קטגוריה: פארקים בלונדון

“מישהו צופה בנו בזמן שאנחנו כותבים. אמא. מורה. שייקספיר. אלוהים.” – מרטין איימיס, “לונדון פילדס”. כאשר מישהו בלונדון אומר שהוא גר ב”לונדון פילדס”, הוא לא בהכרח גר צמוד לפארק באותו שם, המשתרע על פני שטח של 126 דונמים. בדרך כלל הכוונה היא לאיזור המקביל ל-“Hackney Central” במחוז האקני, שהופך לאט לאט לשורדיץ’ הבא. כך שכן, אם הדובר הוסיף חיוך שחצני, זה בגלל שלונדון פילדס הוא ה-It spot העכשוי בלונדון: הפיננסיירים הצעירים גרים פה, ההיפסטרים מבלים פה, הפחמימות זמינות והקפה איך לא – חמוץ. החנייה ממזרח לפארק חינמית בראשון, ולפני שנכנסים לשטח הירוק של הפארק הלונדונים וההורים של הלונדונית, נותנים לעצמם…

יש לנו כלל. לא נשארים בלונדון לחג המולד. כבר הרבה שנים שהכלל הזה נאכף באדיקות ע”י הלונדונים, אחרי חג מולד אחד שהועבר בשיטוטים ברחובותיה הריקים (והקרים) של העיר. עם זאת, אין מניעה להנות מהאטרקציות הרבות שהבירה מציעה בבילד-אפ לחג המולד עצמו – ואפילו רצוי. הגנים הבוטנים המלכותי בריצ’מונד – הלוא הם Kew Gardens מציעים אטרקציה שכזו במסגרת “Christmas at Kew”. הגננים המלכותיים לקחו את קישוטי האורות של עץ האשוח צעד אחד קדימה והגן כולו עוטה אורות חגיגיים במסלול הליכה לילי מיוחד. שווה נסיעה מורטת עצבים לדרום-מערב לונדון ו-£16 לאדם? תשפטו בעצמכם.

 היי! לא נעלמנו… מזה חודשים שהלונדונית יושבת לה ספונה בבית, בלימודים קדחתניים, ואילו הלונדוני והלונדונית הקטנה משוטטים להם בסופי השבוע על הצירים המרכזיים של NW/לונדון מתוך מטרה לתת לאמא קצת שקט. רק מה לעשות שמועד יום השין קרב, ודווקא אז מתפרק לו האיחוד האירופאי של מנקה-שמרטפית מרומניה, ואומנת מפולניה. מזל שברגעים קשים כאלה אפשר לסמוך על אמא שתעזוב את הכל, תצטייד בבורקס ואפילו תקח אוטובוס מלוטון, וכל זאת מבלי לבדוק אפילו פעם אחת את הנייד.. הפעם מדובר באמא שלה, שכך בילתה לה חמשוש ארוך במיוחד של גיבושון עם שני שליש מ”team לונדונים”.

כמו יהודים טובים בגולה, גם לנו לא הייתה ברירה אלא להתאים את עצמנו לקדחת הכריסמס שאפפה את לונדון בחודשים האחרונים. האורות, המולת הקניות, ואיחולי “Happy Christmas” מכל עבר (להבדיל אלף אלפי הבדלות מ-“Merry Christmas” האמריקאי לחלוטין) – לא מאפשרים להישאר אדישים. רגע! לפני שאתם אורזים את המזוודות, דעו שכריסמס בלונדון יכול להיות בודד ומתסכל, ויעידו על כך רבבות התיירים המסתובבים להם בערב כריסמס וביום עצמו ברחובות הסגורים של הבירה, משוטטים הלוך ושוב ולבסוף מוצאים את עצמם במסעדה סינית בצ’יינה טאון, או בסניף של מסעדת בלגו. לטובת שמונה ימים בהם פך השמן הדליק לנו את המנורה (לא שכחנו את המקורות), ריכזנו…

