מסע בין הכוכבים

כבר יותר משנה שאנו מתלוננים על הבירה הבריטית האפרורית, אבל האמת היא שהעיר מציעה אפשרויות בילוי מגוונות שקשה למצוא בכל מקום אחר. ביקורם של שני זוגות חברים טובים, הוביל לפתיחה מחודשת של המפה. הכוונה היא כמובן למפת הכוכבים של מישלן, המתפרסמת כל שנה ומעניקה ליחידות סגולה את הכוכב המיוחל (שאפילו אהרוני מעולם לא קיבל!). לונדון, על שלל מגרעותיה, עמוסה לעייפה במסעדות שזכו להיכנס לרשימה.

לרגל הגעתם של האורחים יצאנו לסיבוב בין שתי כוכביות שכאלה, שמתהדרות ב”שף סלב”. שתיהן מתיימרות לקחת את הבישול הבריטי הלא מרשים בעליל ולתת לו טוויסט פיוז’ן מולקולרי – ואם התבלבלתם וצריכים מילון עברי-אנגלי-פלצני – דעו שאתם לא לבד 😉
מומלץ לא לקרוא על בטן ריקה.

 

Pollen Street Social

---

מסעדת כוכב המישלן של ג’ייסון ארת’רתון נפתחה ממש השנה וכבר זכתה למקום של כבוד במדריך היוקרתי. הסיכוי להשיג פה שולחן ללא הזמנה של מספר שבועות הוא קלוש, ואם ח”ח הייתה לכם הזמנה וניסיתם לבטל ללא התראה מוקדמת – תיאלצו להיפרד מ-£50 עבור כל סועד “no show”. כן כן, כזהו עולם המישלן – מסעדות שמתעמרות בלקוח הישראלי המסכן שעובר “ויה דלה רוסה” עד שמצליח להתיישב בשולחן עמוס גינונים, מלצרים מעונבים, וכיסויי כסף שתפקידם לשמור על המנות חמות. אבל ברגע שכבר התיישבתם –  מתחילים הפינוקים…

א’ וה’, הזוג ‘הצפוני’, השאירו את הרך הנולד ואחותו הגדולה לראשונה לבד, כדי ללגום על הבר בירה בכוס מתכת שיצאה היישר מימי הביניים. ואילו הוא קיבל משקה שנשמע מאד גברי אך הוגש בכוס מתכת קטנטנה עמוסה בקרח, קשים ופירות – נייס טאץ 🙁
בהזדמנות קודמת שבה רק ישבנו כאן לדרינק – ניסינו את קוקטייל ה”ברייקפאסט” שמרגיש כמו לימונדה, ומוגש עם טוסט וג’אם – מוזר.

אחרי הקוקטייל התבקשנו לאחר כבוד לסור לשולחן הפינתי שלנו, בבטן המסעדה, שהסתבר שהיא גדולה הרבה יותר ממה שנראה לעין. התחלה של זיתים מעולים, מבחר לחם חם וטרי, וממרחי דג ופירה חרדל (קצת פחות התחברנו), ריפדה את ארבעת הקיבות בצורה יפה. אם רק המלצר הספרדי היה זוכר להביא עוד זיתים לפני הפעם החמישית שביקשנו – הכל היה מושלם.

התחלה של שלל מנות פתיחה העידו על כך שארת’רתון באמת מנסה לעשות כאן משהו מיוחד: סלמון מעושן “מאד אנגלי” (ההגדרה בתפריט) מוגש עם  סלט מפורק, שמנת וקוויאר, יצא ממגירה מהבילה והונח על הצלחת ; בריוש עם פואה גרא ; “בראנץ'” של שליו על מצע גריסים מוצלח ביותר ; סלט סרטן קצוץ מוגש עם אספרגוס ; ועוד מנה של ארטישוק (רגיל וירושלמי) ופטריות כמהין – שהוסיפו הבנות מהתפריט הצמחוני (אותו יש לבקש בנפרד, פולן סטריט מעודדים קרניבוריה…)

