו גלידריה מאיטליה של ימי הלירטה והבריגדות האדומות, עם טאץ’ מודרני. מאחור – דלי איטלקי למוצרים מיובאים ומיוצרים במקום; מקדימה – “מעבדת” גלידות כאשר הטעמים מוסתרים בקונטיינרים מנירוסטה. אסטטי ומסתורי כאחד.
הרעיון שמאחורי הגלידה הוא גלידה איטלקית אמיתית בטעמים פחות מאשר קונבנציונאלים, כמו גם קלאסיקות מוכרות. דווקא בביקור שלנו הטעמים היו יותר בנאליים, ולא התנסנו במשהו מרהיב, למרות שהגלידה עצמה טעימה. הוא: קוקוס ואספרסו (גלידה ללא חלב על בסיס חלבון של ביצה) – חזקה ומרירה, פחות אהב. היא: שילוב בין פיסטוק לבין סורבה פטל, מוצלח ביותר.
Boca Di Lupo
אוקיי, הביקור בבוקה די לופו, ה-איטלקיה המבוקשת והמדוברת ביותר בלונדון, לא היה בצהרי יום שני. למעשה, כל ניסיון להשיג פה מקום ללא הזמנה של כשלושה שבועות מראש – הנו חסר סיכוי. המקום הוא “fully booked” ואלא אם כן יש ביטולים לא צפויים, ניתן להשיג מקומות רק לשעה 18:00 או 22:30 (מה קורה באמצע??).
הזוג הקנדי/בריטית הלהיב אותנו על המקום, כבר לפני שנה, כאשר סעדו גב לגב עם גווינית’ פלטרו וקמרון דיאז (bff’s) ומאז אנחנו ברשימות המתנה. לפני שבועיים הצלחנו להיכנס “למסיבה” , ואפילו לשנות את השולחן לשעה נורמלית (מאחר שהיה ביטול מוקדם יותר)… Niiice
מסתבר שהמקום לא ערוך לקבל לקוחות בשעה 20:30, שכן האנגליות שקיבלו את השולחן ל-18:00 (suckersss!) סירבו לפנות בזמן… אחרי עשר דקות המתנה התיישבנו סוף-סוף. במקום בר ארוך בכניסה ואילו חלל המסעדה בפנים דחוס ורועש.
האווירה במקום שמחה, המלצרים איטלקים וחמודים, וגם מנות הפתיחה אותתו על ערב מבטיח: סלט שורש סלרי עם צנונית, רימון ופקורינו; פוקצ’ה מצויינת עם שמן זית ובלסמי; פלטת מטוגנים (קלמרי, שרימפס, קישוא ולימון); ומבחר מתאבנים איטלקים (fritti romani) – נמכרים לפי יחידה – הלכנו על כדור בייבי מוצרלה מטוגן ועל ארטישוק. קראף (חצי בקבוק) יין אדום מתומחר בצורה סבירה והכל דופק לפי התכנית.,
הנפילה התחילה עם המנות העיקריות (בקונספט שאפשר להזמין מנה או חצי מנה כדי לטעום מגוון רחב יותר, ממש כמו בהרברט סמואל) שהיו פחות מוצלחות למרות השתדלותם של המלצרים. היא דווקא נהנתה מדג מושט נקי על הגריל (ואפילו המלצר האיטלקי הקטן סינג’ר את המלצר האיטלקי הגדול לנקות לה אותו!!), והוא די סבל משיפוד טלה עם ארטישוק וטורטליני גבינת כבשים ברוטב פסטו מאגוזי מלך.
ידענו לא לקחת את השעועית ברוטב עגבניות שנראתה פשוט נוראית בשולחנות הסמוכים, ואילו איכשהו התגנבה אלינו לשולחן שעועית ירוקה עם תרד. מנה אנמית ומיותרת לחלוטין, מפתיע שדואה האיטליאנו לא שמו לב שלא ממש אכלנו ממנה.
שיא הערב הגיע דווקא מכיוון בלתי צפוי: זוג דני קולני שהתיישב לצדנו וחגג יום הולדת ככל הנראה בהשפעת סמים קשים, סיפק את את האפקט הבידורי.
הקינוחים מבית היוצר של Gelupo הסמוכה: התלבטות קשה בין הפתעה של שלושה גביעי גלידה קטנים (טעמים לבחירת המקום) לבין שלישיית פרופיטרולים ממולאים בג’לטו פיסטוק, ערמונים, ואגוזי לוז, עם רוטב שוקולד סמיך. הלכנו על אופציה # 2 ולא התאכזבנו.
בוקה די לופו יכולה להיות ארוחת ערב מצויינת, ובאופן מפתיע גם לא צריך לשבור אף קופת חיסכון. יחד עם זאת, הציפיות שלנו וה-build up לקראת הביקור היו כה גבוהים, שכנראה שהאכזבה הכללית הייתה ידועה מראש. טרנד המנות האיטלקיות הקטנות שוטף את הסוהו מכל עבר (ע”ע Polpo, Spuntino) ונראה שלא צריך לחכות חודשים בשביל בואֶנו ערב איטליאנו..
לסיכום: הליכה איטלקית בסוהו לא יכולה להיות יותר אורגינאלית, ומומלץ להצטרף ל-Rapha כדי להוריד את הקלוריות המיותרות ברכיבה ברחבי העיר. ולמרות הכל – ואולי דווקא בגלל, איכשהו מצאנו את עצמנו מסכימים שצריך להתחיל לחסוך בשביל טיולון לאיטליה…
| Bocca Di Lupo 12 Archer Street +44-20-7734-2223 boccadilupo.com |
Raphael Cycling Club 85 Brewer Street +44-20-7494-9831 http://www.rapha.cc/london-1-2 |
Princi 135 Wardour Street +44-20-7478-8888 http://www.princi.com/ |
View Soho in a larger map
שוב ובאופן הכי לא מפתיע, טור מגרה ומעורר תיאבון!!!!!!!! 🙂 אני בעד שתפנקו בעוד כמה טורים בשבוע… חייבת לציין לשבח את התוספת של המפה עם המראה מקום – מושלמת וגאונית! קבלו ח”ח
@Rona:
אם את מממנת אותנו – יהיו גם 7 פוסטים בשבוע …
להתפטר מה-day job? 😉
@Rona:
אגב תודה 🙂