חום יולי-אוגוסט אז היה כבד מאד / שעת צהריים והם מחפשים מקום להצטנן במקצת. לא, אל תבינו אותנו לא נכון, מזוג הלונדונים שמרבה להתלונן על מזג האוויר האפרורי של הבירה, לא תשמעו טרוניה או טענה על גל החום ששטף את האי הקטן. מסתבר שלונדון בשמש היא עיר תוססת ורותחת (תרתי משמע) כאשר בהיעדרם של מזגנים – כולם (אבל כולם) יוצאים לגנים ולפאבים המקומיים. למעשה “הסיטי אוף לונדון” כל כך הומה עד שלא ברור לנו מה מניע את הכלכלה המקומית בימים מהבילים אלו (מבשלות הבירה לא כלולות בתהיה). בשיא החום החלטנו למצוא פינה שקטה ומוצלת בה נצליח להיות קצת לבד, זאתאומרת…

אחרי שלושה שבועות שהשמש סרבה להפציע, אפילו הוא נשבר. זניחת הדסק שלו בעבודה בשביל 15 דק’ של שמש חיוורת בתוך טמפרטורה מקפיאה של 0 מעלות, לא תרמה לשפיות הנפשית, ואחרי שכמה חברים גם שלחו לו לינק למנורה שמדמה אור שמש, היה ברור שאם יש ולו פתח קטנטן להשתזף מעבר לצבע הקיר שתפסנו – הרי שבסופה”ש אנו נהיה ב-outdoors. אז נכון ש-4 מעלות זה לא בדיוק מזג אוויר בשביל חופי תל אביב, אבל השמיים זרועי ענני הכבשה הלבנים, והתחזית המעודדת לסופה”ש – שלחו אותנו ל’מסע’ של 40 דקות ב-London Overground, כדי להגיע לטיול של צהריי יום שבת בגני Kew. כבר שנים…

החום הגדול שעטף את הבירה הבריטונית בסופה”ש הוציא מאיתנו את הצד התרבותי. טוב, לא בדיוק, רק רצינו לצאת מהבית למען האמת (אין לנו מזגן בדומה ל-90% מהבתים פה) ומאחר שחוף הים הקרוב ביותר נמצא במרחק של כשעה וחצי נסיעה לברייטון, כתל-אביבים מושבעים שרגילים להליכה של 5 דק’ לחוף הילטון – החלטנו שזה יותר מדי בלאגן. וכך מצאנו את עצמנו הולכים על פעילויות אלטרנטיביות לסוף השבוע. שטיפת מוח כבר מספר חודשים שאומן הרחוב Thierry Guetta aka Mr. Brainwash מפזר בלונדון סימני היכרות (ציורי רחוב מרשימים) לקראת התערוכה הראשונה שלו אי פעם. גטה הוכרז כבר על ידי מספר מביני דבר באומנות רחוב כיורש של…

“תחנת סטרטפורד עמוסה מאד” נשמע קולו של נהג הרכבת התחתית. “לכל באי הכפר האולימפי – אנו ממליצים לרדת בתחנת ווסט האם”. קולו האנגלי הרציני רק הוסיף לשלטים התלויים בכל מטר של הג’ובילי ליין. “זמן היציאה המשוערך מתחנת סטרטפורד [תחנת הכפר האולימפי] הוא כ-45 דקות” הוא ממשיך להפחיד דרך הרמקול. המוחות מתחילים להדיין, הוא, היא ואבא שלו לא ממהרים לקנות את ההפחדות, בכל זאת ההליכה מסטרטפורד היא כ-10 דקות ואילו מווסט האם כ-25 דקות לכפר האולימפי. “הם משקרים, רוצים להפחית את העומס” היא אומרת. “מה שאתם רוצים” אומר אבא שלו, מצביע על המפה של הכפר ומחשב זמנים, כאשר המורא מלהיתקע 45…

“בא לי להתפנן בשמש” היה המשפט שהיא הוציאה מפיה מספר פעמים היום. כבר הרבה זמן חיכינו ליום הזה: גם שמש, גם סופה”ש וגם עדיין לא התחילה האולימפיאדה – דהיינו הפארק יהיה מלא באנשים אך קצת פחות מאשר עשרה סינים למטר מרובע. אפשר לצאת ולהנות. ה-“Breaking News” של חדשות הBBC מיום ג’ (אחרי חודשיים של גשם) לפיהם “the weather is changing” (באמת, לא המצאנו!) הוכיחו את עצמם, ואנחנו על האוטובוס מצפון לונדון לכיוונו של Hyde Park. לאורך המשעול, בהליכה לכיוון גלריית ה-Serpentine אשר בגני Kensington הצמודים, ניתן להסתנוור מגופות לבנבנות שמחזירות את השמש הקופחת היישר לעבר העיניים שלנו. כן, האנגלים הם…