קטגוריה: אתרים בלונדון
המדריך לגנן המתחיל (Kew Gardens)
אחרי שלושה שבועות שהשמש סרבה להפציע, אפילו הוא נשבר. זניחת הדסק שלו בעבודה בשביל 15 דק’ של שמש חיוורת בתוך טמפרטורה מקפיאה של 0 מעלות, לא תרמה לשפיות הנפשית, ואחרי שכמה חברים גם שלחו לו לינק למנורה שמדמה אור שמש, היה ברור שאם יש ולו פתח קטנטן להשתזף מעבר לצבע הקיר שתפסנו – הרי שבסופה”ש אנו נהיה ב-outdoors. אז נכון ש-4 מעלות זה לא בדיוק מזג אוויר בשביל חופי תל אביב, אבל השמיים זרועי ענני הכבשה הלבנים, והתחזית המעודדת לסופה”ש – שלחו אותנו ל’מסע’ של 40 דקות ב-London Overground, כדי להגיע לטיול של צהריי יום שבת בגני Kew. כבר שנים…
Electric Avenue
כבר מזמן הבנו שהשורה “בלונדון יש יותר סרטים” איננה נכונה… ללונדון הסרטים מגיעים באיחור אופנתי שגורם אפילו לפרובינציה התל אביבית המזרח תיכונית להיראות חדשנית. סרטים שההורים כבר הספיקו לראות (במיוחד זרים ו/או וודי אלן משום מה) מגיעים לפה בעיכוב של חודשים, אחרי שהבן הג’ינג’י של השכנים בישראל הספיק לצרוב אותם לכולם. אבל.. כשכבר הולכים לראות סרט בלונדון – אפשר לעשות את זה בסטייל, במיוחד אם מצליחים להשיג כרטיסים ל-Electric Cinema שנמצא בנוטינג היל, כן – השכונה מהסרט ההוא. הרעיון שעומד מאחורי הקולנוע הזה (שנשרף לא מזמן ונפתח מחדש רק לאחרונה) הוא לשחזר את החוויה המקורית של “המסך הגדול”, כאשר הליכה לקולנוע…
גשם גשם בוא
בישראל שבתון יום הבחירות … בלונדון כבר שלושה ימים שהשלג מכסה את הבירה האנגלית … ואנחנו מגעגועים מזוייפים לגשם מפלסים דרך במינוס 2 מעלות לכיוון מרכז האומנויות של הברביקן, בסיטי של לונדון. לא, אנחנו לא באמת מתגעגעים לגשם – אבל כאשר החברים והקרובים בישראל מדווחים על אחוזי הצבעה מרקיעי שחקים, בד בבד עם הליכה מרעננת בחוף הצוק – גם אנחנו מחפשים פעילות חברתית שוברת מוסכמות בשביל מעמד הביניים המקומי (אנחנו). מרכז הברביקן הוא פרוייקט ענק בסיטי אוף לונדון, שנחנך בתחילת שנות ה-80 (והוא גם נראה כזה) שכולל בלבו מרכז לאומנויות הבמה: תיאטראות, מופעים, גלריות, בית קולנוע, מסעדות ואפילו חממה. סביב…
תמונות מלונדון המושלגת
תמונות חלקלקות במיוחד מסופה”ש לבן בלונדון. ללא מילים מיותרות…
A pint of Guinness mate
מי היה מאמין כשהתחלנו את הבלוג הזה לפני כעשרה חודשים שנצליח להחזיק מעמד כל כך הרבה זמן מבלי להזכיר ולו פאב אנגלי אחד! ישקר מי שיאמר שהפאבים האנגלים הם לא חלק בלתי נפרד מהווי החיים בלונדון, שמחלחלים לשיגרה היומיומית – כן, גם אם אתם ישראלים שנמצאים פה. הפאב האנגלי מהווה נדבך מרכזי בחיי היום יום באנגליה, ובשונה ממה שקורה בארץ, הוא אינו רק מקום אליו מגיעים לשתות. נכון, השתייה היא חלק אינטגרלי (ואנגלי ממוצע יכול לפרק משהו כמו חמישה פיינטים של בירה בלי להרגיש) – אבל הפאב השתלט על חלק נרחב יותר של החיים בבירה הקודרת, וגם אם אתה זר…
The Square Mile
