May You Live in Interesting Times

את מתחם הביאנלה אנחנו עוזבים בזכותו האדיבה של נהג עגלת גולף שהסכים לקחת אותנו טרמפ חזרה לכניסה, או כמו שהלונדונית הקטנה-גדולה (שעד כה התמרמרה על היעדר גלידה) מתארת את זה “BEST DAY EVER”. לאי של ג’ודקה אנחנו לוקחים וופורטו, כי יש פה איזה ביתן של איסלנד ש”אנחנו חייבים אבל חייבים לראות” (הלונדונית, אוקטובר 2019). הביאנלה אומנם מתרכזת בשני מתחמים, אבל תגלו (זאתאומרת אם תתעמקו בנושא) שיש ביתנים מפוזרים ברחבי וונציה, שיש לערוך מסע מפרך כדי למוצאם. בינהם: הביתן האיסלנדי, הליטאי והניו זילנדי. למה? רק לאלוהים ולראלף רוגוף התשובות.
יש הסבורים שהאי של ג’ודקה נקרא כך מאחר וחלק מהסוחרים היהודים הוונציאניים גרו בו, ולראייה נמצאו עדויות היסטוריות על בית כנסת עתיק במקום. יחד עם זאת, הגטו היהודי של וונציה היה בצפון העיר ולפיכך ההסבר הנ”ל לא מניח את דעתם של מרבית החוקרים. לעומתם, אחרים סבורים שהשם ג’ודקה מקורו במילה Zudegà – שמשמעותו “Judged” או “קיבלו עונש”, לאור הגלייתם של משפחות אצולה לכאן במאה ה-9. הסבר אחר טוען שזה שיבוש של המילה הונציאנית לעיבוד עורות שכן זה היה העיסוק המרכזי של יושבי האי. כך או כך מדובר בשכונת מגורים יפהפה, עם סמטאות ציוריות ומזח פסטורלי, שלא מזכירה את ההמוניות של ‘דאון-טאון’ וונציה.

הביתן האיסלנד – Chromo Sapiens – מציג את עבודתה של אמנית בשם Hrafnhildur Arnardóttir שגדלה דווקא בניו יורק, ומאחר ששמה עוות ל”שופליפטר”, זהו השם בו היא משתמשת לעבודותיה.
האמנית אוהבת לעבוד עם שערות סינטטיות, ובאמת מצאנו שיירים של עבודתה בבגדים שלנו, אפילו שחזרנו ללונדון. האווירה בביתן – שאינו הומה אדם בשל המיקום הרחוק – רגועה, עם מוזיקה מתאימה שניתן לרכוש גם. ההליכה לפה הייתה נינוחה (למעט לונדוני קטן-בינוני שמסרב ללכת משעות הבוקר), והקטנים הצליחו להפר את השלווה לשוכני המקום.
הכניסה אפלה, החדר המרכזי הוא בצבעי הקשת ואילו בהמשך חדר עם שערות לבנות שהקטנים כינו ה-“North Pole” באיזה משחק דמיוני שהמציאו למורת רוחם של המבקרים.

בלתי אפשרי לבקר בוונציה מבלי לפקוד את כיכר סן מרקו, הכיכר הציבורית היחידה בוונציה (Piazza ולא Campo). אנו טופחים לעצמנו על השכם שהצלחנו להחזיק מעמד עד כה, ולהגיע לפה ביום ב’, כשהבינאלה סגורה.
הכיכר מוכרת במיוחד בזכות בזיליקת סן מרקו הניצבת מולה, וארמון הדוג’ה (הדוכס/ שליטה של וונציה) הפונה לים. נראה שדווקא היום, שמזג האוויר שוב מחייך אלינו – מכינים את הכיכר ל-“Acqua Alta” – הצפת המים פעם בשנה לפחות, שגורמת לכך שהכיכר הופכת לבריכה אחת גדולה ומסוכנת. ההכנות מתבצעות ע”י הנחת קורות עץ שמגביהות את מפלס הכיכר, בשטח שמול הבזיליקה. בכיכר זו גם נערך טקס הפתיחה של פסטיבל המסכות השנתי של וונציה.
כמה תמונות לארכיון, מרדף אחר היונים (מה שהופך לספורט הלאומי של הלונדונים הקטנים) ואנו מתחילים לשוטט בסמטאות הצמודות, הטומנות בחובן את חנויות היוקרה של וונציה, תכשיטים, מותגי אופנה עלית, וכן את זכוכיות המוראנו הידועות.


