המדריך השלם לקוטסוולד

אז מה הולך להיות לנו פה בעצם? כיאה לכל דבר בצבא (וכן – גם בנסיעה תמימה לקאונטרי דורש הלונדוני הכנה צבאית ברמת מפות ניווט, כאילו ה-GPS הוא המלצה בלבד) חילקנו את הקוטסוולד לשלושה חלקים: מרכז, צפון ודרום. חלוקה זו היא די מלאכותית שכן שטח הקוטסוולד עצמו משתרע מצפון-מזרח לדרום-מערב בשטח בגודל של כעשירית ממדינת ישראל.
דמיינו מקבילית (נוטה ימינה), בצלע המזרחית אוקספורד, מולה גלוסטר (זו מהגבינה), בקודקוד הצפון מערבי צ’לטנהאם (זו מהמירוצים), ואילו בדרום באת’ ובריסטול. הסתבכתם? גם אנחנו.
מעבר לזה, סימנו את המקומות שפספסנו, או “שנבקר בהם בפעם הבאה” אם לשמור על אופטימיות זעירה, וכן גם מסעדות מומלצות. עד כאן? רות קיבלנו. אה כן, ויש גם ה-מ-ו-ן תמונות.

ההונדה הלבנה עצרה לה בחריקת גלגלים אי שם בעמק לרגלי הכפר אוּלִי (Uley). לא מהמיקומים הכי אטרקטיבים בקוטסוולד למראית עין, אבל ב-half term שמחירי המלונות מאמירים למספרים בני ארבע ספרות לשלושה לילות, הקוטג’ הפשוט שלנו ייאלץ להספיק אם רק נבין איפה מפעילים את החימום (פברואר בגבעות בכ”ז…). מאוחר יותר ייפרסו בפנינו הנופים המופלאים של העמק כאשר נפנה בשביל העפר הלא נכון, ונעצור לתצפת (תמונת השער). כיאה ליום הראשון אנחנו מחליטים ללכת על ‘איזי’ ולהסתפק בסקירה של כמה עיירות מקומיות.

הקטנטנים מצביעים עם הבטן ואנחנו יורדים לאכול ב-Potting Shed – גסטרו פאב ב-Crudwell שהומלץ לנו ע”י מקומית במקור מהעבודה של הלונדונית. בכלל חשוב לומר שבמיוחד בחופשים רצוי לתכנן את מסלול האכילה כיאות ולהזמין מקומות מראש. הפאב אומנם לא עמוס, אבל אם היינו רוצים לסעוד פה בערב (כפי שתכננו במקור) היינו נאלצים להשתמש בבוקינג שעשינו מבעוד מועד. האוכל (שלישיית המבורגרים/טבעות בצל בבלילת בירה/דג sea bream-דניס) הסתמן כהצלחה, וזאת למרות שלא נותרה גלידה במטבח בשביל קינוח הבראוני. המקום עצמו שמח ונחמד, ובכיף היינו יושבים פה לפיינט שני אם לא היתה עוד נהיגה לפנינו. עם בטן מלאה, יאללה למלא את המקרר. signature dish: הדאבל-בייקד סופלה מגבינת דאבל גלוסטר. דאבל דאבל, קולסטרול וקלוריות. וויתרנו. אגב-גם ההמבורגר מגיע דאבל 😮

Malmesbury

מיודענו הלונדוניסט היה גאה בנו ששמנו את פעמינו לסניף Waitrose האיזורי בשביל להצטייד במוצרים לארבעת הימים הבאים. אבל לפני כן, הצורך בתוצרת מקומית מובילה אותנו לסניף הקטן ביותר של רשת Hobbs House Bakery. מדובר ברשת מאפיות לה שישה סניפים בין בריסטול למרכז הקוטסוולד. signature dish: לחם שאור שוקולד פקאן – בפעם הראשונה השתפנו ואילו בפעם השנייה אזל 🙁

העיירה עצמה היא שני רחובות חביבים מאד, עם מנזר כנסייה (Abbey) מרשים למדי. בכלל אם יש משהו ששמנו אליו לב זה שבכל עיירות הקוטסוולד הציוריות יש איזה מנזר או כנסייה המיתמרים מעל נוף בתי האבן, שנועדו לבסס את שליטת ה-Church of England בימי קדם. מעניין מה היתה הכנסייה חושבת לו היתה יודעת שהמקום יהפוך למרכז קהילתי/משחקייה עם שני קשישים חביבים אחראיים.