כשהיין המשיך לזרום ובאיזשהו שלב איבדנו את א’ וה’ לטובת העשן הכחלחל בחוץ בצינת הלילה הלונדוני – הגיעו להם המנות העיקריות: היא הלכה על דג ג’ון דורי (בעברית צחה ‘מוריג’ wtf?!) שהוגש בצורה דומה למנה הצמחונית (ארטישוק וירושלמי במרק פואה גרא) ; הם התחלקו בפילה של בלאק אנגוס ולאמב (תמיד לאמב!) שנראה רך ומזמין ; ואילו הוא שרצה משהו קל ונעים – התפתה והלך על הפילה גם כן, שמוגש עם חציל צלוי ומח עצם.. גררר…
ירקות בצד וצ’יפס שמבושל בשומן ברווז – מנה טעימה שדואגת בעיקר לאיגוד הקרדיולוגים הבריטי.

לא כל יום א’ וה’ מתארחים בלונדון ולכן הרשנו לעצמנו לצעוד בנחת אל חדר הצינתור עם שלל קינוחים: PBJ – Pinut Butter and Jelly בגירסא הבריטית/מולקולרית (פרפה חמאת בוטנים עם סורבה דובדבן-יוזו) הוגש בהתחלה מעוטר בשערה והוחלף חיש קל – גם במישלן קורים דברים – ולמרות זאת מנה מעולה ; מנת שוקולד גנאש עם גלידת בננה, קראמבל שומשום ועוד בלאגן שלם לא הייתה מדהימה, ו-Puff (פחזניה) של תפוח-קרמל עם גלידת וניל וקלבדוס.

ולסיכום – הרגע שכולנו חיכינו לו – לאחר שקיבלנו sneak peak מהשולחן שליד – תיבת אוצר עם מגירות, שמאחת יוצאים שלל מקרונים (תה ירוק, שוקולד ואפרסק יפני), ומהשנייה טראפלס ושוקולדים. שירת ברבור מושלמת לערב קולינרי, ולקיבות מפוצצות.

חמש דקות צפונה משם והמונית כבר פורקת את הזוג מעורפל החושים בחזרה ללובי המלון המבולבל, ואנו ממשיכים לנו לצפון לונדון. לא מקנאים בא’ וה’ שמוותרים באלגנטיות על הקלאב וצריכים להספיק עוד לקום מוקדם בימים הקרובים בשביל שופינג, קמדן, השוק של פורטובלו, הטייט מודרן ושלל הבילויים שהבירה הלונדונית תציע. אנחנו לעומת זאת – יכולים לנוח 🙂

 

Dinner by Heston

---

לנוח מה לנוח – אין מנוחה לרשעים! – כי גם ע’ ו-מ’, הזוג הישראלי-אמריקאי קפץ לבקר ויחד עם החבר מהעבודה,  אנחנו ממשיכים בדילוגי המישלן.

הסטון בלומנטל הוא באמת שף סלב. הג’ינג’י עם משקפי דודו הולצמן מגיש תכנית טלוויזיה בה הוא עושה דברים משוגעים (מחליף ל-BA את התפריט, ממציא snacks חדשים לקולנוע וכו’ וגו’ וכיו”ב), בעל קו מוצרי מזון גורמה בסופרמרקט (הסטון בורגרס הוא מצרך שכיח בבית הלונדונים), ומסעדה מחוץ ללונדון שעונה לשם ה-Fat Duck, אחת משתי מסעדות בלבד באנגליה במחזיקות ב-3 כוכבי מישלן, לא פחות.

Dinner by Heston היא המסעדה האחרונה שפתח, הממקומת במלון ה-Mandarin Oriental היוקרתי, ומתהדרת בבישול בריטי מסורתי אך מולקולרי (מזכיר לכם משהו?). המנות אצל הסטון מקבלות תיאור מפורט הכולל גם את השנה בה המנה נתגלתה/הומצאה, החל מ-1390 וכלה במאה העשרים.

