מחבר: הלונדונים

הטמפרטורה שירדה מתחת לאפס לא הרתיעה אותנו, ואנו חברי ה-Extreme Weather Squad שמנו פעמנו לכיוון החוג הארקטי, מעבר להרי האופל – שם שוכנת לה הבירה הסקוטית האדיבה – אדינבורו. התאריך: כריסטמס שעבר ; המשימה (אם תחליט לקבל אותה): לתור את הבירה הסקוטית בשלושה ימים תמימים ולא לקפוא למוות, ואף מבלי לאבד אצבעות לכוויות כור ; האמצעים: כולם כשרים; חברי הצוות: הוא – כישורים: סיבולת קור אפסית, יכולת ניווט עירונית מרשימה ונטייה לנקוש שיניים ולסרב לצאת מחדר המלון, היא –  כישורים: זיכרון פנומנלי לשמות ומקומות, נטייה לאף אדום בטמפרטורות קיצוניות והתניה לסרב לחזור לחדר המלון עד גילוים של שברי מאמץ ברגליים…

מי היה מאמין כשהתחלנו את הבלוג הזה לפני כעשרה חודשים שנצליח להחזיק מעמד כל כך הרבה זמן מבלי להזכיר ולו פאב אנגלי אחד! ישקר מי שיאמר שהפאבים האנגלים הם לא חלק בלתי נפרד מהווי החיים בלונדון, שמחלחלים לשיגרה היומיומית – כן, גם אם אתם ישראלים שנמצאים פה. הפאב האנגלי מהווה נדבך מרכזי בחיי היום יום באנגליה, ובשונה ממה שקורה בארץ, הוא אינו רק מקום אליו מגיעים לשתות. נכון, השתייה היא חלק אינטגרלי (ואנגלי ממוצע יכול לפרק משהו כמו חמישה פיינטים של בירה בלי להרגיש) – אבל הפאב השתלט על חלק נרחב יותר של החיים בבירה הקודרת, וגם אם אתה זר…

נתחיל בהתנצלות, הלונדונים התעופפו להם לחופשת סוף שנה, כך באווירה של הגויים זנחנו את הבלוג לטובת כריסטמס ואתם לא זכיתם לפוסט מעודכן, אם החלטתם לבוא ללונדון ולקפוא בחגים של הערלים. כעת אנחנו חוזרים עם כוחות מחודשים (לפחות בינתיים…), ואת הפוסט האחרון לשנת 2012 נפתח בצורה חגיגית במיוחד: (1) מדובר בראשון ממה שאנו מקווים שיהיו עוד רבים, של פוסטים “TOP FIVE” בהם נדרג את חמשת ה”הכי טובים” של דברים שאנחנו אוהבים, ו-(2) הפעם בחרנו להתמקד בסטייה משותפת לשנינו. אז למי שציפה פה לפוסט על בגדי עור צמודים – טעות באתר – אנחנו מדברים על לא פחות מאשר צ’יפס (!) הצ’יפס היווה…

כבר שבועיים שאנחנו לא ממש מבלים, לפחות לא במובן הפשטני של המילה. הקור משתולל, הגשם בא והולך וגם לונדונים אמיתיים מעדיפים את הרדיאטורים המפנקים על פני שיטוטים ברחבי הכרך. בצל המצב הנוכחי החלטנו לרכז מספר המלצות של מקומות ‘טייקאווי’ שרק לונדונים אמיתיים מכירים. אל דאגה – אם אתם מתיירים ואין ממש דירה או משרד לשבת ולאכול בהם, הרי שגם אנחנו בדרך כלל מסיימים את המנה כבר בכיכר הסמוכה. במרבית המקומות אפשר גם לשבת, אבל חוויית האיסוף, בד בבד עם מציאת פינה נחמדה לאכול בה – דקה לפני שהאוכל כבר קר ממזג האוויר ההפכפך – תהפוך אתכם ללונדוניים אמיתיים, על אחת…

הביקור הקצר של אחותה שלח אותנו לשולחן התכנונים. כיצד אפשר לבלות עם היפסטרית לייט מרחוב בזל בת”א, חובבת אופנה ואומנות (כמו אחותה), שורפת קילומטראז’ רבים בהליכה (כמו המשפחה כולה) ומבלי להוציא 100 ליש”ט לראש ל-יום. התשובה שעלתה לשנינו מייד: East London. כבר הכתרנו את מזרח העיר כממלכת ההיפסטרים, כבר דיברנו על סצנת ה-london street art ששולטת בקירות מזרח הבירה, ומה שנותר כעת הוא לבקר בעורק הראשי של ממלכת בגדי יד שנייה, דוכני רחוב ובייגל’ס שפתוחים 24 שעות ביממה – המסע אל בריק ליין. אנחנו מדברים רק על צפון בריק ליין (לא רחוק משוק ספיטלפילד) מאחר ובאיזשהו שלב של האיזור- אם…

