נורפולק

כבר מספר שנים שאנחנו דוחים את הנסיעה צפון-מזרח למחוז נורפולק (Norfolk), לטובת נופש ביעדים יותר פופולרים כמו הקוטסוולד, קנט או מחוזות המערב. המחוז הצפוני יותר, עליו הלונדוני שמע לראשוני בתוכנית דוקו על הברודס של נורפולק (כן, הוא כזה), בהחלט זוכה לפחות יח”צ, אבל אינו נופל ביופיו ובשלל הפעילויות שהוא מציע.
מצויידים ע”י הלונדונית בבגדים לכל תנאי מזג אוויר (כן, היא כזאת), בשלושה לונדונים קטנטנים בקריז של גמילה מהמסכים, בבן-דוד שלהם התינוק דיני, אה כן- ובשני ההורים שלו מ’ ו-א’ שביקרו אותנו מתל אביב והסכימו לנטוש את הסאב-לט המהמם שלהם בצפון לונדון. היי צפונה!

 

 

ההיסטוריה של נורפולק

מחוז נורפולק הוא אחד מהמחוזות שמרכיבים את “East Anglia” ובירתו נוריץ’, שכולנו מכירים מהליגה האנגלית. ההתיישבות הראשונה פה היא מהתקופה הטרום-רומאית, עם שבט בריטוני, ה-Iceni, במאה הראשונה לפני הספירה. בהיסטוריה האנגלית זהו שבט שמוכר בזכות מרידותיו ברומאים כחצי עשור אח”כ, שבראשו המלכה בודיקה (Bodica) – שתאמינו או לא, תצטרכו להכיר אותה אם אי פעם תעברו את מבחן “Life in the UK”. למרות שהתחביב של בודיקה היה להרוג רומאים, אלו בכ”ז התיישבו במקום בהמשך, וכך החלה תרבות בניית הנמלים ברחבי האזור, שהיה חקלאי ברובו. זמן קצר לאחר עזיבת הרומאים התיישבו באזור עמים גרמאנים מאזור הים הצפוני. שנחלקו ל-“North Folk” ו-“South Folk” ומכאן המחוז, יחד עם מחוז סופולק, קיבלו את שמותיהם.

במאות השנים שלפני הכיבוש הנורמני ועד לסקר ספר הדומזדיי (עליו כבר חפרנו מספיק פעמים), היה זה המחוז הצפוף ביותר באי הבריטי. מות מרבית האוכלוסיה הבוגרת במגיפה השחורה (1349) הביאו להידרדרותו הכלכלית. בתקופת שלטונו של אדוארד השישי, נוריץ’ נכבשה במרד איכרים מקומי ביולי 1549 שהסתיים כאשר המורדים הובסו על ידי צבא בהנהגתו של ג’ון דאדלי, הדוכס הראשון מנורת’מברלנד. בסוף המאה ה -16 נוריץ גדלה והפכה לעיר השנייה בגודלה באנגליה, אך שוב, למעלה משני שליש מאוכלוסייתה מתה במגיפות של 1579, ו-1665.  במהלך מלחמת האזרחים האנגלית נורפולק הייתה ברובה פרלמנטרית.

 

איפה היינו

בדרך כלל אנחנו לא מציינים את המקום בו בחרנו לשהות, אבל הפעם אנחנו חושבים שנעשה חוסר צדק אם לא נחלוק איתכם את המקום היפהפה הזה. פיל וג’יל, זוג פנסיונרים, הם הבעלים של Cotenham Barn, שזהו קומפלקס של שלושה קוטג’ים, ו-B&B אחד, אגם ומדשאות עמוסות כל טוב (תרנגולות, פרות, פטל פראי, ענבים ועגבניות), מנגל וג’קוזי מפנק. החווה, שנמצאת כעשרים דקות מזרחה מנוריץ’, היוותה מיקום מעולה במיוחד לימים בהם ביקרנו בחוף המזרחי ובברודס. המארחים עשו מעל ומעבר לגרום לנו להרגיש בנעימים, בין אם ע”י קערה של פטל שנקטף טרי, או אשכול ענבים מפנק מהחממה של פיל.
החווה נמצאת ליד העיר המנומנמת Acle, ובונוס חיכה לנו בעובדה שהיא מרחק נסיעה מ-“Ozzie’s Oinkers” מקום חווייתי בהחלט: חוות חזירים, תרנגולות וכבשים שמציעה מינימרקט (עם תוצרת מקומית) בשיטת “שלם בעצמך”. הלונדונית הבכורה עזרה עם פעולות החיבור, ואח”כ אפשר לשלם בכרטיס אשרא במכונה במקום. הלונדונים שפחות בקטע של “פרות נמוכות” נתנו לגיסים התלאביביים להעיד על טיב הסחורה של אוזי, והסתפקו בעיקר בירקות מתוצרת מקומית וסטייק בקר במנגל הפרטי שלנו.