 

כיכר סן מרקו בפעולה

 

 

מבט מהשלולית – כיכר סן מרקו

 

שיטוטנו מוביל אותנו לכיוון הריאלטו, לא לפני שהלונדוני הקטן-בינוני מכריח אותנו להיכנס לסניף של Candy Captain להצטיידות ב”גאמי גאמס”. מאחר ומדובר בחופשה על טהרת פסטה וג’לטו, ההורים מסכימים בלית ברירה, והלה יוצא כמנצח עם שקית מהחנות, שמכילה דובון בגודל ארמון הדוג’ה.

 

בכ”ז חופשה – קפטן קנדי

 

ביקור לא מוצלח בסניף הדואר … הקטנה-גדולה מתעקשת לשלוח גלויה כמו פעם לסבים, למרות ששמעה על הדבר המוזר לראשונה בטיול (אגב כשבועיים לאחר מכן ועדיין לא שמענו מהסבים על איזו גלויה שהגיעה, בראבו לצמד פוסט-איטליין את דואר ישראל). חציית הריאלטו (אנא השאירו שם של כירופרקט טוב בתגובות) ואנו נכנסים ל’פונדקו דה טדסקי’ לראות את התערוכה המציגה על הגג (כן, כן, הלונדונית כבר אמרנו?).
הטדסקי זהו קניון לעשירון העליון, מעוצב לעילא ולעילא הנמצא בסמוך לריאלטו. לא הרבה יודעים (הלונדונית דווקא כן) שמעבר לאומנות המוצגת פה, בקומה החמישית יש גג עם נוף עוצר נשימה לוונציה.
כן, צריך להזמין מראש, אבל באיטליה כמו באיטליה עם תינוקות חמודים וחיוך אפשר להגיע רחוק (זה לא אנגליה פה). הנאה נרשמה גם אצל הקטנים שכמעט חרכו את רצפת התערוכה בריצות קצרות.

T Fondaco dei Tedeschi by DFS, Calle del, Ponte di Rialto
הזמנות מראש של ביקור בגג התצפית: https://www.dfs.com/en/venice/t-fondaco-rooftop-terrace

 

לעשירון העליון, אבל אפשר להסתכל! הטדסקי

 


 

נוף עוצר נשימה מהטדסקי לתעלה

 

מפה, הקיבה קצת עושה רעשים ואנו נאלצים לעצור בשלוש, תיקון ארבע תחנות קולינאריות שונות. Farin בשביל פיצה לגברים ואפרול-שפריץ למי שחצה את השמינית; בורגר קינג עבור הלונדונית הקטנה שנשארת בהתעקשותה לא לאכול פיצה; קפה דל דוג’ה בשביל הקפה הכי טוב בוונציה (ראו בהמשך) ואיך לא- מנת הג’לטו היומית.
 

 

ג’לאטו. אין מה להוסיף

 

היום האחרון שלנו נפתח בסערה, ארוחת בוקר מהירה והליכה בין הסמטאות של איזור הארסנלה כדי להגיע לביתן הליטאי החמקמק, שם האמנים מציגים חוף ים (מלוכלך יש לומר). ההליכה לביתן, שכללה נשיאה של הקטן-בינוני על הידיים (הוא סיים עם הליכה לטיול הזה), הייתה קשוחה, ואת רעש הלב הנשבר, שמסמלת את האכזבה של הלונדוני מהביתן ניתן היה לשמוע עד כיכר סן מרקו.
המקום אולי מעניין בימי רביעי ושבת כאשר ישנן הופעות אופרה חיות של שחקנים שנמצאים כרוחצים על החוף, אבל התורים בימים הללו בהתאם.
 
משם אנו הולכים עד Celestia כדי לנסות ולהגיע לפסל “Building Bridges” של האמן Lorenzo Quinn שכבר הרשים את הביאנלה עם פסל ידיים על בניין לפני שנתיים. את הפסל המרהיב ראינו בחטף בשיט עם הווטר-טקסי למלון, והוא אכן לא מאכזב. ההליכה לפסל קשה, אולם אנו מגלים הפסל מצוי במתחם הנחשב חלק מהביאנלה, וניתן לקחת סירה חינם בחזרה מכאן לארסנלה.

