תגית: סוהו

  שמונה ימי מילה נסתיימו להם כבר מזמן, והלונדונים מחליטים לנצל את הימצאות האבות והאמהות, ויוצאים לספק קרייב שנצטבר במשך (כמעט) תשעה ירחי לידה, של סושי ואוכל יפני. בכלל, הרצון לבדוק את INKO NITO שהפכה לאחת בולטת בנבחרת ההכוכביא של קבוצת “רעבים בלונדון “בערה בקרבנו זמן רב, ואין כמו הימצאותה של הדודה מ’ (י’ – תלוי את מי שואלים) בשביל לחגוג אוכל אסייתי. האם INKO NITO תיכנס לדבריא של מסעדות יפניות בלונדון? לרגל החג הזה בו מחפשים “גלוטן פרי” בכל מקום, הלונדונים מסקרים יפנית קצת שונה בקצב של “אחד מי יודע”. מתחילים.      

ביקורן של אמא-סבתא ואחות-דודה (שלה) גרר מספר ימים בהם חזרנו להיות הלונדונים הקולינרים, שמשאירים את הקציצות במקפיא ואת הירקות במקרר (לא קצוצים). בתוך שבוע הספקנו לבקר בשלושה מקומות שעוד לא ניסינו – לטוב ולרע. את הקילוגרמים העודפים – אנו חייבים לזכות הגיוון האתני שמציעה לונדון: בפלומר הישראלית (מחניודה גרסת לונדון) נעזרנו בשירותי הבייביסיטר של סבתא; בפלאש אנד באנס ירדנו בצוותא משפחתית על לחמניות יפניות ממולאות בשר; ואילו שבוע אח”כ – כבר בלי המשפחה אבל עם חברים – קינחנו בפיצה איסט שבשורדיץ’.

הנאמנות של הלונדונים לפיצה פילגרימס בסוהו וודאי זכורה לכם עוד מהימים שהחלק האחורי של הואן הירוק שלהם “המליט” פיצות בשוק של רחוב ברוויק. לפיכך, לא היה מפתיע בכלל שהלונדונים – בחברת הצרפתי הצעיר – לא יעמדו בפיתוי ויבדקו את הפיצריה החדשה של פיצה פילגרימס, שנפתחה ברחוב Dean, בלבו של הסוהו, לפני כחודשיים. אגב, הואן המפורסם עדיין קיים ומשנה את מיקומו ברחבי העיר מדי פעם. כך באתר של החבר’ה נאמר שבמהלך חודש אוקטובר הוא ימוקם ברג’נט פארק…

 הניסיון הכושל משבוע שעבר להיכנס ל-10 גריק סטריט השאיר אותנו עם טעם רע בפה. לא, האלטרנטיבה דווקא הייתה טעימה, אלא כאשר הלונדונים נזרקים מהדלת הראשית – תהיו בטוחים שהם יחזרו דרך החלון! כך הגענו חמושים בביטחון עצמי גבוה ובמיטב המלתחה למסעדת הביסטרו האנגלי בלב הסוהו, לא מוכנים לקבל תשובה שלילית, במיוחד נוכח העובדה שהשכמנו לצאת לארוחת ערב, בשעה שלא תבייש הגשה ראשונה בבית גיל הזהב (שבת ב-6). אה כן, אם שכחנו לציין אז נזכיר שמדובר בחלק מהטרנד הלונדוני המעצבן – מסעדות שלא מקבלות הזמנות מראש … “יהיה לנו שולחן עבורכם עוד כשעה עד שעה וחצי” חייכה המארחת [דמיינו לעצמכם רעש של…

זוג החברים הגרמני שלה הגיע לביקור בסופה”ש, ואנחנו כמו מארחים טובים החלטנו לקחת אותם ללילה של “התבליינות” בסוהו. אז מה אם אנחנו בעצם כבר לא בליינים בעצמנו? אז מה אם אנחנו כבר זקנים מדי בשביל סצינת המועדונים של העיר?? הם לא צריכים לדעת את זה 😉   ארוחת ערב מוצלחת ב- Polpo (אמרנו לכם שנחזור!) עם בירות ושפריץ אפרול, שמה אותנו באווירה הנכונה בתחילתו של ליל הסוהו-הלונדוני שמוצף באורות ניאון. הליכה בין הרחובות הקטנים שגובלים עם כיכר פיקדילי, וכחצי שעה בחנות ה-Vintage Magazine Shop ברחוב Brewer (שמוכרת ממורביליית רוק-פופ בריטית, ובעצם הכ-ל חוץ ממגזינים) נתנו את הטון לערב שכולו ממורביליה בעצמו.