סופה”ש של ה-Open House London מתקיים אחת לשנה. האירוע פותח מוסדות לונדוניים וכן בתים פרטיים לקהל הרחב במאות אם לא אלפי מוקדים ברחבי העיר (http://www.openhouselondon.org.uk). הבעיה היא שהביקוש גבוה, ואחוז ניכרמ-8 מיליון תושבי הבירה רוצה להשתתף בחגיגה. בשביל כניסה למקומות הפופולריים צריך להגיש בקשה מראש דרך הגרלה, ואילו למקומות פופולריים פחות עדיין יהיה תור עצום בסופה”ש של האירוע עצמו. להוסיף חטא על פשע האתר של הארגון קרס כחודש לפני, ומאד היה קשה להשיג מקומות לאנשהו. בכי בצד, הצלחנו לקבל הזמנה ל-Mansion House, משכן הלורד ראש העיר של ה-City of London (מחוז העסקים של העיר שמהווה את השטח המקורי של הכרך…

גל של נקודות שוטף את רחובות לונדון בימים האחרונים. שיתוף הפעולה בין האומנית Yayoi Kusama לבית האופנה Louis Vuitton מקשט את חלונות הראווה ביצירותיה של Yayoi, בובות בנות דמותה (זה באמת קריפי), בגדים ואביזרים – וכולם עוטים נקודות פולקה. בסופה”ש נתקלנו בתופעה בשיאה – בחנות הכלבו המיתולוגית של Selfridges. לכבוד השקת הקולקציה, כל חלונות הראווה של החנות עוטרו בדגמי הנקודות של Yayoi את לואי. אגב זו האחרונה זכורה לנו ממוזיאון הטייט לפני מספר חודשים. הסמל של Selfridges הוחלף בבובת ענק של היפנית המוזרה, וגם הוקמה חנות pop-up בקצה המערבי של החנות.

זוג החברים הגרמני שלה הגיע לביקור בסופה”ש, ואנחנו כמו מארחים טובים החלטנו לקחת אותם ללילה של “התבליינות” בסוהו. אז מה אם אנחנו בעצם כבר לא בליינים בעצמנו? אז מה אם אנחנו כבר זקנים מדי בשביל סצינת המועדונים של העיר?? הם לא צריכים לדעת את זה 😉   ארוחת ערב מוצלחת ב- Polpo (אמרנו לכם שנחזור!) עם בירות ושפריץ אפרול, שמה אותנו באווירה הנכונה בתחילתו של ליל הסוהו-הלונדוני שמוצף באורות ניאון. הליכה בין הרחובות הקטנים שגובלים עם כיכר פיקדילי, וכחצי שעה בחנות ה-Vintage Magazine Shop ברחוב Brewer (שמוכרת ממורביליית רוק-פופ בריטית, ובעצם הכ-ל חוץ ממגזינים) נתנו את הטון לערב שכולו ממורביליה בעצמו.

צהריי ה”סאמר בנק הולידיי” הביאו אותנו להיפגש בסוהו, אחרי שהוא יצא ידי חובה עם שלוש שעות במשרד. לאחרונה שמנו לב, שהסוהו, מלבד היותו כר פורה ליצורים ססגוניים ולמועדוני סליז, הפך להיות הרובע האיטלקי של הבירה האנגלית. לא, לא מדובר ב-Little Italy סטייל ניו-יורק אלא בסצנה איטלקית הנחבאת בין הבניינים הויקטוריאניים הישנים לבין מועדוני הגאים. יום שני של חג בסוהו זימן לנו פיצה, ג’לטו (גלידה איטלקית) וכדי להעצים את החוויה נספר גם על ארוחת ערב איטלקית במקום הכי מבוקש בעיר (שאמנם לא קרתה באותו יום – אבל בקלות היתה יכולה). אנדיאמו! 

החום הגדול שעטף את הבירה הבריטונית בסופה”ש הוציא מאיתנו את הצד התרבותי. טוב, לא בדיוק, רק רצינו לצאת מהבית למען האמת (אין לנו מזגן בדומה ל-90% מהבתים פה) ומאחר שחוף הים הקרוב ביותר נמצא במרחק של כשעה וחצי נסיעה לברייטון, כתל-אביבים מושבעים שרגילים להליכה של 5 דק’ לחוף הילטון – החלטנו שזה יותר מדי בלאגן. וכך מצאנו את עצמנו הולכים על פעילויות אלטרנטיביות לסוף השבוע. שטיפת מוח כבר מספר חודשים שאומן הרחוב Thierry Guetta aka Mr. Brainwash מפזר בלונדון סימני היכרות (ציורי רחוב מרשימים) לקראת התערוכה הראשונה שלו אי פעם. גטה הוכרז כבר על ידי מספר מביני דבר באומנות רחוב כיורש של…