הבעייה עם מיקומים, במיוחד שמדובר בשמורת טבע שלוקח כחצי יום לחצות אותה בדרכי הכפר הצרות, היא שלא תמיד מבינים כמה המרחק עשוי להיות משמעותי. כשהחלטנו על הקוטג’ המבודד בנפת סטראוד, המחיר שיחק תפקיד חשוב, אבל לא הבנו לעומק את המשמעות של נסיעה כשעה צפונה, שתידרש מאיתנו כדי להגיע לאיזור המתוייר יותר של הקוטסוולד. שעה עשויה להיות נהיגה לא קלה בכלל, ואם מוסיפים למיקס את העובדה שמדי פעם יש פקק תנועה בשל שיפוצים בדרך ומדי פעמיים יש דרך עפר קשה למעבר, אזי שעה היא לא באמת שעה וקיבלתם לונדוני עם מיגרנה קשה בסוף היום. ערי “הז’ורנל” כפי שאנו קוראים להם הן Bourton-on-the-Water , Stow-on-the-Wold ו-Broadway הנמצאות בחלק הצפון-מערבי של הקוטסוולד, בנפת העיר Cheltenham. ותודה להורינו ולהונדה 4×4 שהביאו אותנו עד הלום.

 
Bourton-on-the-Water

בורטון היא עיירת פלקט פר אקסלנס, בתי כפר קטנים ליד נהר רדוד עם ברווזים, גלידריה בכל פינה שנייה ובעיקר הרבה אטרקציות תיירותיות (מוזיאון מכוניות, כפר מיניאטורי, “בירדלנד” שזה מעיין צפארי מקומי). למותר לציין שאחרי שעה וחצי בדרכים, לאף אחד מהלונדונים לא היה חשק לאטרקציות שכאלה, ואז כל מה שנשאר זה השמאלץ של בורטון. שמאלץ יפה, אבל שמאלץ nonetheless. חמושים בשוקולדים מחנות ממתקים תיירותית, אנו נחים טיפה ושמים את פעמינו ליעד הבא.

Stow-on-the-Wold

לעומת אחותה הדרומית, את Stow-on-the-Wold אהבנו ואפילו אהבנו מאד. כבר שמגיעים לעיירה ניתן להבדיל בין מלכודת התיירים של מגרש החנייה בתשלום הענק שנמצא במרכז בורטון, לבין החנייה חינם לשעתיים שיש כאן.

☝ קצת היסטוריה: צפונית ל-Stow-on-the-Wold התרחש הקרב הראשון במלחמת האזרחים האנגלית ב-1646. ואחת התבוסות הראשונות שהנחילו הכוחות הפרלמנטריים לכוחות המלוכניים.

ההליכה בין מבני האבן הצהובים של העיירה לא מאכזבת, וקשה לנו שלא ‘להתפזר’ מדי פעם לנקודות ציון של סניפים מקומיים של ה-Cotswold Cheese Co (מעדנייה שהוקמה ע”י זוג במקור ב-Moreton-in-Marsh המתמחה בגבינות מרחבי הקוטסוולד) או מאפיית Huffkins לה כשישה סניפים בקוטסוולד המתמחה במעדנים מקומיים ו-“tea rooms”.

עצירה מתבקשת בסניף המקומי של רשת הפאדג’ Roly’s רק בגלל שהגברת בדיוק בעיצומי הכנות של פאדג’ רום צימוקים, והריח משגע את כל הרחוב. חוץ מרשתות איזוריות-אנגליות, ניתן למצוא בעיירה לא מעט בתי עסק קטנים ומעדניות, אז נכון שבעיקר בונים פה על התיירות המקומית, אבל המקום קסום באמת, ולא ‘פייק’. חשוב לציין גם את ה-Organic Shop בקצה ההייסטריט, שאלמלא בתכנון היומי היה ביקור בחווה אורגנית, אין ספק שהיינו מעמיסים פה תוצרת מקומית.

