תגית: אוכל ישראלי בלונדון

במה שאולי יהיה יום השמש האחרון שהממלכה רואה, רגע לפני ה”High holidays” כפי שהם מכונים פה בפי יהודי לונדון, הלונדונים יוצאים ליום כיף במרלו, עיירה קטנה בעמק התמזה במרחק של כשעה ורבע מלונדון. הם מצטרפים בהפתעה לפסטיבל מקומי, רואים כוכבי מישלן בגסטרו-פאב ואפילו חוזרים ללונדון ל”דייט נייט”. מרלו. צבעוניות שמזמן לא נראתה בבלוג של הלונדונים.   ב-8 בבוקר שהפצפונת עוד דורשת לאכול, והלונדונים הקטנטנים עדיין לא לבושים, בכלל לא ברור אם אנחנו נצא אי פעם לדרך. ההתלבטות בין העיירה הנלי-און-תמז למרלו עדיין לא הוכרעה ונראה שנגזר עלינו לבלות עוד יום שבת ביתי בצל מריבות על האייפד. אחרי עוד כוס ממכונת…

ביקורן של אמא-סבתא ואחות-דודה (שלה) גרר מספר ימים בהם חזרנו להיות הלונדונים הקולינרים, שמשאירים את הקציצות במקפיא ואת הירקות במקרר (לא קצוצים). בתוך שבוע הספקנו לבקר בשלושה מקומות שעוד לא ניסינו – לטוב ולרע. את הקילוגרמים העודפים – אנו חייבים לזכות הגיוון האתני שמציעה לונדון: בפלומר הישראלית (מחניודה גרסת לונדון) נעזרנו בשירותי הבייביסיטר של סבתא; בפלאש אנד באנס ירדנו בצוותא משפחתית על לחמניות יפניות ממולאות בשר; ואילו שבוע אח”כ – כבר בלי המשפחה אבל עם חברים – קינחנו בפיצה איסט שבשורדיץ’.

כשהחום עדיין שורר בעיר, קצת לפני שהוא מבלה את חופשת החגים באכילה מרתונית בת”א, שוב השאיר הלונדוני את הלונדונית מאחור, ועשה את המסע לצפון הכי חם בלונדון. ביום בו השכונה רותחת והתותחנים משחקים במעלה הרחוב, איסלינגטון הוא המקום להיות בו.

ההחלטה לסעוד ב-Honey & Co – המסעדה הים תיכונית עטורת השבחים של יוצאי אוטולנגי – נפלה כבר מזמן. הוא מתלהב מהאפשרות לאכול חומוס ושווארמה שאינם לבנונים או טורקיים (בהתאמה) והיא ‘מוכנה הייתה לנסות’… מאחר שהמקום קטן/סגור ביום א’/נמצא ברחוב Warren הממוקם בצורה לא נוחה עבורנו בקצה הצפוני של פיצרוביה – עד עתה ההחלטה לפקוד את המקום נותרה תיאורטית. רק בשישי האחרון, בשעה מוזרה לאוכל לכל הדעות (“Linner” בין Lunch ל-Dinner), התחלנו בהייק מכיוון סוהו לפאתי פיצרוביה, בכדי לנסות את הפלא הישראלי עליו כולם מדברים.