בחזרה בביאנלה, כמו ישראלים טובים ש”תפסו כבר את הקטע”, אנחנו מפעילים שוב את רכב הגולף החינמי כדי לצאת מהמתחם כמה שיותר מהר,
ופונים לויה ג’יוזפה גריבאלדי. הרחוב הציורי הוונציאני שונה מהנוף הרגיל, ונראה כרחוב איטלקי טיפוסי. מנת הג’לאטו האחרונה (אם מישהו ספר, בבקשה אל תספרו להורים שלנו) ואנו עוצרים בסופר ה-Coop הדחוס כדי להצטייד בפחמימות שאין באנגליה.
ממה שהיא זוכרת סצינת הסופרמרקטים של ונציה השתנתה כליל, ומותגים איטלקיים ידועים כמו “בילה” עברו להם מן העיר. מכאן נחזור למלון, נשב על קפה אחרון בסנט’הלנה, וניקח את הווטר טקסי לשדה”ת של מרקו פולו, שגם הוא השתנה רבות ממה שזכרנו ועבר מתיחת פנים הכוללת רציפי אבן מקורים לווטר טקסי.

אוקי, אז הנה מה שהספקנו לאכול פה, עם שני פעוטים ותינוקת (וכן בקבוק קטשופ בתיק, מה אפשר לעשות…)
 
Cà D’Oro alla Vedova
Ramo Ca’ d’Oro
+39 041 528 5324
כאמור “אלה וודובה” היא החביבה על הלונדונית, עוד מימיה הסטודנטיאליים בעיר. מדובר במסעדה שעומדת על תילה כבר כעשרים שנה, ומתמחה בפסטות עם מאכלי ים ובפולפטו מטוגנים טריים שמרבית הסועדים פשוט אוכלים בעמידה עם כוס פרוסקו בסמטא המובילה למסעדה. אם בכ”ז “זכיתם” בשולחן, תמצאו את אותם פולפטו (שנראים כמו פלאפל וטעימים כמו קציצה) מוגשים גם בפנים, לצד סלטי פירות ים למינהם, ופסטות צמחוניות וכאלו עם מאכלי ים. לא המקום לחפש ספגטי בולונז למי שתהה.
נדגמו: הפולפטו המפורסמים, פסטה עם דיונון מבושלת ברוטב דיו שחור (מנה ונציאנית ידועה בשם Risi e bisi) ופסטה עם רוטב עגבניות, שום ואנשובי. כולם מצויינים!

Trattoria / Bacaro da Fiori
Calle de le Boteghe
+39 041 523 5310
http://www.dafiore.it/
כאמור, אכזבה מהתפריט של המסעדה שמתמחה בברניזנו הוביל אותנו לשיטוט בסמטאות שבקרבת קמפו סנטו סטפנו וכך מצאנו את דה פיורי, שגם כנראה הומלצה לנו ע”י מספר גורמים. צמוד למקום יש בר (Bacaro) שבדומה לאלה וודובה מתמחה בפולפטו, אך פה יש כל מיני סוגים: בשר, דגים, צמחוני ועוד.
כיאה לארוחת חג הזמנו את יין הבית, וכן אוכל על טהרת הדגים, כפי שמחייב במקום שזו עיקר התמחותו. מנת הטונה הצרובה היתה מצויינת, כמו גם מנת הפסטה בס, אם כי תהינו אם היינו צריכים לקחת את הבס “three way” שהיה הדבר הכי קרוב לברנזינו הנחשק. סלט קפרזה עם עגבניות שרי אדומות וצהובות היה סביר וכאמור התוודענו פה למשקה הסגרופינו שעשוי מגלידת לימון, וודקה ופרוסקו (סרטון למעלה בגוף הפוסט). מסעדה מומלצת מאד!

Farini
farini.com
לפריני הגענו בטעות, ואז עוד פעם בטעות, ואז שוב, עד שהבנו שזו בכלל רשת, הרי אנחנו לא באמת מטיילים לנו בוונציה במעגלים… מי שעוקב אחרינו יודע כמה אנחנו אוהבים את פרינצ’י בלונדון ופריני הוא בדיוק מקום שכזה. פיצות טריות, פסטות, קינוחים איטלקים קלאסיים וכמובן אפרול שפריץ’ ומיני אלכוהול נוספים. ההגשה מאד מהירה, ומאד לא ידידותית לסביבה על כלים חד פעמיים, אבל זה מהיר וטעים. למעשה, כל אחד (למעט הלונדונית הקטנה-גדולה) מצא לעצמו מה לאכול בפריני – ממלכת הפחמימות.