היעד הבא שלנו בעיירה הוא הזמנה לארוחת צהריים ב- Porch House, שוב מעין פונדק/גסטרו פאב שמתהדר בזאת שהוא הפונדק העתיק ביותר באנגליה (משנת 947 לספירה)
בכלל נראה שאם אוכל פאבים אנגלי הוא פחות הקטע שלכם – תתקשו להתמודד עם התפריט הקולינארי שמציעות עיירות הספר של הקוטסוולד. אגב, לשני ילדים אנגלים חובבי המבורגר וצ’יפס, הקולינאריה של הקוטסוולד נראית טבעית לחלוטין, ורק שאף אחד לא יציע להם איזה גזר מקורמל.
ניתן לתמונות לדבר בעד עצמן בכל הנוגע לארוחה ב-Porch House, יחד אם זאת נציין שהלונדוני לא נהנה מהמנה שלו באופן מיוחד, שהשירות על אף היותו אישי-לוחץ היה לא קשוב וההמתנה היתה ארוכה, ברמת ההגזמה.

חוות דיילספורד (Daylesford)

ההחלטה לנסוע לדיילספורד ולא להמשיך לעיירות הז’ורנל היותר צפוניות ברודווי וצ’יפינג קמפדן נתקבלה ברוב של 3 נגד 1 (הלונדונית הקטנה עברה את גיל ההתלהבות מחיות משק, ולמעשה איננה רוצה דבר או חצי דבר איתם). על כביש לא מסומן בדרך ל-Kingham נמצאת החווה האורגנית בהא הידיעה. Daylesford Organic זהו מותג ידוע כבר בלונדון, עם שלוש מעדניות/בתי קפה שמוכרות (בעיקר אך לא רק) את תוצרת החווה בבירה, וכן שת”פ עם רשת הסופרמרקטים המקוונת אוקדו. הלונדונים שמכורים למותג המזוהה עם ♥ מתרגשים.

הסיפור של דיילספורד מתחיל לפני כארבעים שנה, עת החלה החווה המשפחתית לעבוד בצורה אורגנית עם דגש על “קיימות” (sustainability). יותר מזה נראה שהם יכולים להעביר שיעור במיצוב ומיתוג בלונדון ביזנס סקול. מותג הלב לא רק מייצר מכל טוב (שוקולדים,פטה,בשרים,גבינות,ביצים,פירות וירקות) אלא גם מציע מרצ’נדייז וכלים לבית. מה שהם לא מייצרים הם מייבאים ומוכרים תחת מותג החווה.

מתחם החנות הוא בעצם סופרמרקט ענק עמוס בכל טוב, כאמור מרמת המטבל ועד הטלה. לצידו של הסופר – חנות כלי בית, מאחוריו – בית קפה/מסעדה, מאחור עוד יותר ספא (כן כן ספא), מלמעלה – בית ספר לבישול ושזירת פרחים, ומימין קוטג’ים ששהייה בהם של סוף שבוע תעלה לכם בין 1,500-3,000 ליש”ט. בית ספר למנהל עסקים כבר בנו פה?
בחווה עצמה שלושה מסלולי הליכה, הפתוחים לכל דיכפין, ובזווית העין ראינו אופניים חשמליות בעבור האורחים. אז קצת גבינות אורגניות (סינגל גלוסטר ואלדרסטרופ), ביצים לבוקר, ועוגיות – ואנחנו עולים על הוולי’ז ונכנסים לעומק החווה.

שהשמש מפציעה על היום השלישי שלנו בקוטסוולד, ולאחר ארוחת בוקר עם ביצים טריות מהחווה, גבינות וירקות אורגניים, ההתלבטות קשה: מחד נראה שאנחנו מפספסים את צ’לטנהאם והעיירות הסמוכות, ואילו מאידך ביום שטוף שמש מעל העמק שלנו נראה שחבל לפספס את היום בנסיעות.

