קטגוריה: איזורים בלונדון

נפתולי יום ראשון הביאו אותנו לקובנט גרדן. השוק המקורה מעל אלדוויץ’ הנו מוקד משיכה לתיירים ומקומיים כאחד, במיוחד ביום ראשון בבוקר כאשר השמש מצייצת לה מבין ענני הגשם. במקום נגנים, קוסמים, “פסלים חיים”, ושלל מופעי רחוב אחרים, המקיפים את חנויות השוק המקורה המצוי בלב הכיכר. מסביב לכיכר עצמה – עוד הרבה חנויות, מעצבים, Apple Store, בית האופרה, תיאטראות, ושבילים המובילים לרחוב ה-Long Acre שמלא בסניפים מקומיים של רשתות בגדי הייסטריט. בין כל אלו – תמצאו גם חנויות ווינטג’ (במיוחד בסמטאות המחברות בין שבעת “הבלוקים” של איזור Seven Dials) . בלילה קובנט גרדן הוא איזור בילוי של פרה-פוסט תיאטרון עם מסעדות מוכרות…

גם זה קורה. סופה”ש מגיע, צריך לעשות תכניות, ואין ממש הלימה בין הרצונות: הוא מתרגש מגמר הרולנד גרוס ופתיחת היורו 2012 – היא לעומת זאת לא מבינה איך אפשר לשבת ב’חממה’ כאשר השמש מפציעה סוף-סוף.  ברגעים כאלה צריך לדעת להתפשר – הוא מוכן לוותר על המערכות הפחות חשובות והיא מסכימה לרתק את עצמה לאיזור צפון-מרכז העיר בלבד. סופה”ש הרגוע שלנו הורכב ממסעדה קלילה אך מדוברת בשישי בערב מוקדם (כמו שהוא אוהב), מסיבוב של שעה ביריד הירוק של רג’נט פארק, מהווסט אנד בקטנה בראשון בבוקר, והיא גם הסכימה לתת לו אחה”צ של ספורט נטו, והלכה לה ליריד אומנות עם חברה שוחרת…

חגיגות יובל היהלום (Diamond Jubilee) ל-60 שנות מלוכה של המלכה, עוברים עלינו באמביוולנטיות: מצד אחד יש חופש – מצד שני יש גשם (לפרקים). מצד אחד יש משט שלא נראה כמוהו עשורים – מצד שני לא ניתן להגיע לקו המים כדי לראות אותו (ניסינו). מצד אחד היה קונצרט מדהים למרגלות הארמון – מצד שני שוב לא הצלחנו להיכנס… את התסכול שלנו מחגיגות המלכה החלטנו להפנים וללכת לחגוג עם החצי השני של נתיניה הנאמנים של אליזבת’ השנייה – במקום בו דחיפות וקהל רב הם עניין שבשגרה ואין סדרנים אנגלים שימנעו כניסה – צ’יינה טאון.

הפשרה הוסכמה, החוזים נחתמו והעטים הונחו בחזרה: ראשון בבוקר – במרליבון ; ראשון אחה”צ – רואים את מחזור הסיום של הליגה האנגלית. שני הצדדים מסכימים, וכבר הרבה זמן שרצינו לכתוב פה על הרחוב הכי שמשי בלונדון – שהפך לתחנה הקבועה שלנו בימי ראשון בבוקר – Marylebone High Street. אם היינו צריכים להספיק ביום אחד לעבור על כל המוסדות ששווים ביקור במרליבון – כנראה שהיום הזה היה נמשך 72 שעות לפחות. ניסיון של חודשים מספר מצטבר כאן בפוסט בודד, שמוקדש כולו לרחוב הכי שיק בווסט אנד. כיאה לרחוב שיק – כבר השם מרליבון מתחיל עם איזשהו טוויסט: לא אומרים כמו שכותבים ולכן אפשר…

כבר הרבה זמן שמתחשק לנו בראסרי. כן, בראסרי כמו זה שאפשר למצוא באבן גבירול פינת דוד המלך. ובלונדון יש לנו את הפריווילגיה ללכת ישר למקור – ה-Wolesley – הבראסרי המיתולוגי של לוסיאן פרויד והברנז’ה של לונדון שנמצא בפיקדלי. אוי, אנחנו בלונדון ולמרות שהזוג מבן יהודה הכין אותנו יותר משבוע מראש – מקומות לוולסלי לערב שישי נדירים כמו למצוא בייקון בגולדרס גרין בשבת. ה-Delaunay, הוא המקום ‘החדש’ מאותו בית היוצר, שמציע תפריט דומה לזה של הוולסלי עם נגיעה של ווינה. המסעדה, שממוקמת דווקא בסיטי, הצליחה להכניס אותנו בהתראה “כה קצרה” ואפילו הסכימה בניגוד לנוקשות האנגלית הרגילה – לדחות את הגעתנו בכחצי…