הבחירה ב-Dinner היתה של ע’, שנדלק על המקום בביקור קודם, ורצה שגם מ’ האמריקאית למחצה תזכה בתענוג. חייבים להודות שמאחר שכבר היינו פה בעבר – לא חשבנו שהסטון יוכל להפתיע אותנו, אולם כשהמנות החלו לזרום – נוכחנו לדעת כמה טעינו, ולהודות שמדובר בבחירה מצויינת לערב “מישלני” לא כבד.

החבר מהעבודה הקל על מלאכת ההזמנה, כאשר מיהר להזמין את כל המנות הראשונות (easy boy!) כולל את מנת רגלי הצפרדע, שמ’ התנדבה לטעום – tastes like chicken… מעבר לזה, הוא גם הספיק לשריין את ה-Tipsy Cake, קינוח הדגל של המקום – שדורש הכנה של כשעה, בזמן שסועדים. פרטים בהמשך.

חוץ מרגלי הצפרדע שעליהן לא נרחיב את הדיבור, נציין לטובה את ה-Meatfruit (שנת 1500) – שהיא בעצם מנדרינה עשויה מפרפה פואה גרא וכבד עוף (הגרסא ההסטונית-אסטטית לכבד קצוץ) ; את הסלמון המעושן (כנראה מוטיב בריטי שולט) בארל גריי (1730) ; וסקאלופס עם קטשופ מלפפונים.
הלחם היה קצת מאכזב לטענת הלונדונית המתמחה בלחם וחמאה, ולא הגיע לרמה של פולן אם בהשוואות עסקינן.

השיחה קלחה ומהר מאד הגענו למנות העיקריות כשברקע החבר מהעבודה לא מפסיק להלל את ה-Tipsy Cake שצפוייה להגיע בהמשך. הלונדונים הלכו על מוטיב של דגים עם קוד בסיידר (1940, מנה צעירה יחסית), וטורבוט על הגריל (בעברית צחה דג ‘פוטית’ – wtf 2 ?!). מ’ התקפלה להפצרות המלצרית והלכה על ‘שקדי עגל’ – ספיישל יומי שנשארו רק שלוש מנות ממנו, ואילו הבנים הנותרים הזמינו סטייק עם triple cooked צ’יפס וקטשופ פטריות – רוטב שהלונדוני מפנטז עליו לעיתים תכופות (1830).

לקינוח כמובן ה-Tipsy Cake – שלמות שמקורה בבריוש שבושל במיצי אננס ואלכוהול, מוגש עם אננס בצד (1810).. באמת אין מילים לתאר.

ולקינוח הקינוח – למרות שבאמת לא הינו יותר רעבים – הלונדוני החליט להעביד את המלצרית הסקוטית עם המבטא הבלתי מובן בעליל, כשהזמין את הגלידה המיוצרת במקום ע”י מכונה וחנקן, מה שנראה כמו המצאה של דוק אמט בראון. את גלידת הווניל שנוצרת ממעטה של ענן עשן (אסור לגעת במכונה!) טובלים בציפוי שוקולד/פטל/סוכריות קופצות.

הערב והיין זרמו וגם כאן האורחים מחו”ל החליטו לוותר על הקלאב (מוטיב חוזר?) ולהשלים שעות שינה. הם לא שמעו וויכוחים מאיתנו, ששוב באותה מונית צפונה התכוננו לקראת סופה”ש רגוע יותר, ללא קלוריות נוספות!

חשוב לציין: מסעדות המישלן הם באמת חווייה ולצערנו לא שוות לכל כיס. השף של פולן סטריט סושיאל רכוב על גל ההצלחה, פתח לאחרונה שני מקומות קצת יותר נגישים: את Little Social – בראסרי הממוקם ממול המסעדה המקורית, ואת Social Eating בסוהו שטרם ניסינו. אנחנו שמחים שא’, ה’, ע’, מ’ ושאר אותיות האלף-בית מבקרים מדי פעם ואז אנחנו מרשים לעצמנו להתפרע…

אוכל מעולה, אווירה טובה, יין אדום, ושני ערבים שכולם ע-ב-ר-י-ת!