Dyrham Park, Chippenham
על דירהאם פארק שמענו מעוד קולגה שלה, ולמען האמת לא תכננו להגיע לכאן. מדובר באחוזה מקומית שמנוהלת ע”י ה-National Trust, אחד משני ארגוני צדקה בריטיים המנהלים את אתרי המורשת והטבע בממלכה המאוחדת. מרכז האחוזה הינו בניין מרשים מהמאה ה-17, ולכאורה היא משמשת גם כשמורת צבאים – אם כי, לפי כמות הילדים שהיו בשטח, לא היה צא’נס שנראה ולו צבי אחד.
אנו מתישים את שני העירניקים הקטנטנים שנהנים מהכפר הישן שהוסב למשחקייה, ומטפסים להם על הטרקטורים שכמו בספר של מאיר שליו הפכו למתקני שעשועים. במרפקים של מי שנולדו בישראל אנו נדחסים להסעה שמחזירה למגרש החנייה, וממשיכים הלאה. התענוג יעכב אתכם כ-£15 למבוגר, ילדים כמחצית מזה, מתחת לבני חמש -חינם.

מדירהאם אנו עושים ‘אחורה פנה’. הלונדונים חדי העין לפחמימות זיהו מאפייה העונה לשם Marshfield Bakery ומצליחים להלהיב את עצמם לאור הביקורות התומכות שיש ברשת.
בפועל חנות המאפייה הפצפונת מכילה זוג קשישים מנומנמים, ופעמון לקרוא למוכרת הטינאייג’רית העייפה. לחם אין, אבל מה שיש זה כמות אדירה של פלאפג’קס, שמסתבר שזו ההתמחות הגדולה של המקום. Flapjacks למי שלא מכיר זה השם הבריטי/אירי למעין ריבועי שיבולת שועל, כאשר הקלאסיים עשויים עם מייפל או גולדן סירופ. בשאר העולם קוראים לזה גרנולה או אוטס בר.
מסתבר גם שהמאפייה, או לפחות החלק הארי מתוצרתה, נקנתה ע”י מותג המזון Graze המתמחה בנישנושי בריאות, וכך גם מדפי הלחם פינו את המקום לטעמי פלאפג’קס חדשים. כן, הבנתם נכון – הלונדונים אוהבים פחמימות.

Castle Combe
קסטל קומב היא בהחלט שכיית חמדה, ולא ציפינו לזה. אנחנו יכולים רק להצטער שהקטנטנים היו כ”כ עייפים שלא הצלחנו להעיר אותם ולבלות קצת יותר זמן בכפר שמזכיר לנו את שכונת עין כרם בירושלים.
☝ קצת היסטוריה: הכפר נקרא על שם טירה ששכנה צפונית אליו במאה ה-12. במאה ה-14 הוא קיבל את הזכות לארח שוק שבועי למרות שלא היה עיירה. במקום צולמו מספר רב של סרטים וסדרות טלוויזיה בינהם “דר דוליטל” מ-1967, Downtoen Abbey אופרת הסבון הבריטית ויקטוריאנית הידועה, וכן סצנות מהסרט “סוס מלחמה” של סטיבן שפילברג.
חדר במלון היוקרה הצמוד ה-Manor House (שהוא גם מועדון גולף) יעכב אתכם £200-300 ללילה, נראה שווה ביותר. מבחר המקומות פה מוגבל, והמבטיח ביותר הוא ה-Castle Inn החביב, המגיש המבורגר טלה, דג טרי, תבשיל דג האדוק, וכן מבחר פאיים צמחוניים.
האווירה הפסטורלית המתקבלת שהשמש הצהובה שוטפת את מבני האבן העתיקים – פשוט חגיגה לעיניים. בימי הקיץ עמוסי התיירים תיאלצו לחנות למעלה בחניון ולעשות את הדרך הפתלתלה לכיוון הכפר רגלית.

signature dish: ליד הכפר יש מסלול מירוצים שנקרא “Castle Combe Circuit” המארח תחרויות ספורט מוטוריות בריטיות כולל מרוצי Formula Ford.