 

 

החוף הצפוני

היום השני לנסיעה התאפיין בהרבה זמן ברכב, וזה המקום לציין שאם דווקא החוף הצפוני הוא מעוז חפצכם, עדיף למצוא מקום מגורים יותר קרוב. א’, שלימד את עצמו נהיגה בצד ההפוך של הכביש ב”crash course”, ומ’ – נאלצו להתמודד מספר שעות עם דיני שלא אוהב נסיעות ברכב, ופינק אותם בסאונדטרק של צרחות כל אימת שא’ הוריד אמברקס.
העיירה King’s Lyn שנמצאת כארבעים וחמש דק’ צפונה מנוריץ’, מתאפיינת בשוק ה-Tuesday Market, איזור של קניות ושוק, איכזבה בענק את כולם (מקום שקט ודי עלוב). זאתאומרת את כולם חוץ מהקטנים שקיבלו ביקור פתע בקשתות הזהב של מקדונלד’ס בהיעדר אופציה ראוייה יותר.

בדרך ליעד הבא עברנו ב-Hunstanton שהיא עיירת חוף המתאפיינת במצוקי זהב הפונים אל הים. המקום תוסס עם טיילת רחבה, אולם נאלצנו לראותו רק מהרכבים, שכן שני הקטנים ביותר שבחבורה סוףסוף נרדמו. בחרנו לפספס גם את הפאב של הורשיו נלסון, בעיירה ממנה הגיע Burnham Market.

מילה מגיעה גם על הלורד נלסון, תושב המקום. Lord Horatio Nelson, 1st Viscount Nelson הוא ככל הנראה האדמירל המפורסם בהיסטוריה, הנודע במיוחד בפועלו בזמן המלחמות הנפוליאוניות, ובפרט בקרב טרפלגר שבו נהרג. ניצחונו של הצי הבריטי בפיקודו בקרב הימי באבוקיר מול הצרפתים הכשיל את מסע המלחמה של נפוליאון למצרים ולארץ ישראל. הוא נחשב לגיבור לאומי בבריטניה, ולכבודו ניצב בלונדון עמוד נלסון בכיכר טרפלגר.

אם תתעקשו לעצור פה, תוכלו לסעוד ב-The Nelson, שקרוי על שם הגיבור הלאומי/מקומי. הפאב נקרא במקור The Mermaid וההיסטוריה שלו משוערכת עד ל-1685, שמו שונה ל-Admiral Nelson במעמד של אביו של האדמירל ב-1805, אחרי הקרב של טרפלגר. אביו היה הרקטור של הכנסייה שמול הפאב. מסיבות ברורות, ברחבי נורפולק תמצאו פאבים רבים בשם נלסון, הלורד נלסון, הגיבור וכו’.