סצינת אומנות הרחוב בלונדון היא משהו שלא דיברנו עליו עד עתה. הסיבה לכך נעוצה בחוסר יכולתה לגרום לו לצאת לרחוב… ובעצם – מי יכול להאשים אותו? כאשר הגשם לא מפסיק לרדת – הרבה יותר נעים להישאר בסצינת אומנות “הפנים” מאשר לרוץ ברחובות החלקים. זה התחיל ביום ד’ אחרי העבודה. היא הצליחה לגרור אותו לגלריה קטנה הצמודה ל-Brick Lane, ממעוז ההיפסטרים. הסיבה – שלושה ימים אחרונים לתערוכה של PEZ, אומן רחוב מברצלונה שהתפרסם בציורי הדגים (מקור השם, PEZ = דג בספרדית) החייכנים שמעטרים את קירות ברצלונה, בוגוטה, ניו יורק, סן פרנסיסקו, שנחאי וגם… לונדון. הוא התאהב מיידית ואחה”צ גלש לערב שכולו…

כבר שבוע שיורד בלונדון גשם. כמויות הגשמים שירדו פה בחודש אפריל גרמו לכולם להוציא את המעילים והמטריות חזרה מהארון, זאת אחרי חודש מרץ שמשי למדי. הגשם כל כך חזק – שתחנוני הממשלה לחסוך במים (בצורת הם אומרים) נראים כמו ספין פוליטי זול במקרה הטוב. וזה השבוע שהמשפטנית מת”א בחרה לבקר. שבוע שאנחנו נושאים עינינו לשמיים בתפילה, ושבוע שאנחנו משתמשים במשפט “לא נורא, ככה תחווי את אנגליה האמיתית!”. ובכל זאת – שבוע שלם של גשם בסוף אפריל זה קצת מבאס. אז כדי להפיג אי איזה שבריר של תוגה החלטנו לעשות מעשה ובצאת השבת לקחנו את המשפטנית הרטובה איתנו למקום הכי שמח…

דבר ראשון כדאי לציין שלהגיע לקמדן טאון בשבת בערב – לא היה בראש התכניות שלנו לסופה”ש. יותר מזה, אנחנו די משתדלים שלא להגיע לקמדן טאון בכלל. קמדן הנו מחוז הסליז הצפוני של לונדון – איפה שסן פרנסיסקו פוגשת את הקיטקט של ברלין ותוסיפו לזה את הפאנקיסטים מהמזרקה בכיכר דיזינגוף. אבל ברצינות, בקמדן ניתן למצוא בעיקר את שוק הג’אנק של סופה”ש, מועדונים ופאבים לצעירים, וחנויות קעקועים אה לה פאנק. לכאן בורחים ההיפסטרים שלא מצאו את עצמם בשורדיץ’ – ולמען ההגינות נציין שיש הרבה אנשים שאוהבים את המקום (כולל אחותו) ומדובר באחד מהיעדים היותר מתויירים בעיר. לאסאקוסה הגענו בגלל הסטודנט ובת זוגו…

את הפוסט הזה עשינו שונה במקצת מבדרך-כלל.. הוא עבר בשבוע שעבר חוויה מסוג אחר, בסיטי של לונדון (לא לא חוויה מהסוג הזה, באמת אנחנו מתפלאים עליכם!). ערב הבנים שלו כלל טיפוח אה לה סטייל טורקיה בלב ליבה של הסיטי ולילה שנגמר עם יותר מדי וויסקי וקוהיבות עם הלקוחות.. בניגוד לבדרך כלל – גוף ראשון זכר ולא רבים, תהנו! (…) זה התחיל מקביעה של אחד הקולגות שלי – שקרא לי לזנוח את הנאמנות שלי לספר הישראלי, מאחר ומצב הראש היה איך לומר – רחוק מלהיות מסודר ונקי כיאה ל”סיטי סליקר” לונדוני. העובדה שאני מסתפר אחת לשלושה חודשים לערך בשל החשש שלי משביל בצד…

יום שני, בנק הולידיי, היה מדכא למדי. שוב גשם שוטף, דווקא על הסופה”ש – אחרי שבוע שלם של שמש. מצב הרוח ירוד, הכדורגל בטלויזיה לא מספק את הסחורה והיא מודיעה שקופצים לפריז בשביל לשפר את ההרגשה (!) טוב, לא בדיוק לפריז – בכל זאת שעתיים נסיעה בתעריפי חג הפסחא הלא ידידותיים לארנק – אבל ל-next best thing: נציגות מכובדת בלב ליבו של רחוב פיקדילי – Ladurée. כן, רשתות המקרונים,פטיסרי,שוקולטיירים הצרפתיים (בצרפתית זה נשמע הרבה יותר טוב) פשטו על לונדון, לשמחתה. אלו משלבות בין שתי אהבותיה הגדולות: פריז ומקרונים, והכל תחת ענני לונדון האפורים. הוא, שמח שהמחיר נגמר בפחות מעשירית כרטיס רכבת יורוסטאר…