בדרכנו חזרה לקוטג’ עצרנו לקצת תוצרת מקומית איפה אם לא ב-Tetbury, ואנחנו מסיימים את היום השלישי עם הסלט הכי ישראלי שרק ניתן, המבורגרים הום-מייד ועם בירה אורגנית ממבשלת Stroud Brewery שמיוצרת בעיר Stroud הסמוכה. המבשלה מוסיפה קצת “מאלט בווארי” ללאגר ואף מייצרת בירות עם טעמי אלדפלאור ודובדבנים.
מומלץ בהחלט.

Cirencester
היום הרביעי לשהותנו בקוטסוולדס נפתח עם ערפל כמו בסרטים. הנסיעה אורכת אפילו יותר זמן כאשר לא ניתן לראות ליותר מעשרה מטרים קדימה. כמה פואטי שמזג האוויר היפה שליווה אותנו לראשונה לכל אורך טיול באנגליה יתפוגג לו כשאנו עוזבים.
בדרך אנחנו מספיקים להיפרד מה-manor house בו התאכסנו ולרדת לשביל בוצי בשביל לראות את גני הטירה ואת מי אם לא – הכבשים השכנות שלנו.

כחצי שעה מאוחר יותר המכונית עוצרת לה ממש בדאונטאון סיירנססטר, עיירת שוק המונה כעשרים אלף נפשות, ויושבת על המדרון הנמוך יותר של גבעות הקוטסוולד. לסיירנססטר הכינוי “בירת הקוטסוולד” בשל המיקום המרכזי שלה בנתיב הנסיעה מלונדון לקוטסוולדס.

כאטרקציה תיירותית סיירנססטר יכולה למלא יום שלם בפני עצמה. הבתים צבעוניים, השוק התוסס (ימי שני ושישי), העתיקות, וה-Bathhurst Estate & Cirencester Park שהם פארק ענק עם אחוזה ממש בלב העיירה. בסיבוב של שעה וחצי בעיירה, הספקנו לבקר ב-Corn Hall שבימי שישי מארח שוק עתיקות, להצטייד בפירות וירקות לסופה”ש, לפקוד את הסמטאות הציוריות ואף לעצור ב- מאפיית Halls כדי לקנות לחם לשבת. כל זאת היה יכול להסתיים עם סיור חצי-שמשי בפארק הרחב, אלמלא פס הקול החוזר ונשנה של הלונדונית הקטנה שדרשה “לחזור למכונית” (בשל ההבטחה בת ארבעת הימים למקדונלד’ס בחזור) והקטנטן שהחליט שהוא רעב ורוצה נקניקייה דווקא מדוכני השוק הפחות מזמינים. אנגלים כבר אמרנו?
בחישוב מהיר אם אנחנו אורזים את השניים, מרדימים אותם עם הנסיעה המונוטונית על ה-M4 ועוד עוצרים במקדונלדס לפני לונדון, אנחנו עשויים להגיע הביתה עוד לפני כניסת שבת.

מסעדות ששוות איזכור

---

אוקי, תסלחו לנו מאד, קשה להיות קולינארים דקדקנים עם שני דרדקים בני 5 ו-3, שמדרגים את טיב המסעדה לפי סוג הקטשופ שהיא מחזיקה והאם ניתן למצוא בתפריט המבורגר (בלי כלום) ופסטה בלי טיפה של רוטב בסביבה. ויחד עם זאת, הצלחנו ללקט מספר המלצות למסעדות בקוטסוולד שהן ברמה לא פחות טובה מלונדון.
חשוב לציין שהמסעדות בקוטסוולד אינן זולות, ואפילו הגסטרופאב הלכאורה פשוט יעכב אתכם משהו כמו £50-80 לזוג + שני ילדים ושתייה לא בהגזמה.

♚ The Potting Shed –
The Street, Crudwell, Malmesbury
כאמור הקדשנו מספיק לגסטרו פאב שנמצא ממש באמצע דרך בקרדוול, כפר קטן ובו כ-600 נפשות בלבד.

♕ Wild Rabbit
Church St, Kingham, Chipping Norton
מסעדת ה-Wild Rabbit מגדירה את עצמה כ”מטבח מודרני העושה שימוש בחומרי גלם שמקורם בסביבה”. ה-Wild Rabbit עצמו הוא פונדק המציע חדרי לינה וקוטג’ים, ואילו המסעדה היא היהלום שבכתר. את חומרי הגלם מביאה המסעדה מאחותה הגדולה – חוות דיילספורד הנמצאת כחמש דקות נסיעה ממנה, ולא לחינם היא קיבלה את הכינוי המסעדה של דיילספורד.

