קטגוריה: *****
דיור – אגדה של תערוכה
אין ספק שיש תערוכה אחת השנה בלונדון הבולטת באופן מיוחד; נכתבו עליה אינספור מאמרים וביקורות, ויש אפילו אפטרנון טי אחד בהשראתה (במלון הברקלי). כרטיסים – יוק. סולד אאוט, זאתאומרת אלא אם כן יש לכם יכולת לעמוד בתור היומי החל מעלות השחר בציפייה לקומץ כרטיסים שמשוחררים על בסיס יומי (הקופה נפתחת בעשר) או אם אתם לקוחות של דיור (אמיתיים, כאילו – כאלה שאשכרא קונים בדיור). אז מאחר ואנחנו לא זה ולא זה (שלושה ילדים, כן?) – נראה היה שהלונדונית הולכת לוותר על התערוכה המדוברת של השנה. נראה לכם באמת?? מסתבר שאפשר, במיוחד אם את הלונדונית. הלונדונית שעוד עמדה לה…
בחזרה לסיטי ולאיסט אנד
בעוד הלונדוניות מתגברות להן על פסח בתל אביב, נאלץ הלונדוני לחזור לעבודתו בלונדון. אבל גם מה שמצטייר בהתחלה כשבוע שקט ונטול מאורעות עשוי לצבור מומנטום. ביום רביעי זה קרה ללא התראה: מעגל ברודגייט הסמוך לתחנת רחוב ליברפול, כנראה חיכה ליום שמש חמים ובפתיחה חגיגית הסיר את הלוט מעל לשלל בתי עסק “פושים” שמצאו בית חם בדמות הסיטי-בויז הצמאים לבירה קרה כשם שהם צמאים לריגושים. ומליברפול סטריט בהמשך הסופה”ש מצא הלונדוני גם יהדות בסמטאות הכי לא צפויות של מזרח העיר במסע ללבה של הסיטי של לונדון מהמאה ה-19.
Shopping & Food, Arts & Warts
היי! לא נעלמנו ! הלונדונים גאים לבשר על הגעתה לאוויר העולם של לונדונית חדשה, רק שהיא עוד לא יודעת שהיא לונדונית בכלל. כן כן, קראתם נכון – הלונדונים הרחיבו את המשפחה, ולאור ניסיונם עם מערכת הרפואה הבריטית הציבורית (ה-NHS), החליטו שהלונדונית החדשה תבוא לאוויר העולם במולדת המנדטורית שמצטיינת ברפואה (עד שלא גרתם בחו”ל – אין לכם מושג כמה אתם עוד עשויים להתגעגע לתור בקופ”ח), ולפיכך יצאנו לפגרה. אבל ברכות ואיחולים בצד (תודה תודה), ואחרי שלושה שבועות של החלפות חיתולים בשמש הנהדרת של תל אביב, הובהר ללונדוני שכדאי שהוא יחזור לעבודה ובזריזות, טרם החברה האנגלית בה הוא עובד תוציא את התפקיד שלו…
סופ”ש עם אמא
כשאמא של הלונדוני מגיעה לביקור בממלכה, אפילו אחד מסופי השבוע הקרים ביותר שהיו לנו השנה לא יעצרו אותה. חמושים במעילים וממחטות נייר יצאו הלונדוני ואמו לסופה”ש שכולו “תרבות יום א’” וקצת (יותר מדי) מארקס אנד ספנסר. אז כמו שאפשר לקחת את לונדון בשביל בילוי עם ילדים, מסתבר שאפשר לקחת אותה גם עם אמהות. תכינו את המדרסים – אנחנו מתחילים…
!…London Calling
הביקור של י’ בסופה”ש (לא זה ממסיבת הרווקים בברלין, אלא י’ אחר שלהלן ייקרא “ה-י’ המזוקן”), כאשר הלונדונית (שוב) נאלצה לקפוץ לארץ הקודש, הותיר את הלונדוני בתפקיד של מדריך תיירים. י’ המזוקן, שבד”כ מוביל בגאון את מ’ ואת שחר ברחובות הקשוחים של תל-אביב, מצא את עצמו בתפקיד הלמינג התורן, והוסיף ללכת ישר כל עוד לא נאמר לו אחרת (“Mind the Gap please”). אבל מה לעשות שי’ הוא דווקא מהחבר’ה המחוספסים שמעדיפים לבלות בסליז של איסט לונדון וקמדן, ומוותרים על ערב במסעדת מישלן (wtf י’ ??). כך מצאו את עצמם הלונדוני וי’, עם מוחות ספוגי בירה, מבלים במיטב המקומות ששורדיץ’ מציעה…
חלוצי הפיצה
הנאמנות של הלונדונים לפיצה פילגרימס בסוהו וודאי זכורה לכם עוד מהימים שהחלק האחורי של הואן הירוק שלהם “המליט” פיצות בשוק של רחוב ברוויק. לפיכך, לא היה מפתיע בכלל שהלונדונים – בחברת הצרפתי הצעיר – לא יעמדו בפיתוי ויבדקו את הפיצריה החדשה של פיצה פילגרימס, שנפתחה ברחוב Dean, בלבו של הסוהו, לפני כחודשיים. אגב, הואן המפורסם עדיין קיים ומשנה את מיקומו ברחבי העיר מדי פעם. כך באתר של החבר’ה נאמר שבמהלך חודש אוקטובר הוא ימוקם ברג’נט פארק…
!Achtung Baby
הפור נפל בקרב החבר’ה, והפס המיוחל מהלונדונית התקבל בקלות יחסית. וכך קרה שלאחר שהיא נדחסה לה בטיסת הלילה של אלעל לכיוון תל-אביב – הלונדוני התעופף לו אל העיר הכי מאוחדת באירופה, לסופה”ש לרגל מסיבת הרווקים של י’ בברלין (ובזכות חופש הבנק הולידי של יום ב’ שעבר) קשה להיזכר ולתמצת שלושה לילות בברלין בפוסט קצרצר אחד, על אחת כמה וכמה שמתמודדים עם כמויות הבירה שעברו על התאים האפורים. ובכלל, האם הלונדונים לא חוטאים למטרתם בפרסום פוסט על העיר היריבה, אוייבת ניצחת בשתי מלחמות עולם, נציגה (במחציתה) של ציר הרשע הקומוניסטי בגבול המערב, ולא פחות מזה בירה בה הונף הגביע העולמי פעמיים…
Lavender Fields Forever
40 דקות לקח לרכבת מקינג’ס קרוס למצוא את התחנה המנומנמת של היטצ’ין. 40 דקות שבסופן מצאנו לנו בקלות מונית שתיקח אתנו לחוות קדוול – לאחר שהיא במקרה נתקלה בתמונה סגלגלה ב’דיילי מייל’ שהובילה אותנו לטיול ספונטני של יום ראשון. £4 דמי כניסה זיכו אותנו בכרטיס כניסה, זוג מספריים ושקית ניילון בשביל ‘לקטוף כפי יכולתך’ ואטוטו מרבצי הלבנדר הסגול נפרשים בפנינו, למה שהסתבר כחווייה ריחנית בתרבות יום א’ מחוץ ללונדון.
Big CITY Life
הדבר הראשון שרואים כאשר מתקרבים ל-Heron Tower המפלצתי בן 46 הקומות, שנחנך בשנת 2011 בצמוד לליברפול סטריט סטיישן, אחד ממעוזי הסיטי המובהקים – הוא התור הארוך בהמתנה למעלית השקופה שמובילה לקומות 38-40 של הבניין. התור, לא תמיד היה נחלת המקום, רק שלא מזמן נפתח פה הסניף הלונדוני הראשון של “סושי סמבה” וכבר משעות הערב המוקדמות – כל “הסיטי בויז” ממתינים בסבלנות כדי להיכנס לבר הפתוח בקומה ה-38, מקום אליו לא ניתן להזמין מראש. אנחנו לעומת זאת עברנו את התור בקלילות יחסית, מאחר ושמותינו היו רשומים מבעוד מועד. אולם שמנו פעמינו לא לסושי סמבה, אלא לאחות הגדולה והיותר אקסקלוסיבית, המתהדרת ברשימת המתנה…
Weekend Extravaganza
גילוי נאות – שני האירועים המתוארים להלן לא היו היחידים שעברו על הלונדונים ב-Weekend Extravagnza שלנו. סופה”ש ייזכר גם בשל פתיתי שלג -> ארוחת בוקר בבורו מרקט -> זיתים טורקיים -> רוצים אוזני המן :אזל: -> פרק אחרון בעונה של Suits :מרגש: -> תור של שעתיים ב- Greek street 10 -> בלבול הזמנה ב-Yautcha -> ארוחת ערב ב-Yaucha בסוהו (תזכה לפוסט נפרד) -> שתייה אקססיבית -> קור איימים -> סירוב כניסה ל-“Experimental Cocktail Club” -> דריכה בקיא (מצדו) -> איש משוגע באוטובוס -> שיטוטי שופינג (מצדה) -> מסיבת יומולדת של מיקה (שנתיים!) – מזל טוב 🙂 אז איך הגענו לכאן?…