היעד הבא – Wells-next-the-Sea (זה אשכרה השם של העיירה, להבדיל מ-Wells שביקרנו בסומרסט) היא בין העיירות היותר נחמדות בהם ביקרנו מזה זמן רב. יש פה חוף ים משגע (כעשרים דקות הליכה מהעיירה) ונמל קטן ומזמין, עם חנויות פיש אנד צ’יפס ומקומיים שיושבים על המזח וצדים סרטנים. הטעות היתה לא להתחיל מכאן, ולא לאפשר לקטנים יותר זמן של בניית ארמונות בחול הזהוב.
מ’ אנד א’, מצאו להם פיש אנד צ’יפס מומלץ, אולם מאחר והם לא מהוקצעים ברזי כתיבת בלוגים, אנחנו ניאלצים להסתפק במילה שלהם שזה היה “הפיש אנד צ’יפס הכי טוב שהם אכלו אי פעם” (זאתאמורת צמד הרעבים לא סיפקו צילומים). הקטנים והלונדוני נהנו מאד מהרכבת המיניאטורית (Minuature Locomotive כמילותיו של סבא-פיג) שמקצרת את זמני ההליכה לחוף (בעלות של £2.5 לאדם). אפשר גם לחנות בחניון של החוף, אבל אז מפספסים את העיירה, ובכלל הוא הרבה יותר עמוס.

 

 

 

 

בהמשך של רצועת החוף הצפוני, עברנו דרך Blakeney Poiny והעיירה Cley. הנקודה של Blakeney Point היא המקום לקחת סיור בסירה לצורך תצפות על כלבי ים, דיירי קבע בחוף הצפון-מזרחי של נורפולק. בהמלצת חברים, החלטנו לוותר על הסיור שכן נאמר לנו שלא תמיד מצליחים לראות כלבי ים, וגם אם כן – מדובר בחצי יום מתיש על הסיפון. החלטנו לנסות ולמצוא מקום תצפית מעל Blakeney Point במצוקים, אולם אזהרה מראש – אין כזה. כדי להגיע ל National Trust Centre תצטרכו לקחת סירה. יחד עם זאת, הנוף הכפרי והימי היפהפה הוא סיבה מספיק טובה לעשות את הנהיגה הזאת. שהגענו לאיזור הכפר Cromer כבר די התעייפנו, והחלטנו לשים את פעמינו לכיוון דרום, עם עצירה מוצדקת בהחלטת בממלכה של Roy בעיירה Wroxham, בקרבת הקוטג’ שלנו – סופר ענק, עם שלל תוצרת מקומית, לטובת המנגל המתוכנן.

 

The Broads

הברודס היא מערכת נרחבת של תעלות מים ואגמים המשתרעת על מרבית מזרח נורפולק. נהוג היה לחשוב שהם נוצרו באופן טבעי, אולם בשנות השישים הוכיחה ד”ר ג’ויס למברט שהמערכת היא תוצר של חפירות מימי הביניים שהוצפו. במרוצת השנים נעשו ניסיונות שונים להאריך את נהרות הניווט ותאי שיוט (Locks, כאלה שמאפשרים ירידה/עלייה של הסירה בין מפלסי מים שונים, נבנו לאורך חלק מהתעלות).

The Broads הפכו ליעד חופשת שייט בסוף המאה ה-19, כאשר סוכנויות שונות קמו ואפשרו להשכיר יאכטות, בקרבת תחנות רכבת. Wrokham היתה אחד היעדים הראשונים עבור האליטה הלונדונית שהגיעה לנפוש פה בקיץ, אך עיירות אחרות הצטרפו לעסק. טווח הסירות התרחב והחל לכלול סיירות ממונעות בשנות השלושים. מסיבות שימור קיימת הגבלת מהירות קפדנית על כל הספינות, מתוך מטרה להפחית את הגלים שעשויים לשחוק את גדות הנהרות. מרבית נתיבי המים הינם ללא תאי שיוט, וישנם חמישה גשרים שמתחתיהם יכולים לעבור רק סיירות קטנות.

ברוקסהם, שוב, קיבלנו לידינו את סירת הדיזל שלנו, שיכולה להכיל שמונה אנשים. יש לציין שהסתמנה אכזבה קלה, שכן הלונדוני הבטיח הרים וגבעות של סירה עם מטבחון ושירותים (מה שאכן כלול בסירות הגדולות יותר שאפשר להשכיר לחופשה של מספר ימים). כך או כך, לאחר שהלונדוני וא’ קיבלו את ההדרכה המקיפה של “זה הגה, זה קדימה – זה אחורה, הנה מפה – תחזרו בסוף היום”, יצאנו לדרך.