♜ Lords of the Manor
Upper Slaughter, Gloucestershire
מסעדה עטורת כוכב מישלן של המלון בעל אותו השם. הממקומת במרתף של בניין המלון, שנבנה במאה ה-17. המסעדה מבוססת בעיקר מאכלים אנגלים טיפוסיים, וחומרי גלם מהסביבה. תפריט טעימות של שבע מנות עולה £90 לראש.

♘ Wild Garlic
3 Cossack Court, Cossacks Square, Nailsworth, Gloucestershire
מסעדה שהלונדוני מאד רצה לפקוד, אך לא הצלחנו להכניס אותה לתפריט היומי. זוהי מסעדת פיוז’ן שמגישה תפריט טאפאס ליד תפריט יותר קלאסי. ההיצע משתנה בהתאם לתוצרת המקומית ומצב רוחו של השף מת’יו בירדשל.

♝ Made by Bob
26 Market Place The Corn Hall, Cirencester
למרות השם הלא מוצלח, Made by Bob נחשבת שם דבר במפה הקולינארית של הקוטסוולד. בוב פרקינסון הוא שף שהתמחה ב-Bibendum הידועה בלונדון והחליט לפתוח את הביסטרו התוסס הזה בלב לבה של סיירנססטר. מבקר המזון ג’יי ריינר מסביר שאין פה תחכום – רק אוכל שמבושל ברמת דייקנות עילאית, ע”י בוב פרקינסון שהוא כוכב.

פספסנו ומשאירים לפעם באה

---

אם יש משהו שהלונדונים הם לא זה קנאים. אז כדי לפרגן לכם לתכנן טיול מיטבי, החלטנו לחלוק איתכם את האטרקציות שאנחנו פספסנו, ספרו לנו איך היה בתגובות 😉
 
♠ Cheltenham – אחת העיירות המוכרות ביותר בקוטסוולד, בית לפסטיבל מירוצי הסוסים המפורסם. במקום שלל אטרקציות, מסעדות ובתי קפה ובהחלט יכול להכיל ביקור של יום פלוס. בשנים האחרונות העיר מארחת בחודש ספטמבר פסטיבל של אומנות רחוב בשם Cheltenham Paint.
 
♣ Broadway, Broadway Tower – עיירה מרהיבה בצפון הקוטסוולד, עם אטרקציות מקומיות, מסעדות וחנויות. במקום גם ה-Broadway Tower, מגדל בגובה 65 רגל שזכה לכינוי “הטירה הקטנה הגבוהה ביותר בקוטסוולד” המשמש היום כמוזיאון ונקודת תצפית.
 
♥ Sudeley Castle – טירה מהמאה ה-15 עם גנים מרהיבים, המציעה גם פעילויות לכל המשפחה. כניסה £17.5 למבוגר.ניתן גם להשכיר קוטג’ים הסובבים לטירה.
 
♦ Bibury Trout Farm – בריכות דגי טראוט (שמך) בקרבת סיירנססטר. במקום אפשר לקנות דגים טריים, לסעוד בבית הקפה המקומי או לדוג דג בעצמך. למעט חנות הממכר, הפעילויות סגורות עד מרץ ולכן נאלצנו לוותר.
 
♠ Chipping Campden – עיירת שוק ציורית נוספת, בקרבתה של ברודווי. במקום גנים מטופחים ובתי קפה, והעיירה עצמה מארחת מגוון פסטיבלים קטנים כולל ה-Campden Music Festival שמזמין אליו מוזיקאים מרחבי העולם, כל מאי.

 
*** עריכה: באותה שנה ביקרנו שוב בקוטסוולד ותוכלו לקרוא על האטרקציות האלה בפוסט השני שלנו על הקוטסוולד – מקומות שאסור לפספס בקוטסוולד **

ואם הצלחתם להגיע עד לפה, אז ככה נראה הכפר הקטן שלנו, Uley, כבר מתגעגעים: