צ’יפס TOP FIVE

נתחיל בהתנצלות, הלונדונים התעופפו להם לחופשת סוף שנה, כך באווירה של הגויים זנחנו את הבלוג לטובת כריסטמס ואתם לא זכיתם לפוסט מעודכן, אם החלטתם לבוא ללונדון ולקפוא בחגים של הערלים.

כעת אנחנו חוזרים עם כוחות מחודשים (לפחות בינתיים…), ואת הפוסט האחרון לשנת 2012 נפתח בצורה חגיגית במיוחד: (1) מדובר בראשון ממה שאנו מקווים שיהיו עוד רבים, של פוסטים “TOP FIVE” בהם נדרג את חמשת ה”הכי טובים” של דברים שאנחנו אוהבים, ו-(2) הפעם בחרנו להתמקד בסטייה משותפת לשנינו.

אז למי שציפה פה לפוסט על בגדי עור צמודים – טעות באתר – אנחנו מדברים על לא פחות מאשר צ’יפס (!)
הצ’יפס היווה את המאכל הראשון בקונצנזוס אחד מיני מעטים שלו ושלה עוד מימי בית שני. טוב, אנחנו לא עד כדי כך עתיקים, אבל אהבתנו לתפוחי האדמה המטוגנים חצתה כבר שלוש יבשות לפחות. הדירוג נעשה לפי מספר קטגוריות: א. טעם כמובן ; ב. פריכות (ולכן לא תראו פה שום פיש אנד צ’יפס שמנוני ועיסתי) ; ג. freestyle או מקוריות – מה שנקרא בבריטית ה-X פקטור שנותן לצ’יפס את האדג’ שלו… את כל אלו נדרג לכם בסולם של 1-5 כדי לשמור על נאמנות לשם.

(5) Barrafina

את מסעדת הטאפאס הספרדייה בסוהו כבר תיארנו בשלל מחמאות בפוסט על ברפינה בלונדון. הצ’יפס המוגש במקום הוא גירסא עדכנית ל”פטאטאס בראבס”  – שילוב של צ’יפס פריך עם עשבי תיבול (בעיקר רוזמרין), מלח גס ושום, מוגש עם רוטב “בראבה” שהוא סוג של רוטב עגבניות קטאלני, משהו בין קטשופ לאיולי …

המקום עצמו הוא בר בצורת ריש, אשר לא ניתן להזמין אליו מקומות מראש – אלא להמתין בסבלנות בריטית (כלל וכלל לא ספרדית טיפוסית) . הצ’יפס עצמו הוא קצת “messy” אבל פריך בצורה בלתי רגילה, והרוטב בראבה עצמו הוא עילאי. אזהרה: נשימת השום תהיה איתכם לפחות ליומיים, כדאי ששני בני הזוג יאכלו. בהחלט שווה את זה.

טעם: 4.5
פריכות: 4.5
ה-X פקטור: 3.5 (בכל זאת רק תיבול)

כללי: 4

(4) צ’יפס עם כמהין ופרמזן (St. Pancras Renaissance Hotel)

את הנוסחא של צ’יפס עם פטריות כמהין (Truffles) ופרמזן טעמנו לראשונה בלאונג’ המרשים של המלון הענק הזה שנמצא על תחנת הרכבת Kings Cross St. Pancras. המלון עצמו נראה כמו טירת הוגוורת’ של הארי פוטר לא פחות, עם שלל צריחים ומגדלים והמסעדה עונה לשם The Booking Office ומתפרשת על שתי קומות (בר ולאונג’ וקומה עליונה של פאטיו מקורה).
אגב, מאז למדנו שגם אצלTom’s Kitchen (שהשף שלה התמחה אצל המקום הבא שנדבר עליו,והתפרסם כי הנסיכה קייט ואמה אוהבות לאכול אצלו…) ואפילו אצל Jamie Oliver מגישים את המנה – שבינינו – לא ניתן להפסיק לאכול אותה.

מעבר לכורסאות העור העמוקות ולשלל הספרים ברקע שנותנים למקום אווירה יוקרתית ומכובדת, את הביקור בלאונג’ של ה-St. Pancras Hotel ננצור תמיד בזכות צנצנת המיונז המיניאטורית של היינץ שהוגשה לנו יחד עם הצ’יפס, אותה אחת מהקוראות (את יודעת שזו את!) ניסתה להבריח החוצה בתיק היד שלה…

טעם: 5
פריכות: 2.5 (שמן הכמהין?)
ה-X פקטור: 5

כללי: 4

(3) L’atelier de joel robuchont

מסעדת שני הכוכבים של השף הצרפתי רובושון נמצאת בקובנט גרדן, במבנה בן 3 קומות: הבר/לאונג’ בקומת הגג, La Cuisine מסעדה מסורתית עם מטבח “open space” בקומה האמצעית, ו-L’atelier מסעדת קונספט בקומת הקרקע המעוצבת בהשראת “דלפק יפני”.

בצ’יפס הייחודי שלו נתקלנו במסעדה של הגאון באירופה ומיהרנו לבדוק האם הסניף הלונדוני שומר על עקביות. התשובה – חיובית בהחלט: הצ’יפס המשונן זרק אותו לילדות בבורגר ראנץ’, ויחד עם זאת הצליח לשמור על הקראנצ’יות שמעולם לא הייתה בבורגר ראנץ!
נכון – לא הולכים למסעדת שני כוכבי מישלן בשביל צ’יפס, יחד עם זאת, כשרובושון (dream on – אחד הסו-שפים ככל הנראה)  מגיש אותו בצורה מדוייקת עם שני סליידרים (מיני המבורגרים) עם פואה גרא על מגש, קשה שלא להזיל ריר – והצ’יפס עצמו הופך לזירת מאבק עקובה מקטשופ.

טעם: 5
פריכות: 4.5
ה-X פקטור: 3.5 (כולה צ’יפס משונן ;))

כללי: 4.5

(2) Balthazar/הבראסרי

אוקיי, אנחנו יוצאים לרגע ממחוזות הממלכה המאוחדת, אבל יש עוקץ בסיום, אז לא למהר לשפוט אותנו. הצ’יפס של הבראסרי הצרפתי / ניו יורקי – בלת’זר, הינו הדבר הקרוב ביותר לשלמות, הנראה ברובע הסוהו של התפוח הגדול. הצ’יפס כל כך טוב (והמקום כולו) שהבראסרי באבן גבירול החליטו לשנע אותו אחד לאחד היישר אל כיכר רבין (כולל עיצוב, קונספט ותפריט).

הבשורה המשמחת היא שבלת’זר כולל הצ’יפס העילאי שלה, עתידה להגיע ללונדון בחורף הקרוב (צפי פברואר 2013) ולהתמקם בקובנט גרדן. אנחנו כחובבי צ’יפס comme il faut נוכל סוף סוף להשאיר את הערגה אל ניו יורק בצד, וגם לא לקפוץ “על” הבראסרי בכל גיחה לת”א, ולדגום את הסניף הקוקני המקומי. המשך יבוא.

טעם: 5
פריכות: 5
ה-X פקטור: 4.5 (פשוט ולעניין)

כללי: 5

(1) …. McDonald’s 

---

לפני שאתם שוברים את המסך, בערך כמו זוג הגרמנים “העצבניים”  שגילו שמקדונלד’ס מככבת בראש הרשימה שלנו, הרשו לנו להסביר:

הפריכות מושלמת, המליחות מדוייקת (ולא צריך שף כוכב מישלן בשביל להגיע אליה), הכמות מספיקה לשניהם בלי לריב, העלות שווה לכל כיס, והשוס – איפה שלא תזמינו אותו (יש אחד כמעט בכל בלוק בכדור הארץ) – הוא יגיע בדיוק אותו הדבר!!

על שום כך אנו מעניקים את המקום הראשון לפאסט פוד שגבר על כמה מענקי הקולינריה של דורנו. ואנחנו לא מתביישים בכך.

טעם: 5
פריכות: 5
ה-X פקטור: 5 (אוניברסליות, קונסיסטנטיות, זמינות)

כללי: 5

כמה “כמעטים”:

• L’entrecote – מסעדת הסטייקים במקור מפריז מציגה צ’יפס לא מדוייק אך פריך שטובל לו ברוטב הסטייק הסמיך, תענוג ליום חורפי.
• Scott’s – מסעדת הפאר ממייפר מציעה צ’יפס סביר פלוס יחד עם הדגים המעולים. הוא כמעט והכניס אותה לרשימה בגלל ה”קטשופ” – רוטב עגבניות home made שמוגש שם עם לובסטר וכדאי לבקש אותו במיוחד בשביל הצ’יפס.
• Dinner מסעדת השף הגאון הסטון בלומנטל (3 כוכבי מישלן במסעדה האחות Fat Duck) תגיש לכם צ’יפס בינוני אמנם עם הסטייק, שכמעט והגיע לרשימה בזכות “קטשופ הפטריות” שלו.

אז המסע בעקבות הצ’יפס הלונדוני, הסטייה הפרטית שלנו, מסתיים בחמישה מקומות בהם תוכלו להשיג כמובן הרבה יותר, אבל אם אתם ‘שרוטים’ לפחות כמונו – תמיד תזמינו אחד ענק, קטשופ (הרבה) בשבילו ומיונז בשבילה. לא לוותר.