האם השיוט בברודס “מעניק מרחב מחייה לנפש” כמו שאמר האקולוג המקומי טד אליס, אנחנו לא יודעים. רעש מנוע הדיזל שמאפשר לסירה לשוט בקצב המסחרר של כ-15 קמ”ש לא מאפשר הרבה הרהורי נפש. יחד עם זאת הניווט הוא סביר, ובדרך ראינו סירות שונות ומשונות, כולל מפרשיות, משפחות של ברבורים וברווזים, וחלפנו על פני מספר נקודות עגינה פסטורליות.

פייר, לא האמנו שנחזיק יום שלם בהפלגה, אולם לקח לנו שעתיים תמימות להגיע למקום עגינה שהיה בו מקום, ב-Ranworth שהוא בברוד הנקרא Malthouse. בואו ניקח רגע להבין: הברודס הם אגמים רחבי ידיים, סביב שמורות טבע טבעיות ובחלקם יישובים כפריים ועיירות. רשת תעלות מקשרת בין כולם, וניתן לבלות פה שבועות על פני המים. הניווט קל ומפלס המים רגוע, אולם מרבית המקומות בהם יש פאבים ובתי קפה, עמוסים ולא תמיד אפשר לעגון (to Moore). דמיינו את וונציה, עכשיו תורידו את הבניינים ושימו טבע במקום. מדליק לא?

כדברי Grandpa Pig: “אתה חונה מכונית אבל אתה מקשר (moor) סירה”, הלונדוני מצליח לעשות Mooring (היקשרות בעברית תקינה) מוצלח ראשוני ליד בית הקפה ב-Ranworth (ועם עזרתם האדיבה של מנהלי הנמל המקומי אנחנו מצליחים לקשור את הסירה במקום המיועד לזאת). החבורה מחליטה לרדת לקפה מקומי (כזה בלי חלב שקדים וסויה למינהם), וכן להליכה רגלית בשמורת הטבע המקומית של Ranworth Broad. כן, אפשר להשאיר את הסירה על תכולת הציוד שלה, ואף אחד אפילו לא יחשוב לגנוב ממנה דבר.

ההייק הקצרצר בשמורת הטבע הצפרית מוביל אותנו לכנסייה ישנה בשם St Helen’s מלפני 500 שנה שמספקת לנו נוף מרהיב לברוד (לאחר טיפוס במעלה כ-90 מדרגות צפופות ושני סולמות).

בחזרה אנחנו בוחרים לשבת לאכול בפאב המקומי העמוס, מה שמתברר כטעות קשה, שכן כשעה מאוחר יותר ועדיין אנחנו לא מקבלים את האוכל. לחוצים להספיק לחזור למקום המוצא, ומו”מ מתקדם עם הפאב העיקש, ואנחנו מחליטים לקחת את האוכל לסיפון. הלונדוני מתחיל את המנוע, הפעם א’ בתפקיד ההגאי והלונדונית ומ’ – צוות הוואי ובידור, ואנחנו חוזרים על עקבותנו במהירות המסחררת של מנוע הדיזל.

 

 

 

 

 

 

החוף המזרחי

בתחילת היום השלישי אנו שמים את פעמינו בהמלצת החברות מיכל וטליה, לחוף של Horsey Gap. השתיים, שביקרו בנורפולק לפני כשנה עם משפחותיהן, ראו את כלבי הים החמקמקים בחוף זה, לאחר שבזבזו יום שלם על Blakeney Point.
ההמלצה משתלמת, ולאחר פקק בדרך, אנו חונים במגרש חנייה חולי באמצע שום מקום. בהליכה הראשונית בחוף אנו מזהים מספר “Bobbings” שהכוונה לראשי כלבי ים מבצבצים מהמים הכחולים של הים הצפוני. אולם, מבקרים אחרים נרגשים מאד ממליצים לנו להמשיך לחוף הבא, ואכן בחוף זה התיישבה לה מושבה שלמה של כלבי ים (seals)!

