כבר מזמן הבנו שהשורה “בלונדון יש יותר סרטים” איננה נכונה… ללונדון הסרטים מגיעים באיחור אופנתי שגורם אפילו לפרובינציה התל אביבית המזרח תיכונית להיראות חדשנית. סרטים שההורים כבר הספיקו לראות (במיוחד זרים ו/או וודי אלן משום מה) מגיעים לפה בעיכוב של חודשים, אחרי שהבן הג’ינג’י של השכנים בישראל הספיק לצרוב אותם לכולם.
אבל.. כשכבר הולכים לראות סרט בלונדון – אפשר לעשות את זה בסטייל, במיוחד אם מצליחים להשיג כרטיסים ל-Electric Cinema שנמצא בנוטינג היל, כן – השכונה מהסרט ההוא. הרעיון שעומד מאחורי הקולנוע הזה (שנשרף לא מזמן ונפתח מחדש רק לאחרונה) הוא לשחזר את החוויה המקורית של “המסך הגדול”, כאשר הליכה לקולנוע הייתה חווייה חווייתית. הקולנוע עצמו נפתח לראשונה ב-1911 (!!!) והיום מספק קצת יותר מאשר ראינוע ישן…
בכניסה לבית הקולנוע דוכן כרטיסים בעיצוב רטרו (שהסיכוי למצוא שם כרטיסים בלי הזמנה מראש אפסי). הדוכן משמש גם כעמדת מכירה לסוכריות גומי שיושבות להן בצנצנות זכוכית מרשימות על מדפי עץ כבדים. החווייה משתפרת:
בעוד התור מתחיל להשתרך לו בחלל ההמתנה, בחדר הבא של האלקטריק אנו מוצאים את עצמנו מול עמדת מכירה של דונאטס גורמה במבחר טעמים: בלוברי גלייז, שוקולד (נראה כמו שיש), פרג לימון, פיסטוק ו’עוגת יומולדת’. הפיתוי גדול מדי בכדי להתנגד ואפילו היא מוצאת את עצמה אוחזת בשקיק נייר (הוא זה ברור) בכניסה לחדר הבא:
הדלתות נפתחות ואולם הקולנוע המיתולוגי נחשף – השורה הראשונה שמורה למיטות זוגיות, כך שבעיית הצוואר נפתרת הודות לשכיבה על הגב. בשאר השורות כורסאות עור מפנקות עם המון מקום לרגליים, הדום מעור (מכיל שמיכת קשמיר) ובין כל צמד – שולחן עץ עם מנורה.
בקצה האחורי של האולם ספות עור זוגיות “יוקרתיות” ואילו בצד השני הבר שמספק משקאות, קפה, ומבחר “נשונושי גורמה” ולא, אין פופקורן (ביזיון!). אפילו השירותים של האולם, שמתחברים גם לדיינר האלקטריק הסמוך מסוגננים בסטייל שנות ה-50, ואילו המסך הענק ואיכות הסאונד דווקא מגיעים היישר משנת 2013.
למרות הפיתוי הגדול, וויתרנו על מגש הגבינות וגם על ההאמוס (חומוס) עם פיתה. הסתפקנו בקפה עבור הדונאטס שלנו ומים מוגזים (£10 ועוד £1.5 פר דונאט). ההפצרות של הבריטית המבוגרת באדום (כולל כובע), שהוא ינסה את הסוסאג’ רול, לא הועילו אפילו שזו נאחזה בידו (לך תסביר לה שחזיר זה אוף לימיטס עבורו…)
חוויית האלקטריק מדליקה ביותר, ובהחלט כדאית למי שמחליט “לתפוס” סרט בחו”ל. את החוויה אפשר להשלים עם ארוחה בדיינר הצמוד – שעל פי דיווחים מספק ארוחה לא רעה בכלל. הביקור בנוטינג היל (הקולנוע נמצא על Portobello רואד המיתולוגית) מספק בפני עצמו, במיוחד כאשר לא מגיעים לכאן ביום שבת בבוקר, כשהמקום מוצף בדוכנים, תיירים וספרדים רעשניים.
החיסרון הבולט (מעבר למיעוט המושבים ולפיכך הצורך להזמין כרטיסים זמן רב מראש) הוא המחיר: £30 לספה זוגית בשורה הראשונה; £18 לכורסא; וכאילו לא די בכך – ספות היוקרה יעלו £45… למכורים: את הפופקורן מומלץ להביא מהבית.
|
Electric Cinema |
כתבה נהדרת. כאילו הייתי וראיתי במו עיני. מבטיח שאם אבקר בלונדון אלך לראות שוב קולנוע זה.
אתם משתבחים עושה חשק, חבל שהחמצתי
תודה לכולם! בהחלט כדאי אך יקר ($$$)