מעבר להרי האנדים – ביקור בקויה מייפייר

אחרי תקופה ארוכה של פוסטים על פעילויות מחוץ לעיר, “טיולים שנתיים” ומדריכי הישרדות ללונדון עם ילדים, החלטנו להעלות פוסט מסכם על מסעדת קויה, פעילות להורים נטו. Coya המשלבת מטבח פרואני/יפני היא אחת המסעדות היוקרתיות היותר מסקרנות שיש לווסט אנד של לונדון להציע, והיא עושה זאת בהצלחה כבר מספר שנים. אז השחיזו את המזלגות, והקפידו לקרוא את הפוסט הזה על בטן מלאה.

קויה משלבת פיוז’ן אסייתי עם מטבח פרואני הקרוי “ניקיי”. כבר כתבנו על סוג הבישול הזה כשביקרנו במסעדת Chotto Matte בסוהו – מסעדה דומה מאד לקויה בקונספט שלה, אבל עם אווירה קצת יותר “עממית” ועם מחירים יותר שפויים. על רגל אחת מדובר בפיוז׳ן של אוכל יפני עם דגש על רובטה גריל ודגים נאים, ולאו דווקא סושי, בשילוב של חומרי הגלם והרטבים המתקתקים/חריפים שיש בפרו. זהו בישול שהתפתח בשל גל ההגירה היפני לפרו דווקא, בסוף המאה ה-19. אז תצפו להרבה רטבי פלפלים חריפים למינהם, הרבה דיקון ויוקה, יוזו ושומשום, וכיאה למסעדה יוקרתית בלונדון – טארפלס (כמהין).

קויה עצמה היא אולי הפרואנית הכי ״high end” שיש כרגע בלונדון, עם מיקום ליד תחנת Green Park במייפייר. המקום כולל מועדון חברים ודאנס בר די מגניב, מלבד המסעדה עצמה. בכלל נראה שדרישות המקום מהמארחות/נערות מלתחה וכן אפילו מהמלצריות, הן בעיקר שיהיו בעלות מראה של “דוגמנית הרואין שיק” – גבוהות ורזות. בהחלט לא פוליטקלי קורקט בעידן ה-metoo# אבל מייפייר לעד ישאר מייפייר. כך שאם “אווירת נובו/נוביקוב” מעצבנת אתכם, אל תגיעו לפה.
את הסניף של מייפייר פקדנו עם זוג חברים מהתקופה הפרהיסטורית שלנו – שמדי פעם מעמידים איתנו פנים שאנחנו עדיין צעירים ומגניבים. אז, ישבנו בקומת מועדון החברים (נחמד אבל קצת Low key) ואילו בביקור האחרון הלונדוני דגם את המקום בקומה התחתונה, בלב לבו של ה-hubbub. בלונדון יש סניף נוסף, קצת יותר “צנוע” הממוקם בסיטי, שמתאים יותר למי שרוצה לאכול טוב נטו ולוותר על האווירה ה-״פלסטיקית״ של מייפייר.
סניפים נוספים: דובאי, אבו-דאבי, מונטה קרלו (פתוח רק בקיץ למי שחולם).

 

אז מה אוכלים פה?
ככלל במקומות דוגמת קויה בלונדון, במיוחד אם כבר השלמנו עם העובדה שזול זה לא הולך להיות, מומלץ להקשיב למלצרים. מנות ה-“signature” הן בד”כ גם המבוקשות ביותר, ואלו שלמטבח הכי נוח להכינם (ולכן הן גם הן יוצאות הכי מדוייקות). זה לא אומר שמנות אחרות הן פחות טובות, אבל מישהו פעם אמר שסוסים מנצחים לא מחליפים. צדק.
יחד עם זאת, כדאי גם לרסן את המלצרים ולדאוג שהם לא גורמים לכם להזמין מנות כפולות, הכוונה: אם ניסיתם את דג הקורבינה במנת הסביצ’ה, כנראה שהוא יהיה די דומה לקורבינה שבמנת הסשימי. מילה טובה: בקויה הם בד”כ מספיק מקצועיים כדי לתת המלצות שמתאימות בין אם לשני זוגות בדייט נייט או בין אם זו קבוצה של סיטי בויז עם תקציב הוצאות עמוק.
{מקרא: מומלץ מסומן ב-?, חריף מסומן ב-?️}

?לפתיחה קוקטייל ה-signature של המקום ״Pisco sour” המורכב מ-Pisco Quebranta (סוג של ברנדי דרום אמריקאי), מיץ ליים, סירופ סוכר וחלבון של ביצה. זוהי מנה שהיא די בגדר “must”, ולו רק בשביל ה-COYA שמוטבע על הקצף הלבן. שווה.
? לצד הקוקטייל, טאקוס עם מילוי דג נא קצוץ (מגיע 3 חתיכות במנה):
טונה עם שעועית ירוקה וווסאבי, סלמון עם אבוקדו ו-Aji Amarillo שזה רוטב פרואני צ׳ילי צהוב (טעם חלומי?)
קראב עם אבוקדו יוזו וטוביקו, והמנה הצמחונית – טאקו חציל קצוץ עם פלפל, צ׳ילי צ׳יפוטלה ו-masago arare שזה אורז קריספי המשמש לעיטוף סושי רולס בד”כ (?).
 