כמו צלמים של הנשיונל ג’אוגרפיק אנחנו מהלכים מרחק של כעשר מטר מכלבי הים (יותר מזה מבהיל אותם ומכניס אותם למצוקה), מזהים אי אלו זוגות שנמצאים בתהליך של חיזור והזדווגות בתוך המים. לא ברור מדוע הם יורדים לחוף מעבר לעונת ההמלטה (נובמבר) אבל על כל זכר (גדולים משמעותית מהנקבות) יש מספר נקבות ומדי פעם ניתן לראות מאבק נהמות בין שני זכרים. כלבי הים של הורסי גאפ מורכבים מ-Atlantic Seals (אפורים), מכלבי ים מנומרים (Spotted) ומ-Harbour Seal (פוקת המפרץ). הם מאד רגישים לרעש ומפחדים מכלבים ומבני אדם (ולצערנו יש לא מעט מבקרים שלא מכבדים את זה). במקום יש מתנדבים שתפקידם לעזור לכלבים גורים (מתאפיינים בפרווה לבנה) שננטשו או כאלו שהסתבכו עם עצמים זרים (תופעה שלמרבה הצער קורה לעיתים קרובות).

בזמן שאנחנו שותים קפה על החוף, נשאיר אתכם עם התמונות הבאות:

“בובינג” – ראשים מבצבצים:

חיזור סטייל הורסי-גאפ:

 

לאחר הביקור בהורסי גאפ, אנו ממשיכים לחוף המזרחי של Great Yarmouth, עיירה שנראית כאילו היא נתקעה בשנות השמונים. במקום יש המון ארקיידס, מיני גולף ומתקני שעשועים, והביקור במקום היה קונטרה נוראית לביקור בין כלבי הים. המטבח של קפה החוף שקיבל ביקורות מצויינות בגוגל סגור ואנו ממשיכים מכאן לפאב כפרי בדרך לקוטג’.

 

ומה עוד

מזג האוויר מחזיק מעמד במשך כל הימים שאנחנו בנורפולק, ולאחר שאנחנו נפרדים מא’ ו-מ’ שחוזרים לנוריץ’, אנו מנצלים את השמש כדי לעצור בדרך חזרה בשתי עיירות שנמצאות דווקא בסופולק השכנה מדרום. Bury St Edmunds היא עיירה היסטורית עם קתדרלה מרשימה שנבנתה בתור מנזר ב-633. ב-945 לספירה המלך אדמונד הראשון נתן לקתדרלה שליטה על העיירה, וב-1020 אדוארד המודה (“The Confessor”) חיזק את מעמד הכנסייה בעיירה.
לצערנו, בהמשך לטבח יהודי יורק ב-1190, טבחו אנשי העיירה ב-57 יהודים שחיו בה, וגירשו את השאר, כמאה שנה לפני גירוש יהודי אנגליה. הקתדרלה עצמה מרשימה מאד, והגנים הצמודים לה יפהפהים. בקתדרלה מוצג מודל מלגו שלה.

העיירה Newmarket לעומתה היא “עיירת מרוצי הסוסים של אנגליה”, מקום מושבם של חמישים מאמני הסוסים הנחשבים, שני מסלולי מרוצים ומוזיאון המרוצים של אנגליה. אנו צולחים את העיירה ברכב, מתפעלים מהבתים הגדולים והמפוארים.

 

 

נורפולק הוא מחוז מרהיב ביופיו, עם תרבות ימית עניפה וכן – אנחנו עדיין מתלהבים מכלבי הים הרובצים להם על החוף שאנחנו שוקלים לחזור לשם בעונת ההמלטה לקראת סוף השנה (למרות שיהיה קרררר). מסתבר, שזהו גם המחוז עם הכי פחות גשם באנגליה, ואכן זוהי הפעם הראשונה ש”קללת היום הגשום” לא פקדה אותנו. חמישה ימים עם דיני, א’ ו-מ’ לימדו אותנו שלפעמים צריכים לקחת דברים בקצב קצת שונה (ולכן בפעם הבאה בנורפולק נקדיש יותר זמן לחוף הצפוני), ושאין דבר כזה מעט מדי בשר. כך או כך – כבר מתגעגעים!

 

תמונות המצוק של Hunstantone באדיבות It’s No Game המוכשר

תמונת Blakeney באדיבות ריקטור נורתון ודיוויד אלן

תמונת ה-Horsey Mill באדיבות קרן רואו