סופה”ש של ה-Open House London מתקיים אחת לשנה. האירוע פותח מוסדות לונדוניים וכן בתים פרטיים לקהל הרחב במאות אם לא אלפי מוקדים ברחבי העיר (http://www.openhouselondon.org.uk). הבעיה היא שהביקוש גבוה, ואחוז ניכרמ-8 מיליון תושבי הבירה רוצה להשתתף בחגיגה. בשביל כניסה למקומות הפופולריים צריך להגיש בקשה מראש דרך הגרלה, ואילו למקומות פופולריים פחות עדיין יהיה תור עצום בסופה”ש של האירוע עצמו. להוסיף חטא על פשע האתר של הארגון קרס כחודש לפני, ומאד היה קשה להשיג מקומות לאנשהו. בכי בצד, הצלחנו לקבל הזמנה ל-Mansion House, משכן הלורד ראש העיר של ה-City of London (מחוז העסקים של העיר שמהווה את השטח המקורי של הכרך…
לונדון 2012 – אתלטיקה קשה
“תחנת סטרטפורד עמוסה מאד” נשמע קולו של נהג הרכבת התחתית. “לכל באי הכפר האולימפי – אנו ממליצים לרדת בתחנת ווסט האם”. קולו האנגלי הרציני רק הוסיף לשלטים התלויים בכל מטר של הג’ובילי ליין. “זמן היציאה המשוערך מתחנת סטרטפורד [תחנת הכפר האולימפי] הוא כ-45 דקות” הוא ממשיך להפחיד דרך הרמקול. המוחות מתחילים להדיין, הוא, היא ואבא שלו לא ממהרים לקנות את ההפחדות, בכל זאת ההליכה מסטרטפורד היא כ-10 דקות ואילו מווסט האם כ-25 דקות לכפר האולימפי. “הם משקרים, רוצים להפחית את העומס” היא אומרת. “מה שאתם רוצים” אומר אבא שלו, מצביע על המפה של הכפר ומחשב זמנים, כאשר המורא מלהיתקע 45…
סופשבוע רגוע
גם זה קורה. סופה”ש מגיע, צריך לעשות תכניות, ואין ממש הלימה בין הרצונות: הוא מתרגש מגמר הרולנד גרוס ופתיחת היורו 2012 – היא לעומת זאת לא מבינה איך אפשר לשבת ב’חממה’ כאשר השמש מפציעה סוף-סוף. ברגעים כאלה צריך לדעת להתפשר – הוא מוכן לוותר על המערכות הפחות חשובות והיא מסכימה לרתק את עצמה לאיזור צפון-מרכז העיר בלבד. סופה”ש הרגוע שלנו הורכב ממסעדה קלילה אך מדוברת בשישי בערב מוקדם (כמו שהוא אוהב), מסיבוב של שעה ביריד הירוק של רג’נט פארק, מהווסט אנד בקטנה בראשון בבוקר, והיא גם הסכימה לתת לו אחה”צ של ספורט נטו, והלכה לה ליריד אומנות עם חברה שוחרת…
המלכה חוגגת בצ’יינה טאון
חגיגות יובל היהלום (Diamond Jubilee) ל-60 שנות מלוכה של המלכה, עוברים עלינו באמביוולנטיות: מצד אחד יש חופש – מצד שני יש גשם (לפרקים). מצד אחד יש משט שלא נראה כמוהו עשורים – מצד שני לא ניתן להגיע לקו המים כדי לראות אותו (ניסינו). מצד אחד היה קונצרט מדהים למרגלות הארמון – מצד שני שוב לא הצלחנו להיכנס… את התסכול שלנו מחגיגות המלכה החלטנו להפנים וללכת לחגוג עם החצי השני של נתיניה הנאמנים של אליזבת’ השנייה – במקום בו דחיפות וקהל רב הם עניין שבשגרה ואין סדרנים אנגלים שימנעו כניסה – צ’יינה טאון.
Sunday Morning
הפשרה הוסכמה, החוזים נחתמו והעטים הונחו בחזרה: ראשון בבוקר – במרליבון ; ראשון אחה”צ – רואים את מחזור הסיום של הליגה האנגלית. שני הצדדים מסכימים, וכבר הרבה זמן שרצינו לכתוב פה על הרחוב הכי שמשי בלונדון – שהפך לתחנה הקבועה שלנו בימי ראשון בבוקר – Marylebone High Street. אם היינו צריכים להספיק ביום אחד לעבור על כל המוסדות ששווים ביקור במרליבון – כנראה שהיום הזה היה נמשך 72 שעות לפחות. ניסיון של חודשים מספר מצטבר כאן בפוסט בודד, שמוקדש כולו לרחוב הכי שיק בווסט אנד. כיאה לרחוב שיק – כבר השם מרליבון מתחיל עם איזשהו טוויסט: לא אומרים כמו שכותבים ולכן אפשר…