אחרי שהקוקטיילים נותנים את הטון לאווירה יותר צ’יל, ובקבוק של שבלי לבן נפתח, אפשק לעבור למנות של סשימי פרואני (Tiraditos) שמוגשות בצורה מדוייקת:
? ילוטייל עם צ׳ילי ירוק וצנון.
? טונה צרובה עם שומשום ומלפפון כבוש (מנה חלומית??).
? קרצ׳ופי (לבבות ארטישוק) עם רוטב דמוי צ׳ימיצ׳ורי עליהם (צמחוני ומעולה?). רוטב שלא זוהה ע”י מרבית הנוכחים, מוגש ליד הארטישוקים. עוד הלונדוני ישר צעק “חומוס” לקול תרועות סרקסטיות מיושבי השולחן. המלצר אכן אישר שמדובר בממרח “chickpeas”. כבר אמרנו שמומלץ לא לעמוד בין הלונדוני לחומוס שלו??

בפן היותר “בלאגניסטי”, שמשלב חריפות דרום אמריקאית עם מטבח סושי יפני, נמצא את מנות הסביצ’ה:
?מנה מומלצת מאד (במקום לקחת הימור) היא טריו הסביצ׳ה פרואני. עוד מנת “signature” של המקום המכילה שלוש קערות שהמלצר הצרפתי החביב המליץ לאכול מהעדינה לחריפה, כדי לא לערבב את הטעמים. המנה כוללת: בס ברוטב דמוי קוקוס עם בטטה, דג חרב ברוטב טראפל עשיר וטונה ברוטב אדום חריף (?️ קצת).
מומלץ מאד (??). 

ואם זה לא עייף אתכם, יש גם מנות ביניים של שיפודונים (ANTICUCHOS) שמבושלים על גריל פחמים, ומוגשים (לפחות חלקם) עם גחלים לוהטות מתחת לגריל רשת קטן.
? עוף, שוב ברוטב Aji Amarillo ושום.
? שרימפס ברוטב Aji Panca (רוטב מפלפלים אדומים חריפים הגדלים בפרו) ועירית.
? בקר ברוטב Aji Panca וכוסברה שממש מעדנת פה את העניינים (?)
? לבבות שור באותו רוטב ופטרוזיליה (?️) – מנה שלמרות הסקרנות (זאתאומרת של מי שלא אכל ב”שיפודי עזרא ובניו” באזור לבבות מעולם) לא הפילה את הלונדוני מהכיסא. המרקם קצת צמיגי והרוטב נותן לזה טעם של מנה פונג’אבית. לא מתאים כ”כ ולא להיט, אבל שאפו על ההגשה…
 

ואם יש מישהו שנותר רעב אחרי כל הסיפור הזה, פתאום מבליחות להן המנות העיקריות, כאילו משום מקום:
? פילה בקר ווגיו (???) התמונה למטה מדברת בעד עצמה, מוגש עם פטריות שדה (בתרגום חופשי).
? קדרת תפ״א עם פטריות בר וכמהין על מצע איטריות יבשות – מנה צמחונית מצויינת (?)
? קדרת בס עם אורז, ליים וצ׳ילי שהמלצר ריטש באכזריות וביאס לנו אותה לגמרי. עצר בשנייה האחרונה רק לצילום לפני שעבר את העבירה הקשה. שתי המנות האחרונות מוגשות בקדירת ברזל יצוק, בהחלט משהו שונה.
? בצד: אספרגוסים וברוקולי ברוטב סומסום יפני מתוק שמזכיר את רוקה.
 

קינוח: שוקולד ״פונדידו״ שנעלם לפני שהספקנו לשלוף את המצלמה, אוסף פירות משוגעים כולל דרגון-פרוט ומשהו שנראה כמו פסיפלורה בצבע לא נכון; וצ׳ורוס ברוטב ריבת חלב נוזלית פשוט מעדן (???) – השתמשנו ברוטב לעשות פונדו לפירות – הברקה!
 

אחרי ארוחה כזאת מה עוד ניתן לומר חוץ מלעמוד קצת ליד הדאנס בר הסגלגל בכניסה לקויה ולשטוף את העיניים עם בליינים לונדונים שהגיעו לאחד המקומות היותר “פוש” בפיקדילי. בדרך עוברים ליד מבחר היינות המרשים, הלונדוני חמד לו לצון וניסה לבלבל את פתקי המדינות – ונתפס בבושה רבה ע”י הסומלייה הקפדן. נו טוב, בכ”ז אין צורך להיות פה מבוגר אחראי…  

לסיכום, שמפרגנים עם ערב ללא ילדים, אפשר ורצוי כבר לעשות את זה בסטייל. קויה מספקת גם חווייה קולינארית לא מהעולם הזה, וגם יוקרה לונדונית קולוניאלית משהו, שלפעמים קצת כיף להתפנק בה. אובר חזרה לצפון לונדון, ואנחנו נשארים חולמים על הרי האנדים, אגם טיטיקקה והג’ונגלים. מעניין אם גם שם אוכלים כ”כ טוב 😉  

---

Coya Mayfair 118 Piccadilly +44 (0)20 7042 7118 https://www.coyarestaurant.com/london-mayfair/