צהריי ה”סאמר בנק הולידיי” הביאו אותנו להיפגש בסוהו, אחרי שהוא יצא ידי חובה עם שלוש שעות במשרד. לאחרונה שמנו לב, שהסוהו, מלבד היותו כר פורה ליצורים ססגוניים ולמועדוני סליז, הפך להיות הרובע האיטלקי של הבירה האנגלית. לא, לא מדובר ב-Little Italy סטייל ניו-יורק אלא בסצנה איטלקית הנחבאת בין הבניינים הויקטוריאניים הישנים לבין מועדוני הגאים. יום שני של חג בסוהו זימן לנו פיצה, ג’לטו (גלידה איטלקית) וכדי להעצים את החוויה נספר גם על ארוחת ערב איטלקית במקום הכי מבוקש בעיר (שאמנם לא קרתה באותו יום – אבל בקלות היתה יכולה). אנדיאמו! 

גם זה קורה. סופה”ש מגיע, צריך לעשות תכניות, ואין ממש הלימה בין הרצונות: הוא מתרגש מגמר הרולנד גרוס ופתיחת היורו 2012 – היא לעומת זאת לא מבינה איך אפשר לשבת ב’חממה’ כאשר השמש מפציעה סוף-סוף.  ברגעים כאלה צריך לדעת להתפשר – הוא מוכן לוותר על המערכות הפחות חשובות והיא מסכימה לרתק את עצמה לאיזור צפון-מרכז העיר בלבד. סופה”ש הרגוע שלנו הורכב ממסעדה קלילה אך מדוברת בשישי בערב מוקדם (כמו שהוא אוהב), מסיבוב של שעה ביריד הירוק של רג’נט פארק, מהווסט אנד בקטנה בראשון בבוקר, והיא גם הסכימה לתת לו אחה”צ של ספורט נטו, והלכה לה ליריד אומנות עם חברה שוחרת…

כבר שבוע שיורד בלונדון גשם. כמויות הגשמים שירדו פה בחודש אפריל גרמו לכולם להוציא את המעילים והמטריות חזרה מהארון, זאת אחרי חודש מרץ שמשי למדי. הגשם כל כך חזק – שתחנוני הממשלה לחסוך במים (בצורת הם אומרים) נראים כמו ספין פוליטי זול במקרה הטוב. וזה השבוע שהמשפטנית מת”א בחרה לבקר. שבוע שאנחנו נושאים עינינו לשמיים בתפילה, ושבוע שאנחנו משתמשים במשפט “לא נורא, ככה תחווי את אנגליה האמיתית!”. ובכל זאת – שבוע שלם של גשם בסוף אפריל זה קצת מבאס. אז כדי להפיג אי איזה שבריר של תוגה החלטנו לעשות מעשה ובצאת השבת לקחנו את המשפטנית הרטובה איתנו למקום הכי שמח…

המחשבה המקורית של יום שישי הייתה לנסות את Burger and Lobster החדשה יחסית במייפר. אבל, כשרשימת ההמתנה למקום המדובר ביותר בלונדון (וכן, שוב מדובר במקום שלא לוקח הזמנות), בו ניתן להזמין כשמו כן הוא – המבורגר ולובסטר, הייתה כשלוש וחצי שעות (!) אמרנו לספרדי ולצרפתיה לפגוש אותנו בסוהו, שוב… ניסיון ראשון ב-Bocca Di Lupo לא צלח: המארחת במסעדת הטאפאס האיטלקיה אמרה בהתלהבות שתוכל לתת לנו שולחן בשעה תשע ורבע (השעה הייתה שבע בערב…) וסירבנו בנימוס. משם כיתתנו את רגלנו לרחוב Rupert, ופילסנו דרך בין ערב הרב של אנשי הסוהו למינהם (מחבורות פרחחים ועד גאים מוחצנים אל מול אורות ניאון של…

הטרנד של החודשים האחרונים בסוהו מדבר על מסעדות טאפאס איטלקי, כן גם אנחנו לא ממש ידענו שהטאפאס עשה עלייה מארץ האינקוויזציה למחוזות המגף – אבל נשמע מעניין. הייחודיות של 75% מהמסעדות האלה היא שלא ניתן להזמין מקום מראש, מה שנראה כמנוגד לחלוטין לחוקי הבירה הנוקשים – אם המקום טוב, צריך להזמין שלושה שבועות מראש… החלטנו לנסות את Polpo, שבעליה פתחו שלושה מקומות דומים נוספים (spuntino, polpetto ו-da polpo) ואפילו דיינר יהודי ניו יורקי העונה לשם Mishkin – שמתהדר בזה שהוא לא כשר. ולעניינינו – אחרי שחברות אנגליות דיברו בשבחי המקום, גררנו לשם חברים והלכנו לערב שבו הטאפאס הספרדי פוגש את…