Caffè del Doge – Caffetteria Rialto
Rialto, Calle Cinque, 609
קפה דל דוג’, הזכור ללונדונית עוד מימיה כסטודנטית בוונציה הוא בית קפה קטנצ’יק, מרחק הליכה מגשר הריאלטו, בסימטה לא מושכת בעליל. הלונדוני הובל לפה אחר כבוד לפני שש שנים, על בסיס יומיומי, במיוחד נוכח המלון סטייל סרטי ריגול של המלחמה הקרה, שהיה אז במרחק הליכה מהקפה המנומנם. למעשה, קפה דל דוג’ הוא לא רק בית קפה, אלא חברת קלייה של קפה איטלקי משובח, המוכרת למספר רב של בתי קפה באיזור. זהו הסניף המקורי והיחידי, והלונדונים חזרו לפה לאחר כיסופין רבים.
זהו מקום לקפה נטו, אולי איזה עוגית קטנה בצד, אבל לא הרבה יותר מזה.

Osteria da Pampo
Calle Generale Chinotto, 24 (Sant’Elena)
+39 041 520 8419
osteriadapampo.com/
אוסטריה דה פמפו היא מסעדה משפחתית קטנה ברובע קסטלו אליה הגענו די בטעות. הביקורות באינטרנט מהללות אותה, ונראה שבאמת ארוחה רומנטית פה יכולה להיות לא רעה בכלל, אולם כשיש זאטוטים שלא מרוצים מכלום לאחר יום של שיטוטים: בין אם זו צורת הפסטה שקיבלו, הלחם או הקטשופ, הרי שגם המקום הכי מזמין עשוי להפוך לסיוט.
כך קצת קרה לנו עם אוסטריה דה פמפו: המלצר והמלצרית היו נחמדים מאד, אבל פשוט משהו לא זרם לנו שם.
מגש ה-Mixed sea food הורכב מסרדינים שהיו מתוקים (כנראה שמדובר במאכל ונציאני אבל טעים ומזמין כמו סרדינים מטוגנים הוא לא), שרימפס, בשר בס קר, ו-Bacalà mantecato שזהו מאכל ונציאני שנראה כמו איקרה (מחית לבנה) ועשוי מדג קוד כבוש. יכול להיות שזו מנה טובה בד”כ, פה היא היתה חסרת טעם.
סלט הקפרזה היה קצת גס, מנת פילה בס היתה טובה ולא יותר מכך, ואילו המנה הטובה ביותר היתה הפסטה פנה-ראגו בקר שמאד לא מאפיינת את וונציה, אך היתה נדיבה וטעימה. קשה קצת להמליץ על מקום שאת מנת הדגל שלו – מעין לזניה מפירות ים – תפסנו את הטבחית מוציאה מקפוא ומכניסה למיקרוגל מספר פעמים… נו טוף – ניסינו.

ארבעה ימים (כמעט) של חג בוונציה חלפו לנו כל כך מהר שקשה בכלל לזכור שהיינו שם. אולי בזכות העובדה שהלונדוני עדיין מרגיש שהוא על וופורטו כל פעם שהוא מסתכל על מסך המחשב – אנחנו יודעים שזה אכן קרה ולא היה חלום. וונציה משתנה, אין ספק שאחת מהערים המתויירות בעולם לאט לאט משיגה את המערב עם אפליקציה לנסיעה בוופורטו, רציפים מחודשים בשדה”ת, רשת סופרמרקט כמו Coop ועוד. הביאנלה כמו הביאנלה נשארה עדיין הצגת האומנות הכי טובה באירופה, במיוחד בתקופות קצת פחות מעניינות.
“ברכה” שמקורה בפתגם סיני מאחלת “May you live in interesting times” שהכוונה היא אירונית – שכן ידוע שדווקא תקופות לא מעניינות בהיסטוריה (ונטולות קונפליקטים ומלחמות) – הן אלו בהן החיים הם הטובים ביותר…. בוונציה לעומת זאת – אף פעם לא משעמם! fino alla prossima volta!