קטגוריה: מסעדות בלונדון

פוסט ארוך! שבת בבוקר, יום יפה (!) כבר זמן רב (שנה חלפה) מאז שביקרנו בשוק ברמונדסי המתפתח – וכשהשמש בחוץ, חשבנו שזו הזדמנות טובה לבדוק את השטח. אבל, התערוכה המדוברת של דמיאן הירסט בטייט מודרן כבר רצה כשבועיים וטרם ראינו אותה. ומצד שלישי – אליוט’ס בבורו מרקט הוא יעד שהיא כבר מזמן מתכננת עליו… מה עושים? אז אחרי שבוע בלי פחמימות החלטנו ללכת על האקסטרים, ולעשות הליכה מברמונדסי שבדרום ועד הטייט מודרן שבצפון הגדה הדרומית. שתי גדות לתמזה, היום אנחנו לשם שינוי  בדרום  –  הולך להיות ארוך… Maltby Street Market (Bermondsy) כאמור, הפעם האחרונה שביקרנו בשוק המתפתח של ברמונדסי היתה…

הגיחה הקצרה של ההורים שלה לשלושה ימים בלונדון שינתה להם את שיגרת השבוע. במקום היום הארוך הקבוע של עבודה – התעמלות – המסתיים בתנוחת קאוץ’ פוטייטו של אמצע שבוע, היא הובילה לו”ז שכלל יומיים של הליכה בלתי פוסקת ברחובות לונדון – ביקורים בכמות מכובדת של גלריות – ולא פסח גם על קניות, פארקים וכמובן מסעדה לסיכום היום. ומה יותר טוב מאשר לנצל את היציאה של אמצע השבוע בכדי להצליח ולהשתחל ל- Burger & Lobster, המסעדה ה-מדוברת של מייפר, אותה כבר עזבנו במפח נפש לאחר שהובטח לנו שולחן רק אחרי שלוש וחצי שעות המתנה בשבוע שעבר. למי שלא זוכר – מדובר…

“תלך לאסוף את האורחת משוויץ מהתחנה” היא פקדה עליו. הוא ציית וכעשר דקות מאוחר יותר, ישבנו שלושתנו בדירה הצפון לונדונית וחשבנו לאן ללכת לאכול ביום שבת סגרירי, שסגר שבוע דווקא אביבי בלונדון. מעודדים מהאביביות של השבוע החולף, ואולי גם מעלי הכותרת של השקדיות שממלאות את הרחובות, הבחירה נראתה טבעית: בהמפסטד הצפונית יהיו מספיק חנויות בשבילהן ואת ההמבורגר הטוב ביותר בלונדון (לדעתנו) בשבילו. או שלא… הרמז הראשון לכך שהתכניות שלנו שוב הולכות להשתבש היה כשהיינו צריכים להלוות לשווייצרית מטרייה. אח! אם רק היינו קצת פחות אופטימים היינו מבינים שבלונדון העננים לא משחקים משחקים, וכאשר ירדנו בתחנת המפסטד, ארובות השמיים נפתחו להם….

המחשבה המקורית של יום שישי הייתה לנסות את Burger and Lobster החדשה יחסית במייפר. אבל, כשרשימת ההמתנה למקום המדובר ביותר בלונדון (וכן, שוב מדובר במקום שלא לוקח הזמנות), בו ניתן להזמין כשמו כן הוא – המבורגר ולובסטר, הייתה כשלוש וחצי שעות (!) אמרנו לספרדי ולצרפתיה לפגוש אותנו בסוהו, שוב… ניסיון ראשון ב-Bocca Di Lupo לא צלח: המארחת במסעדת הטאפאס האיטלקיה אמרה בהתלהבות שתוכל לתת לנו שולחן בשעה תשע ורבע (השעה הייתה שבע בערב…) וסירבנו בנימוס. משם כיתתנו את רגלנו לרחוב Rupert, ופילסנו דרך בין ערב הרב של אנשי הסוהו למינהם (מחבורות פרחחים ועד גאים מוחצנים אל מול אורות ניאון של…

הוא רבץ בבית מול הכדורגל והיא חזרה משיעור התעמלות מלאת אנרגיה. “יום מדהים בחוץ” היא הכריזה, והוא כבר ידע שזה הסוף של הבוקר השקט שלו. הליכה לאוקספורד סירקס לקחה לנו כחצי שעה וכאשר השמש כבר התעייפה לה וענני לונדון המוכרים כיסו את השמיים, עלינו על קו 55, שמוביל למחוזות האפלים של הבירה האנגליה. טוב, מחוזות אפלים זו קצת הגזמה, אבל אין ספק שככל שמתקדמים למזרח העיר – מתחלפות הכיכרות המטופחות ברות המזרקות בנוף דיקנסי קודר ומלוכלך. גם האנשים שונים: את רבבות התיירים מחליפים להם ה”היפסטרים”, לונדונים לבושים כמו תאונת רכבת שמוסיפים צבע וסגנון משלהם למדרכות האפורות. מזרח העיר מתחיל איפה…

הכוונה המקורית אתמול הייתה לבלות ערב יום שישי שקט בבית: חברים, טייק-אוויי, יין והולכים לישון. אבל, כשמסעדת Dinings קוראת לך לדגל מאחר והתפנה לה שולחן – אתה לא מסרב. דיינינגס מגדירה את עצמה כמסעדת סושי וטאפאס יפני מבית היוצר של שני שפים יפנים, יוצאי מסעדת נובו הידועה. למעשה, להשיג שם שולחן הינה משימה בלתי אפשרית, אלא אם כן תכננת על סושי חודש מראש, וכשהגענו לשם גילינו גם למה. נכון, דיינינגס הנה אחת המסעדות הטרנדיות ביותר בלונדון, אולם זו לא הסיבה המרכזית לעודף הביקוש על ההיצע. המסעדה ממוקמת במה שנראה כמו בית פרטי ברחוב צדדי בין מרליבון לאדג’וור – עם שני…

הוא פסע על מדרכות הרחוב הלונדוני הסואן, וחצה את הכביש לאחר שאוטובוס הקומתיים האדום חלף. הוא נעמד בפינת הרחוב הצדדי שלאורכו בתים בצבעי פסטל חיוורים, והלך לאטו לכיוון בית מספר 9. הוא נעצר. היא עמדה מולו ברחוב הקטן, היא חיכתה שעוברי האורח יחלפו להם והכניסה יד לכיס המעיל. הוא עמד במבט מופתע והיא שלפה. הרעש היכה גלים והפר את שלוות הרחוב הלונדוני השקט. לא – לא מדובר בפסקה הלקוחה מתוך רומן של ג’ון לה קארה. הרעש היה רעש הצמצמם. כן, היא צילמה אותו כאשר הלכנו לסיבוב בלב ליבה של צ’לסי. צילמה אותו מול בית מספר 9 – כתובתו המפורסמת של…

“אני באה לפגוש אותך בסיטי” היא אמרה חמש פעמים במהלך השבוע האחרון, ובסוף הוא נכנע. ומה יותר טוב מתצוגה פרטית של התערוכה החדשה של Yayoi Kusama לחברי מועדון האומנויות האקסקלוסיבי  במוזיאון ה-Tate Modern ביום חמישי כדי להצדיק ערב מאוחר (הרבה לאחר שעות העבודה הרגילות) ברובע העסקים הלונדוני. את סיומו של יום העסקים של חמישי החלטנו להעביר בשוטטות בנבכי ה”סיטי” מהעבודה עד שנגיע לתערוכה בטייט, השוכן מעבר לנהר – אל מול הרחובות ההומים בריטים חיוורים בחליפות שלושה חלקים. בדרך פגשנו את החבר’ה מהמשרד בפאב, עצרנו להתפעם מקתדרלת סיינט פול המרהיבה ואפילו אבדנו לשעה קלילה של סטייק, צ’יפס ויין אדום אה לה…

הטרנד של החודשים האחרונים בסוהו מדבר על מסעדות טאפאס איטלקי, כן גם אנחנו לא ממש ידענו שהטאפאס עשה עלייה מארץ האינקוויזציה למחוזות המגף – אבל נשמע מעניין. הייחודיות של 75% מהמסעדות האלה היא שלא ניתן להזמין מקום מראש, מה שנראה כמנוגד לחלוטין לחוקי הבירה הנוקשים – אם המקום טוב, צריך להזמין שלושה שבועות מראש… החלטנו לנסות את Polpo, שבעליה פתחו שלושה מקומות דומים נוספים (spuntino, polpetto ו-da polpo) ואפילו דיינר יהודי ניו יורקי העונה לשם Mishkin – שמתהדר בזה שהוא לא כשר. ולעניינינו – אחרי שחברות אנגליות דיברו בשבחי המקום, גררנו לשם חברים והלכנו לערב שבו הטאפאס הספרדי פוגש את…